איזו תאווה יותר גרועה ?

תאוות ניאוף או תאות ממון ?

ליקוטי הלכות אבן העזר הלכות קידושין ג' עמ' מה ס"ק ג – ה.

לשון רבי נתן מברסלב : אמרתי לבאר, מה שנראה לעניות דעתי, בענין זה של ב' התאוות הרעות הללו שהם תאוות ניאוף ותאוות ממון, שהם הם העיקר המטרידין את רוב העולם משני העולמות.., וכמה נפשות נשקעו בהם על שלא השתדלו לשברם.

כי לכאורה היה קשה לי בדברי רבינו ז"ל, [הצד הראשון של הקושיה :] כי בכל המקומות כתב שעיקר הניסיון והבחירה של האדם בעולם הזה הוא תאוות ניאוף שהוא עיקר המתקלא והמשקל של כל אדם, וזה עיקר הניסיון והצירוף של כל אדם שבא לעולם הזה – להתנסות אם יזכה לעמוד בניסיון זה, לשבר תאוה זאת..,

שעל ידי זה יזכה לרב טוב הצפון [לצדיקים לעתיד לבוא], וידע ויכיר את כבוד גדלו ואלקותו ורוממותו יתברך, ויתגלה לו סתרי תורה גנזיא דמלכא וכולי וכולי.

כי אי אפשר לידע מהשם יתברך בידיעה שלימה כראוי באמת כי אם על ידי קדושת הברית, כמבואר בכמה תורות וכמעט בכולם מבואר זאת שהעיקר הקדושה הוא שמירת הברית, וכן בכל הספרים מבואר שזה עיקר הקדושה ובפרט בספרי הזוהר הקדוש ותיקונים, ויותר מזה דיבר עמנו רבינו ז"ל כמה שיחות נפלאות בענין זה, והיה ממאס מאד מאד תאוה זאת כמבואר קצת מעט בספרים הנדפסים. נמצא שהעיקר הוא לשבר תאות ניאוף !

[הצד השני של הקושיה :] ואחר כל אלה בסיפור מעשה הנוראה של הבעל תפילה, שם מבואר שתאוות ממון הוא גרוע עוד יותר אפילו מתאוות ניאוף, כמבואר שם מה שקיבלו מן המלך שמכל התאוות שבעולם יכולין להוציא את מי שנפל לשם חוץ מתאוות ממון, שמי שנפל לשם אי אפשר להוציאו בשום אופן, כי אם על ידי הדרך שיש להחרב שהגיבור מקבל משם כח גבורתו וכו' עיין שם. מובן שם שאפילו מתאוות ניאוף יכולין להוציא בנקל יותר מלהוציא מתאוות ממון..,

[סיכום הצדדים:] ולכאורה הדברים סותרים זה את זה אך באמת הכל ניחא, כי בוודאי עיקר הנסיון והבחירה של אדם מנעוריו הוא תאוות ניאוף שבוער באדם מנעוריו, וצריך כל אחד לרחם על עצמו לשבר תאוה זאת בתכלית, כי בשביל זה בא לעולם, ואז יזכה למה שיזכה אשרי לו.

ואפילו אם אינו גבור חיל לכבוש את יצרו ותאוותו לגמרי להיות קדוש בתכלית הקדושה כראוי, עכ"פ יחוס על עצמו ועל נפש בניו ובנותיו וכל הדורות התלויים בו – ואל יפגום בברית באיסור ח"ו על כל פנים.., כי האדם מחוייב לקדש עצמו במותר לו, והעיקר בתאוה זאת, ששם עיקר הקדושה כמו שאמרו רז"ל: כל מקום שאתה מוצא גדר ערוה אתה מוצא קדושה וכו', אך עכ"פ ישמור עצמו מלבוא לידי עבירה ח"ו.

