לעסוק במשא ומתן עם ישראל דייקא

כתוב (ויקרא כ"ה) כי תמכרו ממכר לעמיתך מכור או קנה מיד עמיתך תקנה, ראוי להשתדל בכל מה דאפשר כשהולך בדרך או עוסק במשא ומתן בביתו שיתחבר עם כשרים והגונים ויהיה רגיל בכל פעם לדבר עמהם בדברי תורה ויראת שמים, באופן שיזכיר את חבירו או חבירו יזכיר אותו בכל יום מהתכלית האחרון.  וכמו שכתוב בזוהר הקדוש שאסור לילך בדרך כי אם כשיש עמדו אחד שיעסוק עמו בדברי תורה.

ואפילו אם אינו מוצא חברים כאלו בעת המשא ומתן, על כל פנים צריך הוא ליזהר במחשבתו שלא ישכח בהשם יתברך בשעת המשא ומתן, ויהיה משתוקק תמיד ברצון חזק להמשיך את עצמו ואת חביריו העוסקים עמו להשם יתברך ותורתו. כי זה כל כוונת השם יתברך שמסבב עסקי המשא ומתן והמלאכות בעולם שהכל בשביל ברורים כנ"ל.

ומה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש (קהלת א') ופירש רש"י חוץ התורה שנקרא שמש אין יתרון לאדם בכל עמלו וכו', כידוע לכל מי שמשים לב להסתכל על אחריתו. כי כל העסקים והמלאכות והמשא ומתן שכלולים בל"ט מלאכות כולם בשביל לברר ניצוצות הקדושים כידוע ועיקר הבירור על ידי שזוכר  את השם יתברך בשעת המשא ומתן כמו שכתוב (דברים ח') וזכרת את ה' אלקיך כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל.

ועיקר שעל ידי המשא ומתן שעוסקים מתחברים בני אדם זה עם שזה עד שסוף כל סוף יתגבר האמת שבלב כל אחד מישראל וימשיך אחד את חבירו עד שישובו כולם להשם יתברך ותורתו והעיקר שיתחברו יחד ויתקבצו אל הקיבוץ הקדוש שיתרבה בשכנים רבים עד אין חקר כנ"ל שזהו בחינת בנין המשכן כנ"ל. נמצא מי שעוסק במשא ומתן בכוונה זאת  בודאי הוא עוסק אז במלאכות המשכן. כי כל זה הוא בחינת מעשה המשכן וקיומו וכנ"ל: ליקוטי הלכות אורח חיים הלכות בית הכנסת הלכה ו אות כד.

הגאולה

וע"י לימוד תוה"ק מקרבין את הגאולה כמ"ש חז"ל (סנהדרין צט:) כל העוסק בתורה לשמה מקרב את הגאולה שנא´ (ישעי´ נא) ולאמר לציון עמי אתה, (ובפרט ע"י עסק בלימודי יחידי הדורות, וביחוד כשעוסקים בספריהם על מנת ללמוד וללמד לשמור ולקיים שזה בחי מה דאיתא בזוה"ק (נשא, דף קכד:) בהאי חיבורא דאיהו ספר הזוהר יפקון ביה מן גלותא, וזה בחי´ מה שרבינו ז"ל אמר במפורש (עיין חיי"מ מעלת תורתו סי´ ז) שהספר הקדוש של הליקוטי מוהר"ן הוא אתחלתא דגאולה, ואמר מאחר שיצא בעולם אני חפץ מאד שילמדו אותו וכו´), כי באמת גם גאולה הראשונה היתה בזכות עסק התורה כמ"ש חז"ל (תדא"ז, יד) וכן מצינו באבותינו הראשונים שלא נגאלו ממצרים אלא מתוך ד"ת, ובזכות עסק התורה תהי´ הגאולה האחרונה כמבואר (שם) אין ישראל נגאלין לא מתוך הצער ולא מתוך השעבוד ולא מתוך הטילטול ולא מתוך הדוחק ולא מתוך שאין להם מזונות אלא מתוך עשרה ב"א שהן יושבין זה אצל זה ויהי´ כל אחד מהן קורא ושונה עם חבירו וקולם נשמע, ומכל הנ"ל וע"פ הכלל שקבלנו מרבותינו שהתורה נדרשת מכלל הן אתה שומע ג"כ הלאו, שע"י שאין עוסקים כראוי בתורה הגאולה נדחית ומתרחקת ח"ו שזה בחי´ משחז"ל (זוהר חדש, בראשית) יומא משיחא לא יתאריך אלא על ביטול אורייתא, אבל ע"י מקבלי עול לימוד וקיום התורה ע"י דייקא תבוא הגאולה, אשרי להם.  (מתוך הספר יש מאין על ליקו"מ)

מי שמסית את חברו מדרך הטוב, שרפה בא עליו.

 תפילה

מַלֵּא מִשְׁאֲלוֹתֵינוּ לְטוֹבָה בְּרַחֲמִים

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת לְבָבֵנוּ, כִּי צְרָכֵינוּ מְרֻבִּים לְהֵאָמֵר עַד אֲשֶׁר לא יַסְפִּיקוּ כָּל יָמֵינוּ לְפָרְטָם אֲבָל אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת כָּל אֲשֶׁר עִם לְבָבֵנוּ, עֲשֵׂה עִמָּנוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ וּלְמַעַן כָּל הַצַּדִּיקִים אֲמִתִּיִּים וַחֲמל עָלֵינוּ וּמַלֵּא מִשְׁאֲלוֹתֵינוּ לְטוֹבָה בְּרַחֲמִים, הֵן מַה שֶּׁהִזְכַּרְנוּ לְפָנֶיךָ, הֵן מַה שֶּׁקָּצְרָה יָדֵינוּ וּלְשׁוֹנֵנוּ לְהַזְכִּיר לְפָנֶיךָ וַעֲשֵׂה מַה שֶּׁתַּעֲשֶׂה, בְּאפֶן שֶׁנִּזְכֶּה כֻּלָּנוּ לָשׁוּב אֵלֶיךָ בֶּאֱמֶת וּבְלֵב שָׁלֵם בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה כִּרְצוֹנְךָ הַטּוֹב, וְלא נָסוּר מֵרְצוֹנְךָ יָמִין וּשְׂמאל כָּל יָמֵינוּ לְעוֹלָם, וְנִזְכֶּה לֵילֵךְ וְלַעֲלוֹת מְהֵרָה מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא וּמִמַּעֲלָה לְמַעְלָה בִּקְדֻשָּׁה גְּדוֹלָה, עַד שֶׁנִּזְכֶּה בְּחַיֵּינוּ לְהִכָּלֵל בְּךָ בֶּאֱמֶת בְּאוֹר הָאֵין סוֹף כִּרְצוֹנְךָ וְכִרְצוֹן צַדִּיקֶיךָ הָאֲמִתִּיִּים, עַד שֶׁנִּזְכֶּה לְתוֹרַת ה' וְלִתְפִלַּת ה' בֶּאֱמֶת וְלא נֵבוֹשׁ בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלא נִכָּלֵם לָעוֹלָם הַבָּא "ה' עז לְעַמּוֹ יִתֵּן, ה' יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם" יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלקינוּ וֵאלקֵי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁתִּבְנֶה עִירְךָ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ וְתֵן חֶלְקֵנוּ בְּתוֹרָתֶךָ: