גודל מעלת התפילה, לקט מאמרים…

כוחה של התפילה,

"תמה היה רבינו בעל החפץ חיים, איך הבריות אינם מרגישים את השם, ואינם מנצלים את קרבתו אליהם. כמה מאושר האדם שיש לו אפשרות לדבר עם הבורא, לפנות אליו בכל בקשותיו ולתנות לפניו כל אשר על ליבו" וצריך אתה לדעת כי כוח התפילה גדול מאד והיא עומדת ברומו של עולם ואנשים מזלזלים בה או לפחות לא משקיעים בה כראוי, והיא מסוגלת לשנות הטבע, ולהינצל מן הסכנה ולבטל (או לפחות להמתיק) הנגזר. והמקום יקצר מהכיל כל מה שנתבאר בכתבי הקודש ונאמר בעניינים אלו על כח התפילה לבטל הנגזר או שינוי הטבע וכן להציל מן הסכנה (ע"פ החפץ חיים ורבינו בחיי, פרשת עקב, ועוד).

התפילה מועילה תמיד תמיד

עיקר האמת של השם יתברך הוא – שרחמיו וחסדיו אינם כלים לעולם. יהיה איך שיהיה – תמיד תמיד מועילה התפילה, והצעקה בתחנונים ושוועה לה' יתברך..! ובכל דור ודור נמצאים צדיקים וכשרים הנמשכים אחריהם, שמתחזקים בתפילה תמיד. ועי"ז הם ממתיקים כל הדינים שבעולם, ומבטלים כל הגזירות רעות מעל עם ישראל" )ליקוטי הלכות לרבי נתן מברסלב, הלכות ריבית א, לג).

על כל דבר צריך להתפלל

ישים כל מגמותיו לה', להתפלל אליו יתברך – על כל צרכיו אפילו דבר קטן או גדול, לא יבצר דבר מה שלא יתפלל בו לה'. אם צריך לעשות שידוך לעצמו או לבניו ובנותיו, יתפלל לה'; לסחורה, יתפלל לה' שיצליחו ויוליכו בדרך הישר. כללו של דבר, אין דבר מה שרצונו לעשות בו היום שלא יתפלל [עליו] לה' להצליחו ולהוליכו בדרך הישר ונכון, ואין צריך לומר אם יש לו חס ושלום איזה צרה בתוך ביתו – שצריך להתפלל, וכן אם יש לו איזה שמחה שיתפלל (יערות דבש, דרוש א).

להתפלל על כל דבר !

לשון רבי נתן מברסלב :

וכן שמעתי אני גם כן מפיו הקדוש, על דבר קטן ופחות מאוד שהיה קצת מוכרח לי, ואמר: תתפלל על זה להשם יתברך!

ועמדתי משתומם, כי היה לי לדבר פלא בעיני להתפלל להשם יתברך על דבר פחות כזה, וגם כי לא היה מוכרח ביותר.

ואמר (בלשון תימה): אין זה מכבודך להתפלל להשם יתברך על דבר קטן כזה?

(שבחי הר"ן רל"ג)

איך מתפללים?

פעם אחת שאל אותו (את רבי נחמן מברסלב) אחד מבני הנעורים הקטנים : "איך להתבודד?" ולימד אותו רבינו לומר לפני השם יתברך: 'ריבונו של עולם, רחם עלי! היתכן שיעברו ימי בהבל כזה? וכי בשביל כך נוצרתי?!"

