ח"י ב- אלול, יום לידתו של הבעל שם טוב הקדוש זיע"א [ראשי תיבות הבעש"ט], מייסד תנועת ודרך החסידות.

שמו המלא הוא רבי ישראל בן אליעזר, (נולד בין ת"נ – ת"ס, למניינם 1690 עד 1700 – נפטר ו' בסיוון תק"כ, 21 במאי 1760),

התואר "בעל שם" – היה תואר מקובל בזמנם לבעלי מעמד וכבוד, ובזה מתיישבת התמונה הידוע שמייחסים לבעל שם טוב – עם שיער ארוך וגמד

שהיא בעצם תמונה שנמצאת במוזיאון באנגליה – ובה כתוב "בעל שם" שהוא היה אדם עשיר ומכובד בזמנם, ומטעות זו של דימיון השם "בעל שם" ו"בעל שם טוב"

ייחסו את התמונה לר' ישראל הק'.

הבעש"ט היה זה שהכניס את עבודת השמחה וחיות התלהבות והתחדשות בעבודת הבורא…

בזמנם היה מקובל שיש תלמידי חכמים העוסקים בתורה ועבודת ה' ויש עמי הארץ

הבעל שם טוב – קירב את עבודת ה' והתורה אל עמי הארץ להודיע שה' איתם וכל יהודי באשר הוא חשוב ואהוב לפני ה', ותפילתו נשמעת בשמים

ומאידך לתלמידי חכמים הראה שיש להוריד מכבודם למרות כבוד תורתם כי לגדולתו אין חקר, וצריך לעבוד את ה' ולימוד התורה בענווה ובפשיטות.

וממנו למדנו על מעלתו של תום לב, על גדולתה של מצווה הנעשית בלב טהור, על כוחה של תפילה כנה וזכה שנאמרת מתוך הלב בתמימות ובפשטות.

סיפורים

ישנם עשורת סיפורים על הבעל שם טוב – ופעם שאלו את רבינו נחמן אם אחד הסיפורים עליו נכונים

ענה רבינו נחמן על הבעל שלם טוב הכל יכול להיות – כי הוא היה בעל רוח הקודש ובעל מופת !

פעם כשהיה קטרוג גדול על עם ישראל, הבעלש"ט הקדוש הכריז על תענית ציבור בכל העיר, והורה לכולם להתקבץ בשעה מסויימת בבית הכנסת, לשפוך שיח ותפילה לבורא עולם.

הבכי, הזעקות קורעות הלב, בקעו שחקים, והישועה עדיין מתמהמהת…

עד שבתוך כל ההמולה, אישה אחת בעזרת הנשים פרשה כפים כלפי מעלה ואמרה:

ריבון העולמים, אבינו אתה ואנו בניך. אני אם לחמישה ילדים, וכאשר הם מתחילים לצעוק ולבכות, איני יכולה לסבול זאת.

אבינו שבשמים, גם אתה בודאי אינך יכול לסבול את זעקתינו, אם כן, אנא השיבנו דבר ! והגזירה בוטלה !

עוד על חייו

ישראל התייתם מהוריו בגיל צעיר והועסק כעוזר למלמד בחדר.

נשא אשה מבנות המקום באוקופ, והתמנה לשמש בבית המדרש העירוני. אחר זמן קצר נפטרה אשתו ולא הותירה ילדים.

ישראל שימש באותן שנים גם עוזר למלמדי תינוקות, ובתקופה מסוימת שימש כשוחט בעיירה קשילוביץ הסמוכה ליזלוביץ.

אחרי שהתאלמן עבר לגור בברודי, ושימש שם כמלמד תינוקות. שם נישא לחנה, אחותו של רבי אברהם גרשון מקיטוב.

אחרי נישואיו אלו עבר לגור סמוך לקיטוב, והתבודד שנים אחדות בהרים שבין קיטוב לקוסוב. אחר כך עבר לטלוסט ומשם לכפרים נוספים.

בתקופתו של הבעש"ט הייתה פריחה אצל יהודי מזרח אירופה בעיסוק בקבלה. מקורות פריחה זו היו התסיסה המשיחית השבתאית ותורת האר"י שהגיעה למזרח אירופה.

למרות שכינויו מעיד על עיסוקו המקצועי כ"בעל שם", היינו מרפא עממי הנעזר בשמות קדושים, בקבלה מעשית בהשבעות ובקמיעות – ידוע שהבעל שם טוב התנגד לקבלה מעשית ואף מסופר עליו שכל ימיו עשה תשובה על כך שבילדותו עבר את הנהר על ידי שימוש בשם קדוש.

בכמה מקורות חסידיים מצוין כי שמו הפרטי של הבעש"ט, ישראל, רומז שתפקידו של הבעש"ט בעולם הזה היה לעורר את כלל עם ישראל.

ציונו של הבעל שם טוב

מצבת קברו של הבעש"ט