סוד ההבדלה – מוצאי שבת.

ליקוטי הלכות פרשת שמיני "ויקריבו ליפני ה' אש זרה שר לא ציוה אותם" ויקרא י א'

וזהו שלמדו רבותינו ז"ל – דין הבדלה על היין במוצאי שבת,

מפרשת שתויי יין, שנאמר לאהרן תיכף אחר מיתת בניו שיצאו לחוץ מהגבול והרסו לעלות אל ה',

ונכנסו להקטיר קטורת בפנים שלא ברשות.

כי זהו (מי שהורס לעלות חוץ מהגבול להבין ולחקור בידיעת השם, מעל שיכלו ומעל מעשיו) זה בחי' פגם האמת שאינו מזוכך כראוי.

כי נדב ואביהוא היו צדיקים גדולים ונוראים מאד כשרז"ל ובודאי היתה כוונתם לשמים באמת, כי רצו להתקרב להש"י,

וסברו שע"י זה יוכלו לקרב כל ישראל אל התכלית.

וכשם שאמרו רבותינו ז"ל, וכבר היו משה ואהרן מהלכים ונדב ואביהוא אחריהם ואמרו מתי ימותו וכו' ואני ואתה ננהיג את הדור וכו',

ובודאי לא היתה כוונתם ח"ו לשם כבוד עצמן רק לשמים באמת.

אך אעפ"כ טעו הרבה בזה כמפורש בתורה ובדברי רז"ל (וכן תועים הרבה אנשים ובמיוחד בעלי תשובה שמנסים להדריך ולהוכיח את הדור… ודי למבין).

כי בענין האמת שאינו מזוכך – נכשלים לפעמים צדיקים גדולים (והרבה יותר נכשלים בכך רחוקים שהתקרבו)

שמזה באים כל השגיאות, כמובא בדרז"ל, ששגו גדולי הצדיקים, והכל ע"י פגם האמת הנ"ל.

וע"כ אחר מיתת שני בני אהרן נאמרה מיד פרשת שתויי יין ושם מרומז סוד הבדלה

כמ"ש שם ולהבדיל בין הקודש ובין החול.. שמזה למדו רז"ל דין הבדלה במוצ"ש היינו כנ"ל.

כי עיקר בחי' הבדלה הוא להבדיל בין אמת הברור שהוא בחי' שבת וכו'

ובין האמת של ימות החול.

שעיקר התיקון ע"י הבדלה דייקא ע"י שיודעין שרחוקים מעצם האמת של בחי' שבת, (נכון שזכיתם להגיע לאמת, ולפחות לברוח מן השקר, אבל צריך לדעת את האמת, שכל אחד השיג מה שהשיג אבל עדיין הוא חסר בידיעת התורה בשלימות ובאמת מזוככת – ובטח שגם אם זכה והצליח עדיין להנהיג את קהל ישראל לא כל אחד יכול וראוי !!!)

שהוא בחי' האמת הזך של מובחרי הצדיקים המכוונים האמת לאמיתו וכו'.

וע"כ נסמך ענין זה של הבדלה למיתת בני אהרן, כי הם פגמו בזה שהרסו לעלות אל הקדושה שהוא בחי' אמת לפנים ממדריגתן

ואע"פ שנדמה להם שכוונתם אל האמת

אבל שגו בזה כמפורש בתורה.

נמצא שפגמו בבחי' סוד הבדלה כנ"ל. עלכן נסמך פ' ולהבדיל למיתתם:

(ל. הלכות יו"ד)

סדר תפילות למוצאי שבת וסדר הבדלה >> טוב לשמור את הקישור ולהתפלל כל מוצאי שבת לקבל שבוע טוב ומבורך !

סגולה למוצאי שבת,

הבעל שם טוב

ומכאן רואים גודל מעלת קברי צדיקים, כי ומה זה שלא כיון לבא על קברו כך עלתה לו, מי שמכוון לבא על קברו ובא בלב נשבר בתיובתא סגי ומרבה בתחנונים עאכו"כ.

וזה בחי´ מעלת קה"ק הבעש"ט זצוק"ל (ורבינו הק´ בבחי´ מסויימת וכדלקמן) וכדאיתא בימי מוהרנ"ת (דף מ:) מעשה מהבעש"ט ז"ל שבא למקום אחד שהיו שם נשמות גדולות הרבה מאד שהי´ מוכרח לתקנם וראה שא"א לתקנם כ"א כשיסתלק עי"ז וכדאיתא בחיי מוהר"ן (נסיעתו וישיבתו באומן, אות ו´) שפ"א בא הבעש"ט לאיזה מקום והי´ שם במ"ש ועצבות גדולה וכו´ וכו´

אך תמצית העניין היה שבאותו המקום היו שם נשמות מג´ מאות שנים שלא היתה להם עליה וכשבא הבעש"ט ז"ל נתקבצו כולם אליו כי הם מצפים תמיד על איש כזה שיוכל לתקנם ומחמת זה היה לו עצבות כי היה כבד עליו עניין זה מאד, והעניין הי´ כי היה בלתי אפשרי לתקנם כ"א ע"י פטירתו, וזה היה קשה לו מאד, ע"כ היה בעצבות והזמין לו השי"ת שני אורחים (שאכלו עמו אז בשבת) ועל ידם ניצול הבעש"ט שזה ג"כ מה דאיתא בדברי רבינו בליקו"מ (ח"א רז)

כי הבעש"ט אמר שיסתלק ממעשה הש"ץ ימ"ש, כי אצל הש"ץ ימ"ש היו כמה גדולי הדור ולומדים מופלגים שהטעה אותם כמפורסם, והם יצאו מן הכלל ודיברו רעות על כלל תורה שבע"פ, וזה היה מחמת שבא להם גבורות קשות ולא המתיקו אותם, וע"כ דיברו דיבורים רעים על הכלל, ואלו הדיבורים נפלו על גדול הדור,

והבעש"ט ז"ל הוא היה אז הגדול הדור ומזה נסתלק וכמו שאומרים בשם הבעש"ט שאמר שנעשו לו שני נקבים בליבו ע"י מעשה של הש"ץ ימ"ש וע"י הסתלקותו נשמתו המתיקה אלו הגבורות הקשות הנ"ל עיי"ש, שזה ג"כ בחי´ גדולים צדיקים במיתתן יותר מבחייהם, שהיה מוכרח לתקנם ע"י הסתלקותו. (יש מאין)