אחר כך באיזה עת עמד זה האיש אחר כתלי רבנו זכרונו לברכה, ושמע שרבנו זכרונו לברכה בעצמו שפך את לבו לפני השם יתברך בדבורים כאלו:  (חיי מוהר"ן רלט)

בשָּׁנָה הָאַחֲרוֹנה בְּאוּמַן הָיָה אֶצְלו נֶכְדּוֹ הֶחָכָם כְּמַר יִשְׂרָאֵל בֶּן בִּתּוֹ הַצַּדֶּקֶת מָרַת שָׂרָה זִכְרוֹנָהּ לִבְרָכָה, וְנֶכְדּוֹ הָיָה עֲדַיִן נַעַר קָטָן בֶּן שָׁלשׁ אוֹ אַרְבַּע שָׁנִים. וְאָז הָיָה חָזָק מְאד הַחוֹלַאַת שֶׁל רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, כִּי הָיָה סָמוּךְ לְהִסְתַּלְּקוּתוֹ שֶׁנִּסְתַּלֵּק תֵּכֶף אַחַר כָּךְ בְּחֹל-הַמּוֹעֵד סֻכּוֹת.

וְאָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, לְנֶכְדּוֹ הַנַּ"ל: יִשְׂרָאֵל, הִתְפַּלֵּל עָלַי לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁאָשׁוּב לִבְרִיאוּתִי הֵשִׁיב: תֵּן לִי הַזֵּייגֶערִיל שֶׁלְּךָ וְאֶתְפַּלֵּל עָלֶיךָ.

עָנָה רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הֲרְאִיתֶם שֶׁכְּבָר הוּא גּוּטֶער יוּד [יְהוּדִי טוֹב-אֲדְמוֹ"ר] כִּי מְצַוֶּה שֶׁאֶתֵּן לוֹ חֵפֶץ בִּשְׁבִיל שֶׁיִּתְפַּלֵּל. וְנָתַן לוֹ וְלָקַח הַנַּעַר הַזֵּייגֶערִיל וְהָלַךְ לוֹ..,

וְאָמַר בְּזוֹ הַלָּשׁוֹן: "גָּאט גָּאט לָאז דֶּער זֵיידֶע זַיין גִּיזוּנְד" [ה' ה' תַּעֲשֶׂה שֶׁהַסַבָּא יִהְיֶה בָּרִיא]

וְהִתְחִילוּ לִשְׂחוֹק הָעוֹמְדִים שָׁם

עָנָה רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, וְאָמַר, כָּךְ צְרִיכִין לְבַקֵּשׁ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ,

וְכִי אֵיךְ מִתְפַּלְּלִין לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעִנְיַן אַחֵר,

כְּלוֹמַר שֶׁכָּךְ עִקַּר הַתְּפִלָּה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּפַשְׁטוּת גָּמוּר כְּתִינוֹק לִפְנֵי אָבִיו כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ.

(השתפכות הנפש אות – מו)

להרגיל עצמו בתפילה… תמיד

עיצה לכל בר ישראל שלא יחסר לו מחסורו, ולהיות תמיד דבוק בעבודתו יתברך, הוא שירגיל עצמו תמיד להתפלל ולבקש מהשם יתברך על כל דבר, מקטן ועד גדול, ואל יחשוב האדם שצריך לזה התבודדות בטלית ותפילין, רק בכל מקום שעומד, אפילו בשוק, יראה אם הוא מקום נקי ומכובד לדבר בו עם המלך – יתפלל ויבקש מהשם יתברך (רק שלא יהי' מוזר בעיני אנשים שמדבר ומתפלל באמצע הרחוב, אלא יעשה זאת בהצנע), ובודאי ימצא שאלתו שומע תפילת כל פה, ועל ידי זה יהיה תמיד דבוק בהשם יתברך" (בית יעקב, פרשת ויצא(

"יתפלל תיכף על כל דבר שיארע לו"

"משמיענו התנא: 'אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש', תפילת העמידה דווקא.., אבל תפילה לשעתה הנצרכת לכל אדם בכל זמן ועידן שמבקש מהשם יתברך על הצטרכותו, תפילה זו אינה צריכה הכנה, ואדרבא, כתיב: 'כה' אלקינו בכל קראינו אליו', אדרבא זה הוא האמונה הגדולה לאיש הישראלי, שיתפלל תיכף על כל דבר שיארע לו, והוא אמונה שאין שום דבר במקרה, רק הכל הוא בהשגחה נפלאה, והתפילה מועילה לבטל הגזירה ולהפכה לטובה ולישועה." (ע"פ מגיד תעלומה, ברכות ל(.