בפרט בדורות הללו שגם להיות נשמרין מעבירה גמורה ח"ו צריכין גם כן מלחמות גדולות והתחזקות גדול, ותחנות ובקשות הרבה והתקרבות לצדיקים וכשרים אמתיים, וכמה דרכי עצות קדושות ולעסוק בתורה ותפילה ומצוות ומעשים טובים הרבה כדי לזכות על ידי כל זה להנצל מעבירות ח"ו.

וכי גם מי שנשמר מעבירות אף על פי שאינו קדוש ופרוש כראוי, אעפ"כ הוא ג"כ בכלל שמירת הברית כמבואר בהתורה אני ה' הוא שמי וכו' (סימן יא') עיין שם.., וכל החילוקים שבין מדריגות הצדיקים והכשרים שיש ביניהם אלפים ורבבות מדריגות עד אין קץ, רובם ככולם הוא בענין שמירת הברית.

אבל על כל פנים כשאינו בעל עבירה ח"ו הוא בכלל שמירת הברית, ואפילו אם עבר עבירות מקודם אפילו אם עבר מה שעבר ח"ו, אף על פי כן אין לך דבר שעומד בפני התשובה, ועיקר התשובה שמעתי מפי רבינו רבי נחמן מברסלב ז"ל שאמר : שעיקר התשובה הוא לבלי לעשות עוד מה שעשה.

דהיינו כשבא למקומות אלו שהיה מקודם ועכשיו פונה עורף מהם ואינו עושה עוד מה שעשה, זהו עיקר התשובה, ורק זה נקרא תשובה כמבואר בליקוטי תנינא. על כן אם יתחיל מעתה לעזוב דרכו הרע ומחשבותיו הרעים, וירגיל עצמו לעסוק בתורה ותפילה ותחינות ובקשות הרבה וכולי ולא ישוב עוד לכסלה הוא גם כן בכלל שומרי הברית וכנ"ל:

נחזור לענינינו – שעיקר נסיון האדם הוא בתאוה זאת של משגל, אבל מי שאינו זוכה לעמוד בזה ופוגם בברית ח"ו אזי נופל על ידי זה לתאוות ממון שנקרא בור אין מים בו וכו', שאי אפשר להנצל משם כי אם על ידי שמירת הברית בבחינת גם את בדם בריתך שלחתי אסיריך מבור אין מים כמבואר בהתורה צוית צדק וכולי עיין שם.

וכשנופל ח"ו ונשתקע בתאוות ממון אז ח"ו כמעט אפס תקוה להוציאו משם.

וזהו [בעצם התירוץ למה שהיה קשה לכאורה] בחינת מה שהבאתי לעיל דברי רבינו ז"ל בהמעשה של הבעל תפילה שאמר שמי שנופל לתאוות ממון אי אפשר להוציאו משם, ומכל התאוות יכולין להוציא אפילו מתאוות ניאוף חוץ מתאוה זאת של ממון, ובזה גרוע תאוות ממון גם מתאות ניאוף.

כי תאוות ממון היא עיקר הנפילה של האדם שבא לו על ידי תאוות ניאוף, היינו מי שלא התגבר על יצרו ופגם בתאוות ניאוף, אזי עבירה גוררת עבירה, וכשאינו זוכה להתגבר לשוב אזי מפילין אותו נפילה גדולה דהיינו שמפילין אותו לתאוות ממון !

ונופל עליו עול הפרנסה וריבוי הצטרכותו, ובאין עליו טרדות גדולות ויגיעות רבות ודאגות עצומות וכעס ומכאובות ובלבולים רבים בענין הממון, בחינת בעצבון תאכלנה, בחינת בזעת אפיך תאכל לחם וכולי, ונטרד כל ימיו ח"ו בתאוות ממון בחינת בעצבון תאכלנה, בחינת משכימי קום מאחרי שבת אוכלי לחם העצבים וכולי, ואז כשנטרד בתאוות ממון אז אי אפשר להוציאו משם עוד כי אם על ידי הדרך שיש להגבור הנ"ל בסיפורי מעשיות אם יזכה להתקרב לצדיק גדול ונורא כזה שידע מהדרך הזה:

וכן אנו רואין בחוש שכל זמן שאין האדם נופל עדיין לתאוות ממון אף על פי שהוא משוקע בתאוותיו, עדיין אפשר לדבר עמו ביראת שמים ולהמשיכו ולקרבו להשם יתברך ולהוציאו מתאוותיו הרעות.

