פרשת השבוע צו תשע"ב
ידוע כי כח ההתמדה בדבר שבקדושה – הוא כח אדיר, כגון בעסק ולימוד התורה, מי שיש לו שיעור קבוע באיזהו לימוד, ויתמיד בו, כגון פעם בשבוע באופן קבוע, תמיד ממש, או כגון לימוד שלומד בו יום יום כך וכך, כגון דף ליום מספר מסויים, (או לימוד של שעה, או אפילו רבע שעה) אבל באופן קבוע, דבר זה הוא הצלחה עצומה. וברבות הימים יתן אותותיו, ויראו פירותיו.
בס"ד, לכבוד.. אחדשה"ט!
בעזרת ה' אכתוב לך משהו הקשור לפרשת השבוע…
(ויקרא ו, ב) "צו את אהרן, ואת בניו לאמר – זאת תורת העולה היא העולה על"
ידוע כי כח ההתמדה בדבר שבקדושה – הוא כח אדיר, כגון בעסק ולימוד התורה, מי שיש לו שיעור קבוע באיזהו לימוד, ויתמיד בו, כגון פעם בשבוע באופן קבוע, תמיד ממש, או כגון לימוד שלומד בו יום יום כך וכך, כגון דף ליום מספר מסויים, (או לימוד של שעה, או אפילו רבע שעה) אבל באופן קבוע, דבר זה הוא הצלחה עצומה. וברבות הימים יתן אותותיו, ויראו פירותיו.
ואמרינן במסכת סוטה ח: שבמידה שאדם מודד בה – מודדין לו. ואמרינן ומנין שכל פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול, תלמוד לומר (קהלת ז) אחת לאחת למצוא חשבון. ופרש"י ומנין שכל פרוטה ופרוטה. ואע"פ שלא נפרעו ממנו פעם ראשונה ושניה – לא ויתרו לו עליהם, אלא מצרפין אותן לחשבון. עכ"ל.
נמצא שכלל זה נאמר גם לשלילה, ולעונש, וקל וחומר לחיוב ולטוב ולשכר, כי מידה טובה מרובה (סוטה דף יא.), ובודאי כל דף ודף שאדם לומד ועוסק בתורה, מצטרף לחשבון גדול וכמ"ש (משלי יג-יא) קובץ על יד ירבה. ודבר זה נוגע בין בכמות בין באיכות, ולכן הון מהבל ימעט, כי לימוד שאינו ביגיעה ישכח מהר, אבל קובץ על יד, דהיינו מי שטורח הרבה על לימודו, אף שהוא מעט כי אי אפשר ללמוד הרבה, אעפ"כ 'ירבה', כי כל מה שלמד לא ישכח כלל וכמ"ש מו"ז הגר"א זצ"ל, וחז"ל פירשוהו לענין חזרת הלימוד וכמ"ש (עירובין נד: ) מאי דכתיב (משלי יב) לא יחרוך רמיה צידו משל לצייד שצד ציפורים, אם ראשון ראשון משבר כנפיו משתמר, ואם לאו אין משתמר (ופרש"י צייד הרמאי. שמרבה בגירסא ואינו מחזר עליה), אמר רב הונא מאי דכתיב (משלי יג) הון מהבל ימעט, וקובץ על יד ירבה.
אם עושה אדם תורתו חבילות חבילות- מתמעט, ואם לאו – קובץ על יד ירבה. אמר רבא ידעי רבנן להא מילתא ועברי עלה, אמר רב נחמן בר יצחק אנא עבידתה ואיקיים בידי.
וכן אמרו (ויקרא רבא ג) טוב מי ששונה ב' סדרים ורגיל בהם, ממי ששונה הלכות, ואינו רגיל בהם. ובענין קובץ על יד הרבה, אמרו חז"ל במדרבי חזית (שהש"ר ד, יא-ב) מי שהוא טיפש אומר מי הוא יכול ללמוד כל התורה.
נזיקין (ב"ק, ב"מ, ב"ב) שלושים פרקים, כֵּלִים שלושים פרקים, והחכם אומר הריני לומד שתי הלכות היום, ושתים למחר, עד שאני לומד את כולה. (הטיפש אומר הריני לומד תורה ומשכחה, מה אני מועיל, והפיקח אומר ולא שכר יגיעה נותן לי הקב"ה).
הכלל שמתעלים ע"י לימוד דף ועוד דף, עד שמצטברים לספר ועוד ספר, והכל מצטרף לחשבון גדול. והנה ידוע שהרב בית יוסף מכנה וקורא 'עלה' למה שאנחנו רגילים לכנות 'דף' פוק עיין ותשכח. (כגון בחושן משפ' סימן קכו, סט', וסימן קכט, סה' וסימן קן, סא') וזה בחי' "זאת תורת העלה" (כתיב חסר, לרמז על עלה ועוד עלה, דף ועוד דף, שע"י ניקנית התורה) היא העלה על היא העלה העולה ומעלה את האדם על (פי' למעלה למעלה), וזה בחי' "צו את אהרן ואת בניו".
שהתורה נמסרה להם, כמ"ש (מלאי ב-ז) כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו, כי מלאך ה' צבאות הוא.
ויהי רצון שנזכה להתמדת התורה.