אל יתייאש מלהתפלל עוד

"אף אם יראה הרואה שהתפלל על איזה דבר ולא הועילה תפילתו, אל יתייאש מלהתפלל עוד אלא יקוה ויחזור ויקוה, כי אין לך תפילה למטה שאינה עושה פרי למעלה, וצריך לבטוח בה' ולחזור ולבטוח ולהתפלל עד שתרד הישועה למטה" (מאור עינים, יומא(

ואל יאמר כבר נסיתי והתפללתי הרבה, ואיני רואה שום ישועה.., כי אמרו חז"ל (ברכות ל"ב) 'התפלל ולא נענה יחזור ויתפלל, ולא יתייאש עצמו מן הרחמים', אמר רבי חיא רבה, כתיב (תהלים נ"ז): "קַוֵּה אֶל ה' חֲזַּק וְיַאֲמֵץ לִבֵּךְ וְקַוֵּה אַל ה'" הֱוֵי מִתְפַּלֵּל וְחוֹזֵר וּמִתְפַּלֵּל וְיֵשׁ שָׁעָה שֶׁיִּתְּנוּ לְךָ (מדרש רבה, ואתחנן, פרשה ב').

כי השי"ת חפץ ורוצה ומתאוה לתפלות ישראל, ואעפ"י שלא נענה אדם עדיין בתפילתו, לא יאמר כבר נסיתי הרבה פעמים, ואיני רואה שום ישועה ע"י תפילתי, רק עם כל זה יאמר בלבו אחזור ואתפלל תמיד לו יתברך שמו, כי בודאי אהיה מעורר רחמנותו ית' שמו, כי השי"ת חפץ שלא ידח ממנו נדח.

"וַאֲנִי תְּפִלָּתִי לְךָ ה' עֵת רָצוֹן" – וְיֵשׁ תְּפִלָּה שֶׁעַד שֶׁלּא יִתְפַּלֵּל אוֹתָהּ מִפִּיו הוּא נַעֲנֶה, שֶׁנֶּאֱמַר (יְשַׁעְיָה ס"ה): "וְהָיָה טֶרֶם יִקְרְאוּ וַאֲנִי אֶעֱנֶה".

ויש ללמוד מאברהם אבינו כמו שכתוב : ואברהם שב למקומו – אפי' שלא נענה בתפילתו, וילך ה' כאשר כלה לדבר אל אברהם ואברהם שב למקומו (פר' וירא). רוצה לומר, אע"פ שהלך הקב"ה ממנו, ולא הועיל בתפילתו כלום על סדום, אע"פ כן אברהם שב למקומו להתפלל על בני ישראל, ואברהם עודנו עומד בתפילה על עמו בני ישראל. וכן נכון לכל איש ישראל, אע"פ שרואה שאין תפילתו נשמעת, אעפ"כ אל ימנע עצמו מן הרחמים להעתיר אל ה' תמיד.
(תפארת שלמה וירא)

השם יתברך ברחמיו על ברואיו – יענה מן השמים כל אשר יקראוהו"

"אדון הכל שבראם, חפץ בטובתם, והדריכם והצליחם במצוותיו היקרות שיזכו בהן לחיי עולם, והודיעם גם כן ופתח להם פתח, באשר ישיגו כל משאלותיהם לטוב, והוא ע"י שיבקשו ממנו ברוך הוא, אשר בידו ההסתפקות והיכולת כל חסרונן, כי הוא יענה את השמים כל אשר יקראוהו – אבל שיהי' באמת" (ר"ל עם כוונה לאמת, ולא למלא תאות ליבו וחפצו). (ספר החינוך, מצווה תל"ג – תפילה).