אבל כיון שנפל ונשקע בתאוות ממון בפרט כמו ששכיח עכשיו שכל אחד רוצה דייקא להרבות צרכיו להתנהג בדרך הנגידים, ואפילו עניים ואביונים וקטנים במעלה – מסתכלין בכל עת להתנהג בגדולות במלבושים נאים, ובדירות וכלים נאים, ומכל שכן מי שיש לו עשירות קצת שהוא עכשיו עני ביותר מחמת שמסתכל תיכף בגדולות, ולא תשבע עינו לעולם במה שיש לו, כי תיכף שיש לו מאה אדומים הוא מתנהג כך שמוכרח לו לפרנסתו יותר ממאתים אדומים..,

ואם השם יתברך נותן לו אלף אדומים או יותר הוא מרבה בכלי כסף ובשאר הנהגות גדולות, עד שיש לו דחקות פרנסה לפי דעתו,

וכשתובעין אותו לצדקה הוא משיב מיד אי אתה יודע שעכשיו בצוק העתים, ולא כימים הראשונים עכשיו, כי המשא ומתן נלקה ונתמעט ואין מרויחין כי אם פרנסה בדוחק כי צרכי מרובים מאד..,

והוא שוכח חסדי ה' שזה סמוך הרוויח כל זה הסך.

כי רוב העשירים לא ירשו עשירותם מאבותם, רק רובם ככולם עלו לגדולה מעניות ודחקות, כי רובם היו משרתים תחלה וכיוצא בזה, והשם יתברך הקימם מעפר ומאשפות ונתן להם עשירות כזה לכל אחד כפי מה שחנן אותו.

ועינו לא תשבע בכל זה, ולפני שנה או שנתיים נדמה לו בעצמו שאם היו לו ת' אדומים היה מספיק לו מאד, כי היה צריך להשכיר עצמו לנאמן ומשרת או להשתתף למי שיש לו רק מאתיים, ועכשיו יש לו בעצמו ב' אלפים אדומים ועדיין אינו מספיק לו לריבוי צרכיו שהרבה על עצמו, כאלו הוא נולד עם כל זה, כשאלו חייו תלויים בזה.

ונדמה לו שאי אפשר לו לקמץ בשום דבר רק בדבר אחד הוא מקמץ דהיינו בצדקה, שכשתובעין אותו לצדקה הוא משיב צרכי מרובים והפרנסה דחוקה עכשיו, ולא ישיב אל לבו לא דעת ולא תבונה לאמור: אדרבא מאחר שצרכי מרובים כל כך ואני נצרך להשם יתברך בכל עת ורגע אני צריך להרבות בצדקה בכל עת.

כי זאת יודעים הכל שהכל מהשם יתברך לבד, כי לא בכח יגבר איש, כי אלקים שופט – זה ישפיל וזה ירים, ואין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה' לאסוף הון בעצמו, ואי אפשר להרויח פרוטה אחת בלי ישועת ה' וחסדו הגדול, כי הוא הנותן כח ועצה לעשות חיל ועשירות ופרנסה..,

והוא יתברך צוה והזהיר בכמה וכמה אזהרות לחוס על דל ואביון ולתת לו בעין יפה די מחסורו אשר יחסר לו, כמבואר בהתורה ובכל הספרים גודל מעלת מצוות צדקה ששקולה ככל התורה כולה, והבטיח אותנו כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' אלקיך, וכמו שאמרו רז"ל: עשר בשביל שתתעשר.

