אהבת ישראל

בס"ד, " כי תשא את ראש בני ישראל" ותרגם אונקלוס כי תשא – ארי תְקַבֵּל. (שמות ל,יב )

אהבת ישראל

גדולה ומפורסמת מעלת "אהבת ישראל", והיא מצות עשה דאורייתא, וכמ"ש (ויקרא יט-יח ) ואהבת לרעך כמוך, וכמו שכתב ספר החינוך (מצווה רמג, מצוות אהבת ישראל) לאהוב כל אחד מישראל אהבת נפש. כלומר שיחמול על ישראל ועל ממונו [ועל כבודו] כמו שאדם חומל על עצמו וממונו, שנאמר ואהבת לרעך כמוך. ואמרו ז"ל (שבת לא.) דעַלָך סני – לחברך לא תעבֵד.

ואמרו בספרא : אמר רבי עקיבא זה כלל גדול בתורה, כלומר שהרבה מצוות שבתורה תלויות בכך, שהאוהב חברו כנפשו – לא יגנוב ממונו, ולא ינאף את אישתו, ולא יונֵהו בממון, ולא בדברים, ולא יסיג גבולו, ולא יזיק לו בשום צד וכו'.

שורש המצווה – ידוע, כי כמו שיעשה הוא בחברו, כן יעשה חברו בו, ובזה יהיה שלום בין הבריות.

ודיני מצווה זו – כלולים הם בתוך המצוה, שכלל הכל הוא, שיתנהג האדם עם חברו, כמו שיתנהג האדם עם עצמו, לשמור ממונו, ולהרחיק ממנו כל נזק.

ואם יספר עליו דברים – יספרם לשבח, ויחוס על כבודו, ולא יתכבד בקלונו, והמתנהג עם חבירו דרך אהבה שלום ורֵעות ומבקש תועלתם ושמח בטובם – עליו הכתוב אומר (ישעיה מט,ג) ישראל אשר בך אתפאר.

וכ"כ הרמ'"ק זצ"ל בס' תומר דבורה ( מידה הד' – לשארית נחלתו ) וזה לשונו:

הנה הקב"ה מתנהג עם ישראל בדרך זה, אמר… הם קרובי, שאר בשר לי עמהם, שהם בת זוג להקב"ה, וקורא לה בתי, אחותי, אמי, כדפרשו ז"ל (מדרש שהש"ר פ"ט).

וכתיב (תהלים קמ"ח-יד) ישראל עם קרובו. ממש קורבה יש לו עמהם, ובניו הם. והיינו 'לשארית נחלתו' לשון שאר ובשר… כך ישראל עם חבירו, כל ישראל הם שאר בשר אלו עם אלו, [גם] מפני שהנשמות כלולות יחד…

ולכן ראוי לאדם להיות חפץ בטובתו, ועינו טובה (ומפרגן) על טובת חבירו, וכבודו יהיה חביב עליו כשלו. שהרי הוא-הוא ממש, וראוי שירצה בכשרות חבירו ולא ידבר בגנותו כלל ולא ירצה בו,

וכמ"ש הרבי ר' אלימלך מליזענסק זצ"ל בתפילתו שקודם התפילה, וז"ל ותצילנו מקנאת איש מרעהו, ולא יעלה קנאת אדם על לבנו, ולא קנאתנו על אחרים, אדרבא תן בליבנו שנראה כל אחד מעלת חבירינו ולא חסרונם, ושנדבר כל אחד את חבירו בדרך הישר והרצוי לפניך, ולא יעלה שום שנאה מאחד על חבירו חלילה ע"ש.

ורבנו הקדוש הננמ"ח זצ"ל ותלמידו גאון עוזינו מוהרנ"ת זצ"ל הרחיבו את הדיבור בהרבה מאוד מקומות אודות גודל יקרת מעלת עם ישראל, ואהבת ישראל ראה שם. וכתב החפץ חיים בספר אהבת ישראל (פרק ב) וז"ל :

והנה אנו מתפללים בתפילתינו ובקשתינו, ובפרט בתפילת המוספין לבנין ביהמ"ק, ומצפים אנו על זה בכל יום ויום, ואין אנו מתבוננים על עיקר העיכוב של בנין ביהמ"ק, ומה אם היה בכח העוון המר הזה של שנאת חינם להחריב את בית מקדשינו, אע"פ שהיה אצלם תורה ומצוות וגמ"ח, כל שכן שיש בכוחו לגרום שלא יבנה בימינו [כולל עיכוב הגאולה וביאת משיחנו] אם לא נחזק את עצמינו בכל כוחנו להעביר את השנאה הטמונה שבליבנו ע"ש.

