פנינים 3

הגאולה האחרונה

ע"י לימוד תורתינו הקדושה – מקרבין את הגאולה, כמ"ש חז"ל _{(סנהדרין צט:)} כל העוסק בתורה לשמה מקרב את הגאולה, שנאמר _{(ישעי´ נא)} ולאמור לציון עמי אתה.

ובפרט ע"י עסק בלימודי יחידי הדורות, וביחוד כשעוסקים בספריהם על מנת ללמוד וללמד לשמור ולקיים, שזה בחינת מה דאיתא בזוה"ק _{(נשא, דף קכד:)} בהאי חיבורא דאיהו ספר הזוהר יפקון ביה מן גלותא.

וזה בחי´ מה שרבינו ז"ל אמר במפורש _{(עיין חיי מוהר"ן מעלת תורתו סי´ ז)} שהספר הקדוש של הליקוטי מוהר"ן הוא אתחלתא דגאולה, ואמר מאחר שיצא בעולם אני חפץ מאד שילמדו אותו וכו´.

כי באמת גם גאולה הראשונה היתה בזכות עסק התורה כמ"ש חז"ל _{(תדא"ז, יד)}, וכן מצינו באבותינו הראשונים שלא נגאלו ממצרים אלא מתוך דברי תורה.

ובזכות עסק התורה תהי´ הגאולה האחרונה, כמבואר _(שם) אין ישראל נגאלין לא מתוך הצער, ולא מתוך השיעבוד, ולא מתוך הטילטול, ולא מתוך הדוחק, ולא מתוך שאין להם מזונות, אלא מתוך עשרה בני אדם שהן יושבין זה אצל זה, ויהי´ כל אחד מהן קורא ושונה עם חבירו וקולם נשמע.

ומכל הנ"ל, וע"פ הכלל שקבלנו מרבותינו שהתורה נדרשת מכלל הן אתה שומע ג"כ הלאו, שע"י שאין עוסקים כראוי בתורה הגאולה נדחית ומתרחקת ח"ו, שזה בחי´ משחז"ל _{(זוהר חדש, בראשית)} יומא משיחא לא יתאריך אלא על ביטול אורייתא, אבל ע"י מקבלי עול לימוד וקיום התורה ע"י דייקא תבוא הגאולה, אשרי להם. _{(מתוך הספר יש מאין על ליקו"מ)}

סְגֻלַּת הַמִצְוֹת

הַתּוֹרָה הִיא בְּחִינַת קוֹמַת הָאָדָם שֶׁהֵם רַמַ"ח [מָאתַיִם אַרְבָּעִים וּשְׁמונֶה] מִצְווֹת עֲשֵׂה, וּשְׁסָ"ה [שְׁלשׁ מֵאוֹת שִׁשִּׁים וְחָמֵשׁ] מִצְווֹת לא תַּעֲשֶׂה, שֶׁהֵם כְּנֶגֶד רְמַ"ח אֵיבָרִים, וּשְׁסָ"ה גִּידִים, שֶׁבְּקוֹמַת אָדָם.

וּכְמוֹ שֶׁהָאֵיבָרִים וְהַגִּידִים שֶׁבָּאָדָם עֲרוּכִים וּמְסֻדָּרִים וּמְקֻשָּׁרִים זֶה בָּזֶה כַּנַּ"ל, כְּמוֹ כֵן צְרִיכִין לֵידַע בִּבְחִינַת קוֹמַת הַתּוֹרָה סֵדֶר הַקֶּשֶׁר וְהַחִבּוּר שֶׁל כָּל רַמַ"ח מִצְווֹת עֲשֵׂה וּשְׁסָ"ה מִצְווֹת לא תַּעֲשֶׂה, וְכָל הַמִּצְווֹת דְּרַבָּנָן הַכְּלוּלִים בָּהֶם, לֵידַע הֵיטֵב אֵיךְ הֵם עֲרוּכִים וּמְסֻדָּרִים וּמְקֻשָּׁרִים זֶה בָּזֶה וְזֶה בָּזֶה.

