תמימות ופשיטות ולא תמימות וטיפשות

פרשת השבוע תולדות:

זהו הנאמר בפסוק (בראשית כה, כד) "והנה תומם בבטנה", רבינו הקדוש זצ"ל מברסלב, צעק והכריז בקול גדול כמה וכמה פעמים, בכמה לשונות ואופנים שעיקר היהדות זהו תמימות ופשיטות, וחכמות אין צריכים כלל (לקוטי מוהר"ן תנינא יב).

[וכתיב (בראשית יז-א) התהלך לפני והיה תמים. וכתיב (דברים יח-יג) תמים תהי' עם ה' אלקיך].

וכמ"ש (תהלים כו, א) ואני בתומי הלכתי, (שם, פסוק יא) ואני בתומי אלך. וכתיב (שם מא-יג) ואני בתומי תמכת בי, וכתיב (שם טו-א,ב) ה' מי יגור באהלך, מי ישכון בהר קדשך? הולך תמים ופועל צדק!

וכתיב הא-ל תמים דרכו, וכתיב (שם פסוק לג) ויתן תמים דרכי, וכתיב (שם קא-ב) אשכילה בדרך תמים, וכתיב (שם פסוק ו) הולך תמים – הוא ישרתני.

וכתיב (שם קיט, פ) יהי לבי תמים בחוקיך, וכתיב (שם-א) אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת ה', וכתיב (שם פד, יב) לא ימנע טוב להולכים בתמים.

וכתיב (משלי י-ט) הולך בתום ילך בטח, וכתיב (שם יג-ו) צדקה תיצור תם דרך, וכתיב (שם י-כט) מעוז לתם דרך ה' (שם י"ט-א) טוב רש הולך בתומו מעיקש שפתיו וגו' (כיוצא בזה שם כח,ו).

וכתיב (שם יא-ג) תומת ישרים תנחם. וכתיב (שם כח-יח) הולך תמים יִוָשֵעַ, וכתיב (שם בפסוק י) ותמימים ינחלו טוב, וכתיב (שם ב-כא) כי ישרים ישכנו ארץ, ותמימים יותרו בה, ורשעים מארץ יכרתו, ובוגדים יסחו ממנה.

וכתיב (שם יא-כ) ורצונו-תמימי דרך, וכתיב (איוב כז-ג,ה) כי כל עוד נשמתי בי, ורוח א-לוה באפי.. עד אגוע לא אסיר תומתי ממני. וכמבואר בליקוטי מוהר"ן (ח"ב סי' ה) שצריך להשליך כל החכמות ולעבוד את ה' יתברך בפשיטות ובתמימות, לא מבעיא חכמות של סתם בני אדם שהם באמת שטות וכסילות – בודאי צריך להשליכן לגמרי, אלא אפילו חכמות גמורות, אפי' מי שיש לו מח גדול באמת, כשמגיע לאיזה עבודה – צריך להשליך כל החכמות ולעסוק בעבודתו יתברך בפשיטות ובתמימות, וצריך אפילו להתנהג ולעשות דברים שנראה כמשוגע בשביל עבודת ה', כי צריכים לפעמים לעשות דברים הנראים כשגעון כדי לעשות רצונו יתברך, כי צריכים להתגלגל בכל מיני רפש וטיט בשביל עבודת ה' ומצוותיו יתברך, ולאו דוקא בשביל מצוה ממש, אלא כל דבר שיש בו רצון השי"ת נקרא מצוה, וצריך לגלגל את עצמו בכל מיני רפש וטיט כדי לעשות איזה רצון ונחת להשי"ת. ע"כ.

ומאידך מבואר בדברי רבינו ז"ל (שם יב) שכשאדם הולך אחר שכלו וחכמתו יוכל ליפול בטעותים ומכשולים רבים, ולבוא לידי רעות גדולות ח"ו, כאשר כבר רבים נכשלו ונפלו מאד ע"י חכמתם וחטאו והחטיאו את הרבים רחמנא ליצלן, והכל היה ע"י חכמתם הרעה וכמבואר עוד (שם מד) שהחכמות (פי' התחכמויות) מזיקים מאד להאדם, והחכמים נלכדים בחכמתם של עצמן.

כי העיקר הוא רק תמימות ופשיטות ואמונה שלימה בשם יתברך ובצדיקי האמת. אע"פ שגם בתמימות צריכים להזהר לבלי להיות שוטה, אעפ"כ חכמות אין צריכים כלל.

וזה בחי' "והנה תומם בבטנה". 'תומם' היינו תו מם, היינו אותיות ת-ם, תם ולהיפך מ-ת, מת, כי זכה כמו יעקב אבינו איש תם יושב אוהלים (בראשית כה-כז) זוכה לעצמו ולדורותיו לנצח נצחים, הכל ע"י תמימותו, ולהיפך עשו החכם והמתחכם שעליו דאמר (משלי חו-ב, לק"מ א,א) לא יחפוץ כְּסִיל בתבונות כי אם בהתגלות לבו – הרשיע והזיק לעצמו ולדורותיו לנצח נצחים, ומבואר בספר המידות (דעת טז) שמי שהולך בתמימות נעשה משכיל. וזוכה לכל ההצלחות כמבואר היטב ובאריכות בסיפורי מעשיות (מעשה מחכם ותם). ואשרי תמימי דרך ההולכים בתורת ה'. (תהלים קיט).

בברכת התורה וכטו"ס

ראש ישיבת ברסלב "נצח מאיר"

הרב שמעון יוסף הכהן ויזנפלד