דיבורי התפילה

דיבורי התפילה נמשלו לכלי זיין

כמ"ש (תהילים קמט) רוממות א-ל בגרונם וחרב פיפיות בידם,

והם נמשלו לאיתתא כמ"ש (משלי לא) אשה יראת ה´ היא תתהלל,

שזה בחי´ משחז"ל (יבמות קטו.) אשה (התפילה) כלי זיינה עליה

שזה בחי´ מה שהתפילה נקראת חרב פיפיות,

כי יש לה ב´ פיות: ¹פה לשבח והודאה ²ופה לבקשה…

וע"כ אמרו חז"ל (ירושלמי ברכות פ"ד ה"ד) העובר לפני התיבה,

אין אומרים לו "בוא והתפלל", אלא "בוא וקרב וכו´"

דהיינו – עשה קרבנו (לשון מלחמה וקרב), עשה מלחמתנו, עיי"ש.

והנה העכו"ם עיקר מבטחם בצאתם למלחמה הוא בנשקם וכלי זיינם הגשמי וברוב כוחם וריבוי מספרם,

משא"כ אצל [היהודים] עם ישראל – שעיקר בטחוננו הוא על השי"ת ומדת רחמיו

וכלי מלחמתנו הם תורה ומצוות ובפרט תפילה,

שזה בחי´ מה שדוד המלך בהלחמו עם גלית עזב את כלי הנשק והחרב

ויקח מקלו בידו ויבחר לו חמש חלוקי אבנים מן הנחל

שזה בחי´ מה שאמר דוד אל הפלשתי, אתה בא אלי בחרב ובחנית ובכידון,

ואנוכי בא אליך בשם ה´ צב-אות אלקי מערכות ישראל (שמואל א, יז),

וכמ"ש (בראשית כז) הקול קול יעקב והידיים ידי עשו

שעיקר תריסנו [המגן] אינו התריס הגשמי

כי אם תשובה ומעשים טובים (ע´ אבות פ"ד, מי"א)

כשירי מצוה (עי´ מנחות סב.) והספדן של צדיקים (ע´ סנהדרין קח:) ושאר מעשים טובים…

מתוך הספר "יש מאין" – פירוש על הליקוטי מוהר"ן