וְאָז יְכוֹלִים לֵידַע סְגֻלַּת כָּל מִצְוָה וּמִצְוָה וּמִדָּה וּמִדָּה לְאֵיזֶה רְפוּאָה הִיא מְסֻגֶּלֶת בְּיוֹתֵר, וְאֵיךְ לְרַפְּאוֹת חֳלִי הַנֶּפֶשׁ.

וְאָז דַּוְקָא כְּשֶׁמַּמְשִׁיכִין חִדּוּשֵׁי תּוֹרָה כָּאֵלּוּ שֶׁיּוֹדְעִים עַל יָדָם בְּחִינַת תְּכוּנַת קוֹמַת הַתּוֹרָה כַּנַּ"ל, אָז… יְכוֹלִין לְהַמְשִׁיךְ הַדֶּרֶךְ הַקְּדוֹשָׁה לַעֲשׂוֹת מִתּוֹרוֹת תְּפִלּוֹת, הַיְנוּ שֶׁנּוּכַל לִשְׁפּךְ לִבֵּנוּ כַּמַּיִם נֹכַח פְּנֵי הַשֵּׁם לְקַיֵּם מִצְוָה זֹאת בִּכְדֵי שֶׁנִּזְכֶּה עַל יְדֵי זֶה לְמִדָּה טוֹבָה זֹאת וְעַל יְדֵי זֶה נִזְכֶּה לָבוֹא לְתִקּוּן דָּבָר זֶה וּלְמַדְרֵגָה זֹאת. _{(השתפכות הנפש אות ב)}

עִקַּר הַהִתְחַזְּקוּת – הוּא עַל יְדֵי הָרָצוֹן

כִּי הָרָצוֹן חָפְשִׁי תָּמִיד ! כִּי יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה אַף עַל פִּי כֵן רְצוֹנֵנוּ וְכוֹסְפֵנוּ חָזָק מְאד אֵלָיו יִתְבָּרַךְ לַעֲשׂוֹת רְצוֹנוֹ וּלְקַיֵּם מִצְווֹתָיו בֶּאֱמֶת.

וְעַל יְדֵי זֶה שֶׁמִּתְחַזֵּק בְּיוֹתֵר עַל יְדֵי זֶה זוֹכֶה לְהֶאָרַת הָרָצוֹן בִּשְׁלֵמוּת יוֹתֵר, וְאָז מִתְחַזֵּק עוֹד יוֹתֵר… וְכֵן לְהַלָּן.

וּבֶאֱמֶת לְהֶאָרַת הָרָצוֹן שֶׁהוּא בְּחִינַת יִרְאָה, כַּמְבאָר בִּפְנִים, יוּכַל כָּל אָדָם לִזְכּוֹת בְּקַל, כִּי הָרָצוֹן חָפְשִׁי לְעוֹלָם. _ רַק שֶׁצָּרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה אִישׁ חַיִל, וּלְהִתְחַזֵּק בָּזֶה מְאד, וְזֶה תָּלוּי בָּזֶה כִּי אֵין מְחַזְּקִין אֶלָּא לִמְחֻזָּקִין כַּנַּ"ל.

וְהַהַתְחָלָה הוּא רַק בְּכחַ וּזְכוּת הַצַּדִּיקֵי אֱמֶת שֶׁיָּגְעוּ כָּל כָּךְ בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, עַד שֶׁהִמְשִׁיכוּ דַּעַת כָּזֶה, שֶׁעַל יְדֵי זֶה יְכוֹלִין הַכּל לְהִתְחַזֵּק וְלִזְכּוֹת לְהֶאָרַת הָרָצוֹן, וּלְהִתְחַזֵּק עַל יְדֵי זֶה בְיוֹתֵר.

