חלומות מדברים אלינו – רוצה לדעת מה הם מרמזים לך?

פירוש חלומות ופתרונם כללים.

ההבדל בין חלומות של קדושה, לחלום של סטרא אחרא, וכיצד להינצל מסיוטים.והכלל בזה הוא, כי חלום הבא על ידי מלאך (קדושה), הוא יהיה מסודר, ולא יהיה מעורבב מעניינים שונים זה מזה. וגם [האדם החולם] אינו מתפחד ומתבהל בעת ראיית החלום. ולא עוד, אלא שרואה את עצמו כמו בהקיץ ממש…

אבל חלום הבא על ידי שד (הכוונה חלום מצד הסטרא-אחרא), דרך אחרת יש לו, כי הוא עומד אצל האדם בעודו ישן שינה קלה, ו[כאילו] לוחש באוזנו דברים מבהילים, וגיבובי דברים מעניין לעניין. ואותם הדברים הם מצטיירים במוח האדם, ונבהל מהם, וליבו דופק מאוד, ומתעורר מרוב הפחד. ואותם השדים (היישויות הרוחניות שגרמו לחלום הרע) נשארים עומדים שם, והם שמחים וצוחקים עליו, על שיכלו להבהילו.

וכאשר חוזר לישון, חוזרים להבהילו, וכן עושים כמה פעמים. ואין האדם ניצול מהם עד שיחזור ויקרא קריאת שמע, או עד שיעשה אופן אחר, והוא כי כאשר יתעורר יאמר: "טמא, טמא, ברח לך מכאן", ויאמר נוסח זה 3 פעמים, ואז ילך לו השד משם וישכב לבטח.

ואם יש לו איזה שונא, יאמר:

"טמא, טמא, ברח לך מכאן ולך אצל פלוני בן פלוני והבהילהו", ואז הוא עושה ככל אשר תצווה עליו.

ואם תרצה לנסות דבר זה, תלחוש באזני ילד קטן ותאמר לו: "קניתי לך תפוחים ואגוזים, והינם מונחים בקופסה לידך", וכאשר ייקץ משנתו הוא ישאל העל התפוחים והאגוזים היכן הם, וכמו שכתוב בספר חסידים סימן קל"ח וסימן תמ"א.

ולכן רוב החלומות המבהילים והרעים אינם באים כי אם בעוד שהאדם ישן שינה קלה, כגון בתחילת השינה, או בסופה, בעת שהתחיל להקיץ, שאז אפשר למוח להרגיש בציור הדברים, ולא בזמן שהוא נרדם בשינה.

ודע,

כי אם אפילו קורא האדם קריאת שמע בכוונה גדולה על מיטתו קודם שישכב לישון, אם אחר כך נתעורר משנתו לקול בכיית ילד קטן, או לכסות את גופו וכיו"ב, ואח"כ הוא חוזר לישון, אז יכולים השדים לשלוט עליו, להבהילו ולהפחידו בחזיונות רעים, אלא צריך לחזור ולקרוא קריאת שמע פעם שניה, או לפחות פסוק ראשון ו"ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד", וכמבואר בשער הפסוקים [לאר"י הקדוש] בשיר השירים על פסוק "אני ישנה וליבי ער" (שה"ש ה, ב), עיין שם.

גם דע,

אם איש או אשה מחובר עימה שד או שדה למשכב דודים (=אהובים, והמבין יבין), הנה הם פורצים גדר הקריאת שמע כדי למלא תאוותם, ולא יועיל בהם קריאת שמע פשוטה, אלא צריך כוונת הלב מילה במילה, וכולי האי ואולי (=וכל זה, ורק אולי זה יעזור).

חלומות רעים – האם יש להקפיד עליהם?

כנסו *תפילה וסגולה להמתקת חלומות רעים*. 

גם חדשות אני מגיד, כי השדים (הכוונה לסטרא אחרא) למדו את הדברים שבני אדם מקפידין מהם אם רואים אותם בחלום, כגון הרואה שנפלו שיניו, או מחזיר כפרות עליו, או בהמה שחוטה לפניו, או שהוא שרוי בתענית, או לובש שחורים, או הולך יחף וכיו"ב. ואין לו לאדם לחוש לחלומו אלו, אלא אם כן רואה שהדירוהו בחלום (=גרמו לו שינדור נדר), או שקראוהו בשמו לעלות לספר תורה, ואם גם לזה אינו חושש – תבוא עליו ברכה!

