לעבוד את השם בכל הכוח נותן כוח | פרשת ויצא

לעבוד את השם בכל כוח נותן כוח | פרשת ויצא

(בראשית כח-יא) "וילן.. כי בא שמש".

כל אדם ובפרט בני תורה ותלמידי חכמים צריכים לעבוד את ה' עם כל הכוחות, עם כל הכח ועם כל המוח, עד שנופל מהכוחות, אזי ילך לנוח ולישון לאגור ולצבור כוחות, כדי לעבוד שוב עבודת בוראו בתורה ותפילה מצוות ומעשים טובים, בבחי' (ישעיה מ-כט) נותן ליעף כח.

וגם אחרי כמה שעות עבודת ה' צריך להתחזק ולהביא כוחות מהמחסנים ומהמצברים, ולא לימשך אחרי הרפיון בבחי' (שם מ-לא) וקווי ה' יחליפו כח. בחי' (נחמיה ב-ב) חזק מתניים, אמץ כח מאד. ולהתאמץ עד שיעבור המשבר, כדרך שקורה לפעמים אחרי ארוחת צהריים, שהאדם מרגיש עייף מאד, (ואם נח מעט-הרי נח, ואם לא) אחרי שמתחזק ועובר שעת המשבר של עייפות, עובר ואין זכר למו,

וזה בחי' (דניאל א-ד) אשרי כח בהם לעמוד בהיכל המלך. וזה בחי' מ"ש יעקב אבינו (בראשית לא-ו) בכל כוחי עבדתי.

כי האדם צריך להשקיע א"ע ולעשות מטלתו ועבודתו בלי רפיון ועצלות, אלא במרץ וזריזות ומסירות למה שעוסק, ק"ו בן בנו של ק"ו כשעוסק בעבודת מלך מלכי המלכים הקב"ה.

ויש בענין הזה, כוחות הגוף וכוחות הנפש, ובכולם יש להתמסר לעבודת ה'. כי על רפיון בעבודת ה' נאמר (משלי כד-י) התרפית – ביום צרה, צרה כוחך. ואמרו חז"ל (ברכות סג.) אמר ר' טבי א"ר יאשיה כל המרפה עצמו מדברי תורה – אין בו כח לעמוד ביום צרה שנאמר התרפית (פרש"י מתורה) – ביום צרה צר כוחך. א"ר אמי אמר שמואל ואפילו מצוה אחת. ופרש"י אם נתרפה ממנה כשבאה לידו, ולא חש להתעסק בה (כגון שהתעצל קצת, ותירץ את עצמו שאין לו כח ולכן נמנע) צר כוחו.

וגם פנחס קנאה היה בנסיון הזה כמ"ש חז"ל (שמות רבא לג-ה) כתיב (משלי כא-לא) סוס מוכן ליום מלחמה ולה' הישועה, אמר ר' יוסי דרש פנחס בעצמו, ומה אם הסוס שהוא נותן נפשו ליום מלחמה, אפילו הוא מת הוא נותן נפשו על בעליו, אני – על קדושת שמו של הקב"ה על אחת כמה וכמה. וכתיב (במדבר כה-ז) וירא פנחס בן אלעזר – התחיל אומר בינו לבין עצמו, ומה אעשה, איני יכול, שנים יכולים לאחד, שמא אחד יכול לשנים, בעוד שהוא נוטל עצה בינו לבין עצמו הנגף התחיל לנגוף, והקב"ה באותה שעה אומר (תוכחה על שהתרשל והתעצל) התרפית – ביום צרה, צר כוחך. עיי"ש.

והנה אמרו חז"ל (ברכות לב:) ת"ר ארבעה דברים צריכים חיזוק (ופרש"י שיתחזק אדם בהם תמיד בכל כוחו) ואלו הן: תורה ומעשים טובים, תפילה ודרך ארץ.

וככל שאדם צעיר יותר צריך להתאמץ יותר כדכתיב (משלי כ, כט) תפארת בחורים כוחם. אבל מאידך רבינו הקדוש מברסלב זצ"ל אמר אלט טאר מען ניט זיין, נאר יונג און פריש. (פי' אסור להיות זקן, רק (צריך להיות) צעיר ורענן. אף שעבודת המבוגרים והזקנים שהיא מתוך יישוב הדעת יקרה היא ביותר לפניו יתברך, ומזקנים אתבונן (תהלים קיט-ק). והכלל שכל אדם יש לו הרבה מאד מאד כוחות גלויים וטמירין וחבויים, וכל אדם מטבעו עצלן, כל אחד בתחומים שלו, ובמצבים שלו, והאדם נוטה להקל על עצמו ולתרץ ולהסביר א"ע, שאכן עייף וחלש הוא, ולא מסוגל, והאמת באמת רחוקה מאד.

וכולנו צריכים להתחזק ולחזק אחרים, בבחי' (ישעיה, מא-ו) איש את רעהו יעזורו ולאחיו יאומר חזק ואם אין לו מי שיחזק אותו, יחזק א"ע, כמו שהיה רגיל בכך רבינו הקדוש ז"ל. וזה "וילן.. כי בא שמש", היינו מחמת ההכרח הלך לישון, אבל לולא כך, היה ממשיך בעבודתו.

בברכת התורה וכטו"ס שמעון יוסף הכהן ויזנפלד – ישיבת נצח מאיר

להורדה והדפסה של העלון השבועי – https://drive.google.com/drive/u/0/my-drive