וְעַל כֵּן יָפֶה אָמַר משֶׁה וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה ה' אֱלקֶיךָ שׁוֹאֵל מֵעִמָּךְ, כִּי אִם לְיִרְאָה, וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, לְגַבֵּי משֶׁה יִרְאָה מִלְּתָא זוּטַרְתָּא, הַיְנוּ וְעַתָּה אַחַר שֶׁכְּבָר טָרַחְתִּי וְיָגַעְתִּי בִּשְׁבִילְכֶם כָּל כָּךְ כַּמְבאָר בַּפָּרָשִׁיּוֹת הַקּוֹדְמִים, עַד שֶׁזָּכִיתִי לְהַשָּׂגָה וָדַעַת כָּזֶה אֲשֶׁר יִרְאָה מִלְּתָא זוּטַרְתָּא לְגַבֵּי משֶׁה, עַל כֵּן יֵשׁ לָכֶם גַּם כֵּן יְסוֹד חָזָק וְהַתְחָלָה טוֹבָה שֶׁתּוּכְלוּ לְהִתְחַזֵּק כָּל כָּךְ עַל יְדֵי הֶאָרַת דַּעְתִּי שֶׁאֲנִי מֵאִיר בָּכֶם, עַד שֶׁתִּזְכּוּ גַּם כֵּן לְהֶאָרַת הָרָצוֹן וּלְיִרְאָה גְּדוֹלָה הַנִּמְשָׁךְ מֵהֶאָרַת הַדַּעַת שֶׁל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת, עַד אֲשֶׁר בֶּאֱמֶת גַּם אֶצְלֵנוּ עַכְשָׁו בְּנָקֵל לָנוּ לִזְכּוֹת לְמַדְרֵגָה זוֹ, שֶׁתִּהְיֶה הַיִּרְאָה מִלְּתָא זוּטַרְתָּא גַּם אֶצְלֵנוּ עַל יְדֵי שֶׁנִּזְכֶּה לְהִתְחַזֵּק בֶּאֱמֶת. בְּכחַ הַהַתְחָלָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁל משֶׁה רַבֵּנוּ וְשֶׁל כָּל הַצַּדִּיקֵי אֱמֶת הַבָּאִים אַחֲרָיו. _{(משיבת נפש}_{אות פג}₎

Ξ הנערים הוא בקל להשיב אותם להשם יתברך מזקנים Ξ

תפילה (אמונה שלימה)

וְזַכֵּנוּ בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים לֶאֱמוּנָה שְׁלֵמָה בֶּאֱמֶת, לָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה, לְהַאֲמִין בְּךָ וּבְצַדִּיקֶיךָ הָאֲמִתִּיִּים, בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה בֶּאֱמֶת.

וְתַצִּילֵנוּ בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים מֵאֱמוּנוֹת כָּזְבִיּוֹת, מֵאֱמוּנוֹת שֶׁל שְׁטוּת וָהֶבֶל, וְלא יִהְיֶה לָנוּ שׁוּם אֱמוּנָה כָּזְבִיִּית, וְלא נַאֲמִין בְּשׁוּם דָּבָר שֶׁהוּא מִדַּרְכֵי הָאֱמוֹרִי, וְלא נֵלֵךְ בְּדַרְכֵיהֶם וְחֻקּוֹתֵיהֶם, וְלא נַטֶּה לְבָבֵנוּ אַחַר שְׁטוּתֵיהֶם וְשִׁקְרֵיהֶם, רַק נִזְכֶּה לֶאֱמוּנָה דִּקְדֻשָּׁה בִּשְׁלֵמוּת לֶאֱמוּנָה זַכָּה וּנְקִיָּה בְּךָ, ה' אֱלקינוּ, וּבְצַדִּיקֶיךָ הָאֲמִתִּיִּים, וּבְתוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה, בַּתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, וּבִכְלָלִיּוּת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל הַקָּדוֹשׁ בֶּאֱמֶת וּבְלֵב שָׁלֵם, כַּאֲשֶׁר גִּלִּיתָ לָנוּ עַל יְדֵי חֲכָמֶיךָ הַקְּדוֹשִׁים, אֲשֶׁר עַל יְדֵי דִּבּוּר הָאֱמֶת תָּאִיר לָנוּ בְּתוֹךְ עמֶק הַחֹשֶׁךְ וְהָאֲפֵלָה לָצֵאת מֵחֹשֶׁךְ לְאוֹר גָּדוֹל, כִּי אַתָּה חָפֵץ בֶּאֱמֶת וְקָרוֹב אַתָּה לְכל אֲשֶׁר יִקְרָאוּךָ בֶּאֱמֶת.