גם לפעמים מראים השדים לאדם דברים רעים, ואם האדם הוא פתי ומאמין לחלום ההוא, אז הם טורחים לעשות הרע ההוא בפועל ממש, כדי להטעות את החולם ההוא, ולהאמין בחלומותיו, או לפחות כששומעים קול הכרוז [הרוחני] שברקיע, שמכריז על איזה רעה, הם מודיעין אליו בחלום, כדי שיאמין בחלומותיו.

אמנם,

צריך אותו אדם לדעת, שאם הוא מתענה על חלומות כאלה, או עושה פדיון כפרות או פדיון נפש, ואינו שואל את פי החכם היודע את ההבדל בין החלום שע"י מלאך ובין החלום שע"י שד, ידוע יידע שהוא עתיד מכאן והלאה לחלומות קשים ורעים ומרים מאלו, כי השדים הם שמחים על שלא היה יגיעם לריק עם אותו האדם. וכל אלו השדים נקראים "שדין נוכראין (=נוכריים) למודי הרע".

סטרא אחרא המתחזה לנביאים, לאבות, לצדיקים וכו’ גם בחלום – ואפילו בהקיץ.

ויש שדים אחרים הנקראים "שדין יהודאין" (ר’ זוהר במדבר דף רנ"ג), ומנהג אחד יש להם, כי הם עושים עצמם כנביאים הראשונים, וכתנאים, ויש שעושים עצמם כדייני ישראל וכתלמידי חכמים המפורסמים, או כצדיקים וחסידים, ולפעמים אומרים שהם אברהם, יצחק ויעקב, או אליהו הנביא וכיו"ב. וצריך האדם לשאול את פיהם, אם הם אבות העולם ממש, או אם שמותם כשמות האבות, וכן ישאל לאליהו, וצריך לדקדק מאוד בתשובת דבריהם, שאם ישיבו דבר שאינו מבורר, נוטה לכאן ולכאן, ידוע תדע שהם שדים.

וגדולה מזו הם עושים,

כי יכולים להראות להאדם דמות רקיע, ודמות כסא הכבוד וצבא מרום וכיו"ב, והם נזהרים מאוד שלא להבהיל את האדם, ואדרבא – הם מצווים אותו להיזהר ללמוד בכל יום כך וכך שיעור זוהר ותהלים, ובלילה יעמוד לומר תיקון חצות, ולפעמים גוזרים עליו שיטבול כמה פעמים ביום, ויחליף בגדיו, וייזהר פן ייגע באשתו, ואח"כ מוסיפין עליו סיגופין ותעניות, ואם לא עשה כן הם מכים אותו ומצווים עליו במפגיע שלא יגלה מראות וחזיונות אלו לבני אדם (כדי שלא יכירו שהם שדים), עד שמעט מעט נמשכת ונקשרת מחשבתו בהם, וכמעט נעשה כמשוגע, ולבסוף גורמים לו חולי הכפיה, רחמנא ליצלן.

גם לצדיקים קשה להבחין בין החלומות – האם מדובר בסטרא אחרא או בקדושה, ולפעמים גם הם טועים:

ואלה השדים הם באים בתחילה בחלום, ואח"כ באים אפילו בהקיץ. ולפעמים תהיה תחילת ביאתם בהקיץ. וכמה פעמים הביאו אליי אנשים, בנים, ובנות, שרואים מראות בהקיץ, ואין הפנאי מסכים להאריך בהם, רק אספר אחת מהן לדוגמא:

בשנת תרע"א (1911) בחודש תמוז, אחרי תפילת מנחת שבת, הביאו לפניי ילד אחד, בן 11 שנה בערך, שהיה אומר שהוא מדבר עם אליהו הנביא פה אל פה, ומראה ולא בחידות, ולכ זמן שירצה לדבר עימו, הוא קורא אותו – ותיכף הוא בא, רק שיהיה [הילד] במקום מיוחד בפני עצמו, ואין אדם אחר עומד אצלו (=איתו).

