יצר לב האדם רע מנעוריו

פרשת השבוע נח

(בראשית ח,כא) "כי יצר לב האדם רע מנעוריו".

והנה (קהלת ז-כט) האלקים עשה את האדם ישר [והמה ביקשו חשבונות רבים],

ומצד השכל הישר והטבע הטבוע באדם האדם סולד מכל רע ועול ורשע ופשע, ואם יראה אדם רשע מכה ילד כל שהוא על לא עול בכפו, או אם יראה אדם גונב וגוזל ושולח ידו ברכוש לא לו, וכן אם יראה אדם מתעמר ומשתעבד בזולתו באכזריות, או אדם עושה עבירה כל שהיא בין אדם לחבירו או בין אדם למקום, או אדם שמתנהג שלא בדרך ארץ ובחוצפה, או מבייש פני חבירו ברבים, או מלבין פני חבירו, או משקר בעזות מצח, או עושק שכר שכיר, או מבזה את עבודת ה', או מזלזל בציווי ה' או ברצון ה' וכו' וכו', בודאי שיחרה אפו ויקפיד על הרעה או הנבלה שנעשה, ואיך הרשע הלזה לא יתגבר על יצרו הרע,

ואילו כשנוגע אותו דבר ממש לגביו והוא הוא החוטא והפושע שאינו מתגבר על יצרו – באופן אוטומטי סולח ומוחל לעצמו ודן את עצמו לכף זכות ומבלבל את עצמו עד שיוצא זכאי מכל אשמה, ואולי גם עם הצדקה שהוא כל כך זכאי וזך וישר פעלו, עד שממש העול שעשה נהפך אצלו למצוה ממש.

שזה ג"כ כלול במ"ש רבינו ז"ל מברסלב בלקוטי מוהר"ן (קמא, סי' א) שהיצר הרע מתלבש במצוות, וזה גודל כח הנגיעות, שלא האמת, ולא היושר והצדק קובע, אלא האינטרס העצמי, והוא הוא ההופך חושך לאור ואור לחושך, רע לטוב, וטוב לרע.

וזה דרך הגוים ומנהיגיהם ה"דגולים" ביותר, וזו הדרך ילכו בה מאז ומתמיד עד עצם היום הזה, ופוק חזי באו"ם איך מתיחסים כל העולם כולו על עַם ישראל ואיך מתיחסים לאומות אחרות. והרוע והרשע שקופים אצל כל מי שיש לו מעט שכל בראשו, ומעט רגשי יושר בלבו.

ונחזור לענינינו מאחר ש"יצר לב האדם רע מנעוריו" למה לא יתמסר האדם לטפל בו שהרי הנסיונות והכשלונות הם לחם חוקו של האדם, ולמה יטפל בפלוני ופלמוני, ואת העיקר דהיינו לטפל במידותיו הרעות ותאוותיו המגונות וכו' וכו' בזה יתעלם וידחה עד שכמעט כל העולם כולו מגיע יומם האחרון ועדיין לא הגיעו והצליחו לטפל בעצמם.., ונשארו פגומים ועבריינים בכל מיני דרגות בהרבה מאד נושאים חשובים ביותר. שהם אצלו בבחינת מגעילים ונוראים כשנמצאים אצל אחרים.

והנה בביאור הפשוט של "יצר לב האדם רע מנעוריו". פי' רבי אברהם ז"ל יצר – הוא התולדה, ע"כ, כלומר כן טבע האדם. כלומר והאדם צריך לעבוד על עצמו ולטפל בטבעו הרע ולהפוך אותו לטוב, ולכך נוצרנו.

וכמו שדרכינו לומר שהאדם בא לעוה"ז לטפל בג' דברים

א) מידות (הרעות ולחזק ולשפר ולטפח את המידות הטובות).

ב) תאוות.

ג) השקפות.

ורש"י ז"ל פירש 'מנעוריו' 'מנעריו' כתיב, משננער לצאת ממעי אמו, נתן בו יצר הרע (ראה בבראשית רבא לד-י, ובירושלמי ברכות פ"ג ה"ה). וכמו שרואים בחוש שכל תינוק קטנצ'יק חושב שהכל שלו, והכל מגיע לו, והוא מקטנותו פגיע מאד ומקפיד על כבודו. ורצונותיו הם עולמו. ויש שממשיכים לחשוב כך עד הקבר, רחמנא ליצלן.

ויהי רצון שנזכה לעשות את המוטל עלינו, להפוך את הטבע הרע לטוב, ולהתנהג בכל נושא על פי רצון ה' וצדיקיו.

בברכת התורה וכטו"ס

ראש ישיבת ברסלב "נצח מאיר"

שמעון יוסף הכהן ויזנפלד