חינוך ילדים

יש רבים הטועים וחושבים שמכיון שה' חנן אותם עם ילדים, והם תחת רשותו ושילטונו, שהם רכושו הפרטי, ובידו לעשות אתם כרצונו, וחושב גם שהם משועבדים אליו על כל אשר יאמר, ויצוה אותם, ותולים טעותם במצוות כיבוד אב ואם. וחשיבה זו היא חשיבת עמי הארץ והטיפשים והנצלנים, והוא ההיפך רצון ה', ושורשה נובע מ…

בס"ד, ירושלים עיה"ק תו"ת בב"א. יום ו' עש"ק לספר בראשית , פרשת השבוע לך לך

לכבוד…אחדשה"ט! בעזרהי"ת אכתוב לך משהו הקשור לפרשת השבוע,

להורדה והדפסת העלון השבועי בקבצי PDF לחץ כאן >> פרשת השבוע לך לך – ישיבת ברסלב

וזהו (בראשית יב-א) "ויאומר ה' אל אברם לך מארצך וממולדתך ומבית אביך". גדולה חביבה ומפורסמת היא מצוות כיבוד אב ואם כמ"ש (שמות כ-יב) כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך.

ואמרינן בירושלמי קדושין פ"א ה"ז תני רשב"י גדול כיבוד אב ואם [שמצאנו במקרה מסויים] שהעדיפו הקב"ה יותר מכבודו.

והיא מצוה שגם השכל מחייב אותה, והיא מקובלת גם אצל כל האנושות כולה.

וכדאיתא בספר החינוך (מצוה לג) וז"ל משרשי מצוה זו, שראוי לו לאדם שיכיר ויגמול חסד למי שעשה עמו טובה, ולא יהיה נבל ומתנכר וכפוי טובה, שזו מידה רעה ומאוסה בתכלית לפני אלוקים ואנשים, ושניתן אל לבו, כי האב והאם, הם סיבת היותו בעולם,

ועל כן באמת ראוי לו לעשות להם כל הכבוד וכל תועלת שיוכל, כי הם הביאוהו לעולם, וגם יגעו בו כמה יגיעות בקטנותו.

וכשיקבע זאת המידה בנפשו יעלה ממנה להכיר טובת הא-ל ברוך הוא, שהוא סיבתו וסיבת כל אבותיו עד אדם הראשון, ושהוציאו לאויר העולם וסיפק צרכו כל ימיו, והעמידו על מתכונתו ושלימות איבריו, ונתן בו נפש יודעת ומשכלת, שאילולי הנפש שחננו הא-ל יהיה כסוס כפרד אין הבין, ויעריך במחשבתו כמה וכמה ראוי לו להזהר בעבודתו ברוך הוא. ע"כ (עד כאן).

ויש רבים הטועים וחושבים שמכיון שה' חנן אותם עם ילדים, והילדים הם תחת רשותו ושילטונו, חושבים הם [בטעות], שהם [כלומר בניו ובנותיו] רכושו הפרטי, ובידו לעשות אתם כרצונו,

וחושב גם שהם משועבדים אליו על כל אשר יאומר כי הוא זה, ויצוה אותם, ויש שחושבים שגם אח"כ כשאינם תחת רשותו – גם כן חייבים לעשות רצונו, ותולים טעותם במצוות כיבוד אב ואם.

וחשיבה זו היא חשיבת עמי הארץ והטיפשים והנצלנים, והוא ההיפך רצון ה', ושורשה ממידות רעות והשקפות עקומות, וכדאיתא בשו"ע יו"ד סי' ר"מ-ס"ה, שמה שמצוה על הבן להאכיל ולהשקות, להלביש ולכסות את אביו ואמו, זהו מכספם ולא מכספו.

ומבואר שם בסעיף ט"ו שאם אמר לו אביו לעבור על דברי תורה, אפי' מצוה דרבנן – לא ישמע לו.

ושם בסט"ז שאם האב ציוה את בנו שלא ידבר עם פלוני ושלא ימחול לו עד זמן קצוב, והבן רוצה להתפייס מיד – אין לו לחוש על צוואתו.

ומבואר שם סכ"ה, שבן שרוצה ללמוד בישיבה מסויימת ששם יצליח, ואביו מוחה בו – אין צריך לשמוע לאביו. וכן אם הבן רוצה להשתדך ולהתחתן עם פלונית, והאב מוחה – אין צריך לשמוע לו. ודלא כהורים הבעלי גאוה והטיפשים שחושבים שהבנים והבנות הם נכסיהם הפרטי.

וזה בחי' "ויאמר ה' אל אברם", אב – רם ובעל גאוה, שחושב שזרעו הם נכס וחפץ פרטי לעשות בו ככל העולה על רוחו, "לך לך מארצך" וכו' צא והסתלק מחשיבה משובשת זו [ואפילו אם אביך נהג בך כן, ותרצה אתה לנהוג כאביך, אל תעשה כן, וזהו "וממולדתך ומבית אביך". כלומר לך לך וצא מכל זה].

וזה גם בחי' מ"ש בשו"ע (שם סי"ט) וז"ל אסור לאדם להכביד עולו על בניו, ולדקדק בכבודו עמהם, שלא יביאם לידי מכשול [וכל זה אפילו בדברים שהם באמת חייבים בכבודו] אלא ימחול ויעלים עיניו מהם שהאב שמחל על כבודו – כבודו מחול.

ושם בס"כ איתא: המכה לבנו הגדול – מנדין אותו, שהרי עובר על (ויקרא יט-יד) לפני עיור לא תתן מכשול.

כללו של דבר: יש להתייחס לבניו ובנותיו כפקדון יקר ערך שאין ערוך לו. שמסרו בידיו מן השמים, לגדלם ולהדריכם בדרך התורה המסורה, כרצון ה', ולא להשתמש עמם ולהשתעבד בהם להנאתו.

ומי שטועה בכך בודאי עתיד להתחרט לא רק בעולם הבא, אלא גם בעולם הזה !

ויהי רצון שנזכה בכל מעשינו לעשות נחת רוח לבורא יתברך שמו.

בברכת התורה וכטו"ס

ראש ישיבת ברסלב מאיר

שמעון יוסף הכהן ויזנפלד

שאלות בעניין פרשת השבוע וחינוך ילדים

ניתן להעביר לרב דרך הטופס הנ"ל