נחת רוח מהדורות.

בס"ד, לכבוד… אחדשה"ט! אכתוב לך איזה פירור על פרשת השבוע ויחי.

(בראשית מז, כח) "ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה."

היינו יעקב אבינו האט אויפגעלעבט היינו שקם לתחיה ולחיות מחודש, וזה מחמת כמה סיבות,

א) גם מחמת ה"נחת", שראה מול עיניו, מיוסף הצדיק, ובמיוחד אחרי כ"כ הרבה סבל שסבל והצטער עליו, והווה הרבה הרבה יותר מיתרון האור מן החושך (קהלת יא-ח). כי הזוכה ל"נחת" מזרעו – נותן לו חיות גדול, אבל הזוכה לנחת אחרי ההיפך, ובפרט אחרי ריבוי ההיפך – אי אפשר לתאר גודל החיות והנחת, ואם בכל נושא קיים דבר זה, בנושא הרגיש ביותר של בניו על אחת כמה וכמה.

ב) גם בהיות העולם שרוי במשבר כלכלי עצום ואנשים רעבו לפת לחם, זה שמצא פינת מפלט עם כל התנאים גם גשמיים גם רוחניים (רחוק מכל השפעות השליליות של העולם), מקום אשר היה יכול לדאוג על חינוך הדורות הבאים לקדושה וטהרה על פי רצון ה' מתוך תנאים גשמיים נפלאים, בבחי' (ברכות יז.) עולמך תראה בחייך [אחרי כ"כ הרבה תלאות: עשו, אליפז, לבן, ושוב עשו, מות רחל, יוסף], כל זה גרם לו אויפלעבן ממש.

אבל כידוע כל דבר הקשור עם גשמיות (משלי כז-כד) לא לעולם חוסן.

והוא בבחי' (שם טז, יח) לפני שבר גאון, בחי' (תהילים קד – רט) תוסף רוחם יגועון, וכמבואר בדברי רבינו (רבי נחמן מברסלב) ז"ל בספר ליקוטי מוהר"ן (ח"א סי' קט) שידוע שקודם המיתה נתוסף רוחם, ואזי יגועון

[וכמו שרואים בחוש הרבה פעמים שהחולה זמן מה לפני מותו מרגיש יותר טוב, ועושה פעולות שמקודם היה קשה לו לעשות ומיד בסמוך הולך לעולמו].

וכן בענינינו הרי השלווה והנחת של מצרים היו סך הכל הקדמה לסבל ושעבוד נורא ואיום.

ויסוד זה מרומז ג"כ בסמיכות הפסוקים, "ויחי יעקב בארץ מצרים", וסמוך ליה בפסוק הבא "ויקרבו ימי ישראל למות".

והנה האדם חייב לעשות שטייגען ולעלות מעלה אחר מעלה [ולשאוף לרום המעלות] כל ימי חייו, בכל המצבים, שלום ומלחמה, עושר ועוני, בריאות וחולי, שמחה וצער וכ' וכו', ואם כי ידוע שדוקא מתוך עוני ולחץ על הרוב עושים שטייגען יותר, מכל מקום כמובן שהחוב על כל אחד לעשות שטייגען יותר ויותר כשיש לו יותר יכולת ויותר תנאים, ובודאי יתבעו ביותר ביום הדין הגדול והנורא ממי שהיה שרוי בשלום ממי שהיה שרוי במלחמה, מי שהי' במצב כלכלי טוב ובלי דאגות פרנסה, מאשר העני, ומן הבריא יותר מהחולה.

א"כ באמת כל אחד יצטרך לתת דין וחשבון על ביטול תורה ועבודת ה' מצידו, וכדאמרינן במס' יומא (דף לה, ע'ב) ת"ר עני ועשיר ורשע באים לדין.

לעני, אומרים לו מפני מה לא עסקת בתורה? אם אומר עני הייתי וטרוד במזונותי, אומרים לו כלום עני הייתי יותר מהלל, אמרו עליו על הלל הזקן ע"ש דברים נשגבים,

לעשיר – אומרים לו מפני מה לא עסקת בתורה? אם אומר עשיר הייתי וטרוד הייתי בנכסי, אומרים לו כלום עשיר היית יותר מרבי אלעזר בן חרסום שהניח לו אביו אלף עיירות ביבשה, וכנגדן אלף ספינות בים, ובכל יום ויום נוטל נאד… ומהלך מעיר לעיר וממדינה למדינה ללמוד תורה ע"ש.

ועיי"ש שיוסף הצדיק מחייב את הרשעים [ אמר המעתיק : שאומרים שהיה להם יצר הרע כי היו יפים וכד' ועונים להם וכי יותר יפה מיוסף הצדיק שכל בנות מצריים יצאו לראותו ושמר על עינו ובריתו וזכה ששמירת הברית נקראת על שמו…] עיי"ש.

והנה מי שמסייעים בידו מן השמים לקום לתחיה מה טוב, ומ"מ כל אחד ואחד חייב להתעורר מחדש ולהתחזק מחדש וכמו שאמר רבינו ז"ל אלט טאר מען נישט זיין, כלומר אסור להיות זקן, ודבר זה נאמר אפילו על מי שהוא זקן בגיל שאעפ"כ בשום פנים ואופן אסור להיות זקן ברוחו, וק"ו בן בנו של ק"ו על הצעירים שאסור להם להיות זקנים ברוחם, כמו ששכיח הרבה בדור הלזה ה' ירחמנו.

 

בברכת התורה וכטו"ס

ראש ישיבת ברסלב

שמעון יוסף הכהן ויזנפלד.

 

הישיבה זקוקה לתמיכתך !!!

הוראת קבע קטנה 26ש"ח עד 78ש"ח יכולה לעזור לנו להתקדם ולהפיץ יהדות

ולהחזיק לומדי תורה בישיבת ברסלב – אז קח זכות לדורות והדלק את הנרות ותזכה לאורות

כנס לדף התרומות >> donate

ישיבת ברסלב מאיר 050-4161022