אמרתי לו: "היכנס לחדר זה, ושאל אותו: האם באמת אתה אליהו הנביא?", וכן עשה.
והשיב לו: "באמת, אני אליהו, ולמה מסתפק יהודה (פתייא, הרב המחבר) בזה"?
אמרתי לילד: "אין זה כי אם שד יהודי ששמו אליהו, ואינו אליהו הנביא, ואתה ניזוק משדין יהודאין. בוא ואתפלל על ראשך תפילת הניזוקין, וע"י כך יברח לו אליהו מעליך".
אמר לי הילד: "בוודאי הוא אליהו הנביא, ואתה עשה כל מה שאתה יכול לעשות, ונראה דבר מי יקום".

ואחרי שהתפללתי עליו שתיים ושלוש פעמים הלך הילד לחדר לנסות אם יבוא אליהו, והנה אליהו תיכף בא כמנהגו הראשון. ואני הייתי תמה על דבר זה, ולקחתי את הילד, והלכתי אצל [הרב המקובל הגדול] חכם רבי שמעון אגסי זצוק"ל, שהיה עדיין בחיים, כדי לבודקו, ואחר שבדק אותו אמר כי זהו אליהו הנביא, ואינו שד, ואני הייתי חולק עליו, ואמרתי לו שהוא שד.

והסכמנו לילך כולנו אחר תפילת מוצאי שבת אצל [בנו של הבן איש חי, הר המקובל] חכם רבי יעקב בן חכם יוסף חיים זיע"א, כדי לבדוק אותו, ואחר שבדק אותו בכמה דברים, גם הוא אמר בוודאי כי זהוא אליהו הנביא זכור לטוב בלא ספק.

ואני הייתי חולק על שניהם, ודוחה דבריהם, וביקשתי מהם לתת לי רשות לבודקו פעם אחרת. אמרתי לילד: "לך אמור לאליהו שאתרגם לך פסוק הנזכר בירמיה (פרק י): כִּדְנָה תֵּאמְרוּן לְהוֹם אֱלָהַיָּא דִּי-שְׁמַיָּא וְאַרְקָא לָא עֲבַדוּ יֵאבַדוּ מֵאַרְעָא וּמִן-תְּחוֹת שְׁמַיָּא אֵלֶּה", ואם יתרגם פסוק זה בלשון ערבי, אז אפשר להסתפק ולומר אולי שהוא אליהו הנביא ואינו שד, לפי שהשדים הם יודעי לשון ארמית… אלא שפסוק זה המדבר בגנותם, אינם רוצים לשמעו ולתרגמו בלשון אחרת.

וכאשר שאל הילד את אליהו לתרגם לו פסוק זה, אמר לו אליהו: "איני יכול להתעכב פה, כי אני רוצה ללכת מפה, לכתוב זכויותיהם של ישראל, ואני נחוץ ללכת".
וכאשר השיב לי הילד תשובה זו, אמרתי לו: "חזור ואמור לו שתרגום הפסוק שאני שואל ממך הוא הכרח גדול, על שהוא מבחן להיות בטוחים שאתה הוא אליהו".
והשיב לו אליהו: "כבר אמרתי לך שאני נחוץ לילך".
אמרתי לילד שיאמר לאליהו: "הרי כמה דברים דיברת, וכמה זמן עמדת פה, ויותר נקל הוא תרגום הפסוק במקום אריכות דברים אלו, ועתה אין החכמים נוחה דעתם עד שתתרגם הפסוק".
וכשאמר הילד דברים אלו לאליהו, קצף ונשבע "חי השם אם עוד איראה אליך, הואיל ואין אתם מאמינים בי שאני אליהו", ותיכף הלך, ולא חזר להיראות אל הילד.

ויאמרו החכמים הנזכרים אליי: "נראה לדעתנו כי זה הוא אליהו הנביא באמת, שכן דרכו להישבע "חי השם", וכבר אמרו חז"ל (מגילה ג): גמירי, שאין השדים מוציאין שם שמיים לבטלה".
ואני אמרתי להם שזהו שד, והוא לא הוציא שם שמים לבטלה, כי נשבע וקיים שבועתו, שברח לו ולא נראה עוד, ואם כן אין כאן שם שמיים לבטלה. ולא עוד, אלא דמעיקרא ליכא הכא (=מעיקר אין כאן) שם שמיים כלל, יען שלא אמר "חי ה’" באותיות הוי"ה, או באותיות אדנו"ת, אלא אמר "חי השם" באותיות ה"א שי"ן מ"ם, ואין זה אלא כגונב דעת הבריות. והודו החכמים הנזכרים לדבריי.