והנה אמרו חז"ל (ויק"ר פג) והובא בדברי רבינו ז"ל (לקו"מ ח"א ו, בסוף התורה ) שכל מעלה שנוכל למצוא ביהודי, שהוא כאבן טוב בכתר השי"ת, מצווה למצוא ולהדגיש. וזה משמח מאוד את הקב"ה, ועי"ז נזכה לכל הברכות והישועות.

וזהו "כי תשא את ראש בני ישראל", היינו שתרומם אותם, ועי"ז נקבל כל הברכות ,וזה שתרגם אונקלוס "כי תשא – ארי תקבל" מקבל ממש.

בברכת התורה וכטו"ס

שמעון יוסף הכהן ויזינפלד

תפילה לאהבת ישראל

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלקֵינוּ אֲדוֹן הַשָּׁלוֹם, מֶלֶךְ שֶׁהַשָּׁלוֹם שֶׁלּוֹ שֶׁתָּשִׂים שָׁלוֹם בֵּין עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל וְיִתְרַבֶּה הַשָּׁלוֹם עַד שֶׁיֻּמְשַׁךְ הַשָּׁלוֹם בֵּין כָּל בָּאֵי עוֹלָם,

וְלא יִהְיֶה שׁוּם שִׂנְאָה וְקִנְאָה וְתַחֲרוּת וְנִצָּחוֹן וְקִנְטוּר בֵּין אֶחָד לַחֲבֵרוֹ,

רַק יִהְיֶה אַהֲבָה וְשָׁלוֹם גָּדוֹל בֵּין כֻּלָּם.

וְכָל אֶחָד יֵדַע בְּאַהֲבַת חֲבֵרוֹ, שֶׁחֲבֵרוֹ דוֹרֵשׁ טוֹבָתוֹ וּמְבַקֵּשׁ אַהֲבָתוֹ וְחָפֵץ בְּהַצְלָחָתוֹ הַנִּצְחִיִּית,

עַד שֶׁיּוּכְלוּ לְהִתְוָעֵד וּלְהִתְקַבֵּץ יַחַד כָּל אֶחָד עִם חֲבֵרָיו וִידַבְּרוּ זֶה עִם זֶה וְיַסְבִּירוּ זֶה לָזֶה הָאֱמֶת

עַד שֶׁיּוּכְלוּ לְעוֹרֵר זֶה אֶת זֶה וּלְהַזְכִּיר זֶה אֶת זֶה לְהִסְתַּכֵּל עַל עַצְמוֹ הֵיטֵב הֵיטֵב בָּעוֹלָם הַזֶּה

עוֹלָם הָעוֹבֵר כְּהֶרֶף עַיִן צֵל עוֹבֵר לא כְצִלּוֹ שֶׁל דֶּקֶל וְלא כְצִלּוֹ שֶׁל כּתֶל אֶלָּא כְצִלּוֹ שֶׁל עוֹף הַפּוֹרֵחַ

וִידַבֵּר וְיָשִׂיחַ כָּל אֶחָד עִם חֲבֵרוֹ מַהוּ הַתַּכְלִית מִכָּל תַּאֲוֹת עוֹלָם הַזֶּה וַהֲבָלָיו וְעַל מָה אֲתִינָן לְהַאי עָלְמָא שְׁפָלָה

וְיַרְבּוּ לְדַבֵּר זֶה עִם זֶה בְּאַהֲבָה וְאַחֲוָה וְחִבָּה גְדוֹלָה בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ מֵעֻמְקָא דְלִבָּא,

בְּלִי שׁוּם נִצָּחוֹן וְקִנְטוּר כְּלָל עַד שֶׁיְּעוֹרֵר כָּל אֶחָד אֶת חֲבֵרוֹ לָשׁוּב אֶל ה' בֶּאֱמֶת.

(מליקוטי תפילות לרבי נתן מברסלב)