שערי תפילה לא ננעלו

אף על פי שמשפטי האדם מצד תולדתו ומערכת מזלו הם – מבוא גדול בענייני הצלחתו ובמקרים אשר יקרו בחייו, עד שדלת הנועלת לא במהרה היא נפתחת, מכל מקום, אין בזה עיכוב מכל וכל.., אלא הדבר מסור לתפילה ולקיום המצוות ומעשים טובים, ולעולם שערי תפילה לא ננעלו ! אלא [הם] מגינים בעדו ומשנים עליו סדרי בראשית שלו, וזה דבר ראוי ומוכרח באמונה ובגדרי הדת (מאירי, בבא קמא פ)

צריך שיתעוררו – כדי שימשך להם שפע

ענין התפילה הוא, כי הנה מן הסדרים שסידרה החכמה העליונה הוא שלהיות הנבראים מקבלים שפע ממנו יתברך, צריך שיתעוררו הם אליו ויתקרבו לו ויבקשו פניו, וכפי התעוררותם לו, כן ימשך אליהם שפע. (דרך ה' לרמח"ל, פ"ה)

כיון שמרבה בתחנונים…

אין הקדוש ברוך הוא חפץ לחייב כל בריה, אלא מבקש שיתפללו לפניו ויקבלם. ואפילו אין אדם כדאי להיענות בתפילתו ולעשות עמו חסד, כיון שמתפלל ומרבה בתחנונים, אני עושה חסד עמו…
)מדרש תנחומא, וישלח ט, וירא א)

קבלת התפילה – בעבור תוקף התחנונים…

"יש אדם שאינו זכאי שיקבל המקום תפילתו, אלא בעבור תוקף תחנונים ודמעת עיניו, אשר תמיד בוכה ומתחנן, אף על פי שאין בידו זכות ומעשים טובים, מקבל הקדוש ברוך הוא תפילתו ועושה חפצו" (ספר חסידים, קל)

אין תפילה שלמה כמו תפילה מתוך הצער

"'ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו ותעל שועתם אל האלקים מן העבודה' – הזכיר ב' פעמים 'מן העבודה', ללמדך שאין תפילתו של אדם שלמה כאותה שהוא מתפלל מתוך הצרה והדוחק, שהיא יותר מקובלת והיא העולה לפניו יתברך. וכן תמצא ביונה הנביא עליו השלום, שבאר הענין הזה, הוא שאמר: 'בהתעטף עלי נפשי את השם זכרתי ותבוא אליך תפילתי אל היכל קדשך (יונה ב,ח) – הבטיח הנביא שהתפילה שהיא מתוך הצער ועטיפת הנפש, היא הנכנסת לפניו אל היכל קדשו יתברך" (רבינו בחיי, שמות)

"טוב שתיתן לי מיד…"

"חנני ה' כי אליך אקרא כל היום'. נראה לי בדרך משל, כי התינוק המתחטא לפני אביו, אם מפצירו הרבה אי אפשר שיתאפק מלמלא בקשתו. אכן, לפעמים אביו נמנע מלמלאות רצון התינוק בבקשתו, כי יודע שייעף ויפסיק להפצירו, כי אין אותו המבוקש חביב בעיני בנו ולא יפציר בו יותר מדאי. אבל באמת, אם אחר כך התינוק מפציר הרבה ואינו פוסק מהפצרתו, מוכרח אביו למלאות בקשתו. ואירע, שהתינוק היה חכם ומבין, ויהי בראותו בתחילת הבקשה שאביו נמנע מעשות רצונו, הבין כי אביו חושב שמא יפסיק ברגע מלהפצירו, ואמר לאביו 'דע לך אבי, שהדבר הזה שאני מבקש מאיתך, אפציר בך עד מאוד, כי יש לי צורך בזה מאוד, ואם כן, מה לך להניחני שאצטער בהפצרה הרבה ואחר כך תיתן לי? טוב שתיתן לי מיד… ולזה אמר 'חנני ה' כי אליך אקרא כל היום', רוצה לומר: לא איגע ולא אתעייף, רק אזעק ואשווע כל היום עד שבודאי תחנון אותי, לכן חנני מיד…" (ערבי נחל, וארא)