ונחזור אל העניין, והוא כי עד עתה דיברנו בעניין ההפרש בין החלום הבא על ידי מלאך ובין החלום הבא על ידי שדין יהודאין ושדין נוכראין, ומעתה נחזור לדבר במהות החלומות עצמם ובפתרונם, וזה החלי בעזרת צורי וגואלי.

דע, כי החלום [האמיתי] יבוא ברמז דק מאוד רק כשהוא לצורך כמה סיבות:

לפי שהוא לזמן רחוק, אחר שנים רבות.

כשהוא בא להוכיח את האדם על איזה חטא אשר חטא.

הוא בדבר הנוגע בין אדם לאשתו.

ואתן לך דוגמא על כל אחת מהן.

סיבה ראשונה (חלום לזמן רחוק) היא נודעת, כמו חלום יוסף שחלם לאחיו, וכחלום הצלם של נבוכדנצר, וכחלומות דניאל, שכולם בוא ברמז דק, לפי שהם באים לזמן רחוק. וכפי דקוּת הרמז, כך הוא ריחוק זמן קיומם.

הסיבה השניה שאמרנו, שהוא בא להוכיח על איזה חטא, והוא כי פעם אחת בא איש אחד ואמר לי, שראה בחלומו שקושר תפילין של יד בראשו, ותפילין של ראש בזרועו, ואמרתי לו שבא על אשתו שלא כדרכה, ולפי שנשמתו גדולה, הוכיחו אותו בדרך כזו, כדי שייזהר מכאן ולהלאה.

עוד פעם אחת בא איש אחד ואמר לי: שלוש פעמים ראיתי שריך שמאלי יוצאים ממנה תולעים, ולא ידעתי מה החלום הזה. אמרתי לו ששכב שלוש פעמים עם ישמעאלית, ולכן הראו לו בחלום תולעים בירך שלוש, כי משם מתחילה העבירה, ככתוב "בתת ה’ את ירכך נופלת", והגברים הם בסטרא דשמאלא דישראל (צד שמאל של ישראל), כי יצחק וישמעאל הם אחים זה לזה (זוהר במדבר רנט), והוא התוודה על זה, ועשה תשובה.

עוד פעם אחת היתה שדה מדברת עם כל אדם, בין עם איש יהודי או איש נוכרי, והיא פרוצה במעשיה. ואמרו לבעלה בחלום כי אשתו היא אשת כהן גדול, ואמרתי להם שרצו לומר שאינו מיטמא לה בעלה (כלומר שזנתה). אמנם לא שמעתי אח"כ אם אמת היה הדבר, או לאו.

וסיבה השלישית שאמרנו, שהוא בדבר הנוגע בין איש לאשתו. והוא, כי פעם אחת היה תלמיד אחד לומד כל לילות השבוע עם הישיבות, פעם אחת בישיבה זו, ופעם בישיבה זו, כפי הישיבה הקבועה ללמוד באותו הלילה. ואינו לן בביתו, כי אם ליל שבת בלבד. ולפי שבכל הלילות הוא מנדד שינה מעיניו, לכן תרדמה גדולה נופלת עליו בליל השבת. ופעם אחת ראה בליל שבת חלום, שאיש אחד אומר אליו: "צדיק על שולחן יבוא". ולא היה מבין מה פירוש דבריו, וחזר אותו האיש ואמר: "חן חן לאיש המבין", ותיכף הבין שכוונתו על מצוות עונה.

