בית המקדש נבנה ע"י נקודות טובות.

בס"ד, לכבוד… אחדשה"ט!

אכתוב לך פירור הקשור ל- פרשת השבוע על פי דרכי חסידות ברסלב.

כתיב (שמות כה, ב)" ויקחו לי תרומה, מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי".

פירש רש"י "ידבנו לבו" לשון נדבה, והוא לשון רצון טוב. עד כאן לשונו.

כי יש צדקות שניתן לגבותם בכח הזרוע, וכמו שאמרו חז"ל (בבא בתרא ח:) שממשכנים על הצדקה (וע' בספורנו), אבל כאן במה שנוגע לבניית המשכן, מקום השראת השכינה, לא חייב הכתוב לתת, אלא נתן מקום לכל אחד לגלות הנקודה טובה שבו, ונדבת לבו.

ודייקא ע"י צירוף הנקודות טובות של כלל ישראל, ורצונם הטוב, עי"ז נבנה המקדש [ויש רמז לכך בדברי רבינו ז"ל מ- ברסלב, בליקוטי מוהר"ן ח"א סי' רפ"ב, שבסוף המאמר הנפלא המכונה "אזמרה", המדבר באריכות מגודל המעלה והחיוב של מציאת נקודה טובה בכל יהודי אפילו בגרוע שבגרועים, ומגודל התיקון הנעשה עקב כך, בסוף המאמר שם מדבר מבנין המשכן, עיי"ש, שלכאורה תמוה מאד, מה הקשר של סוף המאמר, עם כל הנאמר מקודם, אלא שבמה דקאמר שם וז"ל ודע שכל הצדיקים שבדור, כל אחד ואחד, הוא בחינת רועה כי בכל אחד יש בו בחינת משה, וכל אחד לפי בחינתו הוא עושה בחינת משכן, עיי"ש. ישנו רמז שעשיית ובניית המשכן ע"י צדיקי הדור בחי' משה, הוא דייקא ע"י מה שדיבר שם מקודם באריכות , דהיינו ע"י הרצונות הטובים ונקודות טובות שבכל אחד ואחד, שעל ידם דייקא נבנה המקדש ומשכן.

וזה ג"כ בחינת מה שכתוב ועשו לי משכן ושכנתי בתוכם (שמות כה,ח), "בתוכו" לא נאמר אלא "בתוכם" ואיתא בתוך כל אחד ואחד. כי השראת השכינה והאלוקות אצל כל יהודי, היא במשכן זוטא שבכל אחד ואחד, שהמשכן הזה נעשה על ידי הרצונות טובות וזכות לבו שבכל אחד ואחד.

כי כל אחד, כפי טהרת לבו, וזכות לבו, ורצונותיו הטובים, כן הוא מרבה ומגדיל מקום בלבו, לעשות מקום מרווח ומורחב לעשות נייחא לשכינה לשכון שם [ואין אלו דיבורים של מה בכך, אלא יש כאן יסוד חשוב מאד, רב המשמעות, שיש לתת את הלב על כך]. ונדבת וטהרת וטוב הלב עושה מציאות נצחית שלא ניתן להפסיקה, וכמ"ש חז"ל (תנא דבי אליהו רבא פ כ"ה) מפני מה נטמן המשכן עד היום הזה? מפני שעשוהו הכשרים בנדבת לבם, וקשה לפני הקב"ה להפסיק כל מה שעשו הכשרים בנדבת לבם. ובעניין הנדיבות, אחד המרבה ואחד הממעיט, ובלבד שיכוון את לבו לשמים.(מנחות קי.)

ואף מי שאין ביכולתו לתת כלום, אבל בלבו רוצה להתנדב אילו היתה לו יכולת, יקר וחשוב בעיני ה',[ואף בני אדם מתפייסים בכך, בבחי' מה שאמר רבי עקיבא לרחל אשתו שאם היתה לו יכולת היה קונה לה תכשיט ירושלים של זהב (שבת נט. נדרים נ:)].

וזה בחי' (תהילים קיט, קח) נדבות פי רצה נא ה'. שזה ג"כ בחי' מ"ש חז"ל (ב"ב ט: ) גדול המפייס את העני בדברים, מהנותן לו צדקה, שזה מתברך ב-ו' ברכות, וזה ב-י"א ברכות-ורחמנא ליבא בעי (סנהדרין קו:).

בברכת התורה וכטו"ס.

ראש ישיבת ברסלב מאיר

שמעון יוסף הכהן ויזנפלד.