צרות באות כי לא מתפללים

כל הצרות הבאות עלינו שאיננו ניצולים מהן, המה מפני שאין אנו צועקים ומרבים בתפילה עליהם. כי לו התפללנו ושפכנו שיח לפני הקדוש ברוך הוא, בודאי לא ישובו תפילותינו ובקשותינו ריקם. ולא יסתפק האדם במה שמתפלל השמונה – עשרה שלש פעמים בכל יום, אלא כמה פעמים ביום צריך לשפוך תפילות ובקשות בינו לבין עצמו כשהוא בביתו מעומק הלב.
(רבינו החפץ חיים, ליקוטי אמרים י, עמ' מ"ז).

"התפלל תפילות הרבה"

"מובא במדרש: ויעתר יצחק להשם – רבי יוחנן אמר ששפך תפילות בעושר, שבלשון ארמי קוראים לעושר 'עותרא', והמדרש דורש: ויעתר יצחק להשם – שהתפלל תפילות הרבה, בשפע ובמילוי." (עפ"י מתנות כהונה, תולדות, סג,ה).

אחת מהתפלות הרצויות והמתקבלות היא התפלה מתוך צרה

"מן העבודה' פירוש לא שצעקו לאל שיושיעם, אלא צעקו מן הצער, כאדם הצועק מכאבו. ומודיע הכתוב כי אותה צעקה עלתה לפני ה', והוא אומרו 'שועתם' וגו' "מן העבודה" פירוש "מצער העבודה", וישמע ה' את נאקתם פירוש הרמת קול כאבם … כי אחת מהתפלות המתקבלות היא תפלה שמתוך צרה…" (אור החיים, שמות ב, כג)

אל תחשו מלזעוק אליו על התמדת ושמירת ההצלה

אמר ישעיה הנביא "דרשו השם בהמצאו, קראוהו בהיותו קרוב". פירוש דרשו: בהמצאו – כשהוא נמצא לכם ואין שום העלמת עין.., ונראה לכם שאינכם צריכים כלום וזכיתם לישועה כל שהיא, על זה אני מצוה עליכם שתדרשוהו עוד ועוד, למען לא תבוא אליכם שום צרה חלילה, ואין צריך לומר בשעת הצרה עצמה, תפסו אומנות אבותיכם והרבו בתפילה ושוועה להשם שיושיעכם, ואחר כך, כשהשם יתברך ישמע מהיכלו קולכם ויקבל תפילתכם ויצילכם, אל תחשו מלזעוק אליו על התמדת ושמירת ההצלה. כי צריך להמשיך ולהתפלל לישועה השלימה, אף לאחר שרווח לו כל שהוא מהצרה, יש להודות על העבר והישועה אבל צריך להמשיך ולהרבות בתפילות וצעקות לישועה השלימה באמת !  

"התפילה היא כמו הצרי – הכולל רפואות כל התחלואים"

התפילה מועילה לכל הדברים, שהרי נמצא אותה שתועיל לרפואת החולים, כמו שהועילה לחזקיה: "שמעתי תפילתך וכו' הנני רופא לך, ביום השלישי תעלה בית ה'" (מלכים ב,כ);

ותועיל להנצל ממוות, שהרי כשחטאו ישראל בעגל נאמר למשה "הרף ממני ואשמידם" וניצלו בתפילת משה; וכן יונה ניצל בתפילתו ממעי הדגה.

ותועיל לפקוד עקרות, כמו שכתוב "ויעתר יצחק לה' וכו' ויעתר לו ה'", וכן נפקדה חנה בתפילתה.

ותועיל לרעב – "ויהי רעב בימי דוד שלש שנים ויעתר דוד אל ה'"

ותועיל למלחמה: אמר הכתוב במלחמת סנחריב "ויתפלל חזקיה המלך וכו' וישלח ה' מלאך ויכחד כל גיבור חיל" וכו'.