גם יום אחד אירע, שתלמיד חכם אחד ראה בליל שבת כאילו אותו הלילה הוא ליל חג השבועות, והוא היה לומד עם בני משפחתו ביחד, והביא תשע פתילות, והציגם (=העמידם) בשלושה כלי חרס, כל שלוש פתילות בכלי חרס אחד, ונתן בכלים ההם שמן שומשומין, והדליקם. והוא היה תמה מדוע הוא הדליק בכלי חרס שאינם מאירים מגבן, ולא הדליק בעששיות של זכוכית. והוא היה מסתכל ומתבונן בהם, וראה שכל זמן שהיו הפתילות גבוהים משפתי הכלים – היו מאירים החוצה לצדדי הבית, וכאשר הודלקו ראשי הפתילות והושפלו למטה אצל השמן, לא היו מאירים – כי אם כנגדם למעלה, כנגד הרדיע בלבד, ונתעורר מן החלום.
ולפי שהיו לאותו התלמיד חכם ארבעה בנים, ונפקד אחד מהם ונשארו לו שלושה, נתפעל ונבהל מאוד מן החלום ההוא, כי היה חושש על שלושת בניו הנשארים, והתענה (=צם) ביום השבת. ואחר עבור שעשה שמינית מהיום פגע אותי (=פגש בי) בדרך בלא מתכוון, וסיפר לי את חלומו, ואמר שהוא יושב בתענית עליו.
ופירשתי לו את החלום פירוש פשוט, ולא נחה דעתו בפירוש ההוא, והפציר בי לפרשו אליו פירוש האמיתי, ואמרתי לו: "אם אפרש לך את החלום על פי אמיתותו, אולי תכחיש אליי ותאמר שלא היה דבר זה, תו לי דיבור שתודה על האמת, ואני אפרש אותו אליך". ויען ויאמר: "אני מקבל עלי להודות על האמת, ולא אכחש מאומה, ויהי מה".
אמרתי לו: "כי בליל שבת זו אתה היית ישן במיטה בפני עצמך, ואשתך במיטה בפני עצמה. ונתעוררת בלילה שלוש פעמים לקיים מצוות עונה, והיה לך תאוה, וסוף דבר נמנעת ולא קיימת מצוות עונה. לכך הראו אליך את החלום הזה".
והשיב לי: "האמן לי, כי כן היה המעשה ממש, בלא שום חסרון ויתרון. אך אמור לי: מאיזה רמז של החלום פירשת כן"?
אמרתי לו: "כי שלוש פתילות של הנר הם ‘תלתא שלהובין דרחימו’ הנמשכין מ’תרין ירכין דצדיק’, והדלקת אותם שלוש פעמים, אבל היו בכלי חרס, ולא היו מאירים כראוי, וכאילו הם דעוכים.
"וכלל זה יהיה בידיך: כי רוב החלומות הבאים על ידי מלאך הם מתבארים על פי הסוד (=הקבלה), יען כי המלאך הוא רוחני, ולכן עושים הרמז על פי דרכם, ובפרט בעניין כזה שהוא בין איש לאשתו, מראין לו לאדם ברמז גדול. ולפי שהקפידו שלא קיימת מצוות עונה, לכן הראו לך החלום הנזכר".
אמר לי: "ניחמתני, תבורך מפי עליון".

דוגמאות לפתרון חלומות – והכללים בכך

קרובי משפחה שנפטרו המופיעים בחלום – לפעמים המשמעות שונה לגמרי…

והואיל ואתא לידן (=ובא לידנו) עניין החלומות ופתרונם, אכתוב קצת חלומות ששאלו ממני לבאר להם פתרונם, כי אולי יכול הלומד לפתור גם הוא מקצת חלומות.

פעם אחת נכנסתי אצל רופא אחד, הנקרא יחזקאל עזרא בן משה אל-עיני, והוא רופא עיניים, והוא יודע לעשות שמן מרקחת (תרופה) לרפואת חולי העצמות הכואבים מבפנים לבשר, ואין דבר זה יודעים כל הרופאים שבדור ההוא. ושמן זה הוא עומד לו ביוקר הרבה מאוד. ובעת בואי אליו אמר לי, שראה בחלום את אביו משה, שזה היה לו שלושים שנה משנפטר, ולא ראהו בחלום, רק אמש בלילה. והיה אביו אומר לו: "בבקשה ממך, בני, תלווה אותי עד עיר בצרה בלבד, ותעשה עימי טובה זו, ואיני מבקש ממך דבר אחר חוץ מזה", עד כאן החלום. והרופא הנזכר היתה נפשו עגומה עליו מאוד לדעת את פתרון החלום ההוא.

וקודם שאבוא לפרש את החלום, אגיד לפני הקורא את מעשה האיש משה הנזכר (האבא שבא בחלום), ואת מנהגו, כי אני הכרתי בטוב את האיש ההוא ואת מעשהו, והוא כי האיש משה היה עניו מאוד, וזקן ונשוא פנים, ומחזר על מצוות. והיה דרכו בקודש לילך בכל יום בשלושה בתי כנסיות הסמוכים זה לזה במקום אחד. פעם נכנס בזו, ופעם נכנס בזו, כדי לענות "קדיש" ו"ברכו", ו"קדושה" ואמן. ותמיד הוא הולך ובא מזו לזו. וכשרואה איזה זקן בא ממרחק, הוא ממהר לישב כדי לקום מפניו בעת גשתו אליו (כדי לקיים מצוות "מפני שיבה תקום"). ואחר גמר תפילה היה מקבץ את כל החנוונים, זה אחר זה בבית הכנסת, כדי להניח ציצית ותפילין, ולקרוא קריאת שמע, וקנה להם כמה ציציות ותפילין מכיסו וממונו והקדיש אותם להיו מצוי להם תמיד ציצית ותפילין. כך היה מנהגו בכל יום ויום.

ומעתה נבוא לפרש את החלום שחלם בנו, הרופא הנזכר. אמרתי לרופא כי אביו חזר להתגלגל באיש אחד בגלל איזה חיסור מצוה, והאיש ההוא (שבו מגולגל האב) חולה או בעיניו, או בעצמותיו, והוא איש עני, ואין ידו משגת ליתן שכר הרופא. ועתיד הוא לבוא אצלך היום, או מחר. ובא אביך לבקש ממך שלא תגער באיש ההוא, ושתעסוק עימו בחינם, כי אביך הוא. ואין דבר זה נמשך לימים רבים, רק לשלושה או ארבעה ימים, כשיעור מהלך מכאן ועד עיר בצרה, ואח"כ ייפטר אותו האיש.
ובזה תכיר את האיש ההוא, כי מסתמא גם הוא רגיל להלביש ציצית ותפילין לאחרים, וכאשר יבוא עניין זה לידך, שלח אחריי כדי לראות נפלאות א-ל דעות.
וכאשר הלכתי מהרופא וחזרתי לביתי והנה שלוחו בא אחריי, ואמר לי: "בא אותו האיש אשר דיברת עליו, והוא חולה ברגליו". וכאשר הלכתי אצל הרופא ראיתי את האיש ההוא כי הוא איש עני מאוד, ואמר לי כי היתה מלאכתו לעשות שמן שומשומין, והיו לו כמה פועלים תחת ידו, ועכשיו בעוונותיו הרבים, אכלו זרים יגיעו, ולא נשאר לו מאומה. ולא די בזה, אלא שחלה ברגליו, שאינו יכול לילך מכאב עצמות רגליו.
אמרתי לו (בעורמה): "אולי זה היה מסיבת שלא היית לובש ציצית ותפילין:.
אמר לי: "אני נזהר בתפילה, ובציצית ובתפילין, ולא עוד – אלא שגם לפועלים קניתי תפילין ולא הייתי מניחם לעסוק במלאכתי עד שיניחו תפילין. ובעת הסעודה הייתי מצווה אותם שיברכו גם ברכת המזון, אף על פי שיש לי הפסד. ולא ידעתי למה עשה ה’ עימי ככה".
ואז הרופא עשה כאשר ציוה אביו עליו (בחלום), ואמר לחולה: "אל תירא, אני אטרח בעבורך עד מקום שידי מגעת", וגם נתן לו מעות לפרנס את בני ביתו.
ואחר שלושה ימים נפטר אותו החולה, והיה הרופא בצער גדול, ונשא קל וחומר ואמר לעצמו: "אם לאבי, שהיה חסיד גדול ובעל מעשים – כך עלתה לו, אם כן מה אתוודה ומה אומר על רוב פשעיי וחטאתי", וישב לו בתענית כמה ימים, והיה צם ומתוודה לפני הקב"ה, ונעשה צדיק גמור עד בוא חליפתו.

לא מעוניין בתחיית המתים

עוד פעם אחת, היה איש חסיד, שמתענה בכל ימות החול, וכאשר היה סועד ביום השבת היה לו שינוי וסת (=תגובה לא טובה מאיברי העיכול בגלל השינוי הקיצוני בהרגלי האכילה), וגמר בדעתו להתענות גם ביום השבת, אם יתירו לו מעלת הרבנים. וקודם ששאל על תענית של השבת, ראה בחלום ששני אנשים הגישו אליו שתי קערות, אחת יש בה פירות העץ, והשניה פירות אדמה. ואמרו לו: "קום, אכול", והוא לא רצה לאכול, כי נדמה היה לו שהוא שרוי בתענית כמנהגו.