וכן התפילה תועיל אפילו לדברים הפכים, שהרי משה אמר "זכור לאברהם" וכו' ואסף אמר "אל תזכור לנו עוונות ראשונים" וכו', נמצא שתועיל אל הזכירה ואל השכחה. ולא נמצא מצוה שתועיל לכל הדברים האלה אלא התפילה.

ונמצא גם כן תועיל התפילה לכל הצרות, כמו שכתוב בתפילת שלמה "דבר כי יהיה, רעב כי יהיה, שדפון ארבה וירקון, כל נגע וכל מחלה" וכו'.

ותועיל גם כן להנצל מהצרה ומהגלות, נאמר במצרים "ויצעקו ותעל שוועתם אל האלקים מן העבודה" וכו' "וישמע אלקים את נאקתם", וכן דניאל ועזרא, בתפילתם עלו ישראל מן הגלות.

נמצא אם כן שהתפילה היא כמו הצרי, הכולל רפואות כל מיני התחלואים, ומועיל לכל הגופים, ועל כן תועיל לכל מיני האנשים: [שהרי] אמר שלמה "וגם אל הנכרי אשר לא מעמך ישראל הוא" וכו'; ותועיל גם כן אפילו לרשעים גמורים, כמו שנזכר בענין תפילת מנשה.

("אוצר תפילות ישראל" בשם בעל העיקרים)

תפילה ומזל…

מה שאמרו חכמינו זכרונם לברכה 'בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מילתא אלא במזלא תליא מילתא' [-בנים, חיים ופרנסה אינם תלוים בזכויותיו של האדם אלא במזלו], אין להבין שיהיה הענין תלוי במזל וכפי משפטי המערכת [-הנהגת הטבע] ושלא תועיל התפילה בהם, ש[הרי] כבר מצינו שבאו שלשתן בזכות התפילה. [אלא] המאמר הזה בא להודיענו כמה גדול כח התפילה, כי כל מה שנגזר במערכת הכוכבים [-מה שנגזר ממזלו של האדם] יכול הקב"ה לבטלו, כי גם חכמי הכוכבים מודים בכך בטענה שהקב"ה הוא הכלל ומערכת הכוכבים הוא הפרט והכלל גדול מן הפרט ויכול הוא לבטל כוחו.
[אלא הענין הוא, ש]בכל מה שנגזר ממקרי האדם מכח המערכת, אפשר לו לאדם לבטלו בזכותו בלא תפילה ובלא צעקה כלל, אלא [די בכך] שידאג ויצטער בלבו [על כך], וכענין שכתוב (תהלים קמה) 'רצון יראיו יעשה', כלומר: ברצון בלבד, [אפילו בלא שיתפלל על כך], שהקב"ה ממלא כל רצונו בלא שישאל כלל.

אבל בשלשה עניינים אלו [-צאצאים, חיים ופרנסה], צריך תפילה כי שלשתן תלוין במזל, והתפילה [היא] על [שינוי] המזל, וכן מצינו שניתנו שלשתן בכח התפלה שהיא על המזל: בנים ניתנו לרחל שנאמר (בראשית ל) וישמע אליה אלהים ויפתח את רחמה; חיים לחזקיה שנאמר (ישעיה לח) שמעתי את תפלתך הנני יוסיף על ימיך חמש עשרה שנה; ומזוני לאליהו ולאלישע שמצינו שנתרבו המזונות וניצלו מן הרעב, והרי המאמר הזה [שאמרו חכמינו ז"ל, הוא] הערה, [הסבר,] על כח התפילה, להודיענו כי הם תלוים במזל ולכך יצטרך ריבוי תפילה בהם כדי לבטל המזל בכח התפלה כמו שנתבטל בשלשתם על ידי תפילה. (כד הקמח לרבנו בחיי, ערך פרנסה).