ואותם האנשים הפצירו בו עד בוש, והוא לא רצה לאכול בשום אופן, ואח"כ כעסו עליו אותם האנשים, ואמר אחד לחבירו: "קום קח את הקערות מלפניו, כי אין הוא רוצה בתחיית המתים". עד כאן היה החלום ההוא.

וכאשר הקיץ משנתו היה ירא וחרד מן החלום ההוא, כי היה חושש שלא יקום בתחיית המתים, ושלח שליח לשאול את פתרון החלום, כי לא היה רוצה להכיר בו שהוא המתענה. ואמרתי לשואל כי הנה יש כמה נשמות בני אדם המגולגלים במים ובמלח ובלחם ובפירות, ובבשר ובדגים ובעופות. וע"י שיברך האדם עליהם בעת אוכלו אותם – אז תיתקן הנפש ההיא, והולכת להשלים דינה בגיהנום (שאחריו תזכה לגן עדן). ואם לא ברך עליהם, ואכל אותם בלא ברכה, אז יש צער גדול לאותה הנפש שלא זכתה להתתקן (כפי שמצוי בכתבי האר"י הקדוש, שער המצוות פרשת עקב, דף נו). ולכן גם אותו האדם, שאכל אותן הפירות בלא ברכה, כשנפטר מן העולם ותתחייב נפשו להתגלגל במאכל – יזמין אותו הבורא ביד מי שאוכל בלא ברכה, כדי שלא יזכה להתתקן, ועושה עימו כמו שעשה לנשמות. כי הקב"ה מודד לאדם מידה כנגד מידה. וזה סוד מה שאמר הכתוב "כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם, כי על כל מוצא פי ה’ יחיה האדם" (דברים ח) – פירוש: כי לא על ידי אכילת הלחם לבדו -בלא ברכה- יחיה האדם -המגולגל בלחם ההוא ויתוקן, אלא -על כל מוצא פי ה’- שהיא הברכה שמברך עליו – יחיה האדם – המגולגל בלחם ההוא.

ואותו האיש אשר חלם החלום הזה, הואיל והוא מתענה כל ימות השבוע על שום תיקן עבירה ידועה, הוא גורם לכמה ניצוצות קדושה, ולכמה נשמות המגולגלים במאכל שהם נשארים מבלי תיקון. והגידו לו מן השמים שאין צריך עוד להתענות, ומעתה "קום, אכול" כדי להחיות את המתים המגולגלים באותו המאכל.

ולפי שלא רצה לאכול, אמרו שאין הוא רוצה בתחיית המתים, ולזה דרדקו לומר שאין הוא רוצה, ולא אמרו שאין הוא קם בתחיית המתים…

עקירת עין

עוד פעם אחרת היה בעירנו מכת דבר (מגיפה), רחמנא ליצלן, והיה תלמיד חכם אחד הנקרא יחזקאל הפרסי, והוא לומד בישיבה שלנו, ויש לו אב ואם ואח ואחות. ובלילה הוכתה אימו בדבר, ובבוקר מתה. ובאותם הימים לא היו נוהגים שבעה ימי אבלות. ובלילה השני ראה אותו תלמיד חכם בחלום שעין הימין של אביו היא עקורה, ובא אליי ביום ההוא ברעד, כי היה ירא מאוד על נפשו, פן ימות גם הוא, לפי שהוא היה בן בכור ותלמיד חכם, ואם כן [לדעתו הוא היה] בלי ספק עין הימין של אביו.

ואמרתי לו כי פירוש החלום הוא מורה על התפילין של אביך של הראש, שיש בו פסול, ויכול אני לומר שהפסול הוא בפרשה שניה "והיה כי יביאך…" (שמות יג), כי לפי סוד הדברים (משמעות הפרשה לפי הקבלה) פרשה שניה רומזת לחמישה חסדים של הדעת, שהם חמשת הו"יות העולים בגימטריה 130 כמניין "עין" בגימטריה. ועוד אני יכול לומר שהפסול הוא בשיטה ראשונה, לפי ששם כתוב "לאבותיך".
והשיב לי אותו התלמיד חכם כי בחודש שעבר כבר בדק אביו את התפילין שלו. אמרתי לו: "מוכרח שיש בו פסול", ותיכף הלך והביא התפילין של הראש, והתרתי את התפירה, ומשכתי מתוכו פרשה שניה בלבד, והראיתי לכל בני הישיבה איך שאות כ"ף של מילת "לאבותיך" נחלקה לשתי אותיות משום שהגג שלה נקרעה, ונקרה כמו נ’ ונקודה אחריו למעלה. ושמח שמחה גדולה, שהפסול הוא רומז באביו ממש (במילת "לאבותיך", ולכן הוא ראה את אביו בחלום). והיה פתרון זה לפלא בעיני כל בית המדרש.

הבעל שהביא גופה הביתה

גם פעם אחת באה אישה הרה, שראתה בחלום איך בעלה הלך לבית הקברות, והוציא משם את אחיו המת והביאו לבית, והיא היתה מתקוטטת עימו להוציאו מן הבית, והוא לא היה חושש לה, והעלהו לגג וקברו שמה. ואמרתי לה: "האם יודעת את כמה מדרגות יש מן החצר עד הגג?" ואמרה שאינה יודעת מניינם.
אמרתי לה: "לפי דעתי הן תשע מדרגות".
אמרה לי: "לא אדוני, יש יותר ויותר, ויתכן שהן 12 מדרגות".
אמרתי לה: "אם כן לא אפרש לך החלום עד שתלכי ותמני את המדרגות, ותשובי אליי".
וכאשר שבה, צחקה ואמרה שהן תשע מדרגות כאשר אמרתי.

אמרתי לה: "זה פתרונו, כי את הרה בן זכר, והוא מגולגל מנשמת דודו המת (כלומר אחי האב שנפטר), ותקראי את שמו בשם דודו. ומבשרים אותך שתשלימי תשעה חודשי עיבור, שהן תשע מדרגות הנזכרות, ולא תפילי את העובר. ואח"כ יחיה ולא ייפטר כדודו, אלא יהיה "קבור" עימכם בבית, ולא יחזור לבית הקברות.
וכן היה, כי אחר ששלמו ימי הריונה ילדה זכר, וקראו אותו בשם דודו. ובאה אח"כ לבית המדרש ונתנה לי תודה רבה.

חטיפת ספר התורה

עוד פעם אחת באה אליי אשה זקנה, ואמרה כי ראתה בחלום שהוציאה ספר תורה מן ההיכל, להוליכו אל התיבה לקרות בו בציבור. ובאה אשה אחרת וחטפה אותו מידה.

אמרתי לה: זה פתרונו, שיתנו לה ילד אחד להגישו למילה אצל כסא אליהו הנביא, ותבוא אישה אחרת ותחטוף את הילד ממך, והיא תזכה בו להגישו למילה.
והשיבה לי כי דבר זה נתקיים בה כבר לפני שני שבועות [אז כיצד הוא פותר לה חלום על דבר שכבר קרה?] אמרתי לה: "ואימתי ראית את החלום".
אמרה לי: "זה חודש ימים".
אמרתי לה: "אם כן, קדם החלום למעשה, ואין זה בכלל ש’אין מראין לאדם דבר שעבר’. ומה בידי לעשות אם את לא באת לשאול פתרון החלום, אלא עד אחר שנתקיים…

ודע, כי הכלל הוא בזה, כי ספר תורה מורה על בן זכר. ולכן אם רואה האדם שקנה ספר תורה, או שהביאו לו ספר תורה, פירושו: שתתעבר אשתו בבן זכר. ואם נפל ספר תורה מידו – תפיל אשתו. ואם נקרע – ימות הולד. וזה הפתרון הוא בדוק ומנוסה.

גם יש חלומות אחרים הבאים בעירבוב, אין להם סדר, ואין בהם פחד ובהלה. חלומות אלו הם באים מציור מחשבת המוח, כי אין המוח שוקט ונח מן המחשבות אפילו בזמן השינה. ואלו החלומות לא מעלין ולא מורידין, ואינם מורים לא על טובה ולא על רעה, ואין לחוש להם.

הן אלה קצות דרכי החלומות, וישמע חכם ויוסף לקח!

(מנחת יהודה לר’ יהודה פתיא, פרשת מקץ)