ואיך יעיז פניו לקמץ בצדקה בשביל הצטרכותו הרבים שהרבה לעצמו כאלו הוא מוכרח על פי גזירת המלך לקנות מרגליות ותכשיטין לאשתו, וכלי כסף הרבה ובגדים מיוחדים לו ולאשתו ולכל בניו ובנותיו הכל כמנהג הנגידים הגדולים דייקא שיש להם אלפים ורבבות..,

ועל העני צועק בקול גדול: למה אתן לו, כי יש לו הרחבה יותר ממני כי כל העופות והאווזות קונים העניים וכולי, וכיוצא בדבורים כאלה הנשמעים מפי כמה נגידים, וקצתם מתביישים לומר זאת בפה מלא רק במחשבתם חושבים זאת ועיניהם צרה כשרואים שגם העני חפץ לקנות מנה יפה על שבת, ומכל שכן כשרוצה לאכול לפעמים בשר בערב וכיוצא, או כשרואה שהעני עושה לעצמו איזה מלבוש וכולי, כידוע כל הענינים האלה הנשמעים מפי כמה נגידים..,

אוי להם אוי לנפשם כי על עצמם אינם מסתכלים כלל כאלו להם מגיע מן השמים על פי מעשיהם הטובים שיוסיף לאשתו מרגליות בסך מאתיים אדומים דייקא, ולפחות בסף חמישים אדומים וכיוצא בזה, וכן בעניני המלבושים הרבים וכולי ודירות וכלי הבית שולחנות וכסאות ומראות גדולות וכיוצא בזה. כי יש דברים הרבה מרבים הבל.

ועל העני ועל איש כשר העוסק בתורה הוא מקפיד על שרואה שקונה עוף או חתיכת בשר וכיוצא, ולא די שאינו נותן לו צדקה אף גם הוא מכביד עליו עול מסים וארנוניות עד שלפעמים נותנים העניים יותר מהעשירים [ממש כמו בימינו אנו].

ולפי דעתם אינם צריכין ליתן צדקה רק אם היו רואים את העני נפוח ברעב ח"ו אז היו נותנים לו פרוטה וסך מועט מאד כדי חיונו בצמצום גדול.

ואיש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת, כי כל טרדותם ובלבול דעתם של כל העולם הן העשירים הן הבינוניים הן שאר ההמון הרודפים אחר הממון והפרנסה ביגיעות גדולות וטרדות וייסורים ודאגות הרבה, כל זה נמשך רק ממניעת הצדקה מחמת שאין נותנין צדקה בריווח ובפיזור גדול כמו שכתוב "פיזר נתן לאביונים צדקתו עומדת לעד" וכולי.

כי כל הטרדות וכל היסורים וכל הבלבולים של כל העולם בעניני הממון והפרנסה, כל זה הוא בחינת תאוות ממון שאי אפשר לשברה כי אם על ידי צדקה כנ"ל בהתורה הנ"ל.

 נמצא שאם היו נותנין צדקה בהרחבה היו ניצולים מהקללה של "בזעת אפך תאכל לחם" שהוא טרדת רדיפת הממון והיה להם חיים !!

כי רוב העולם אין להם חיים כלל מחמת טרדת הממון שהוא עבודה זרה כלולה מכל ע' עבודות זרות שהוא בחינת אנפין חשוכין מרה שחורה עצבות ודאגות סטרא דמותא, שהוא מכלה חיי האדם והורגת את האדם מב' עולמות כמבואר בהתורה צוית צדק, וכל תיקון שבירת תאוות ממון הוא על ידי הצדקה כנ"ל.

נמצא שהניסיון של האדם העיקר הוא תאוות ניאוף, ותאוות ממון הוא נפילה הנמשכת מפגם תאוה זאת שעל ידי שפגם בתאות ניאוף ח"ו גרם שהפילו אותו בתאוות ממון שהוא בור אין מים בו שמשם אי אפשר לצאת כי אם על ידי הדרך של הגבור הנ"ל..,

והכלל שתאוות ניאוף ותאוות ממון תלוים זה בזה, ועל ידי צדקה שעל ידי זה משברים תאוות ממון כנ"ל כלול בזה ממילא שבירת תאוות ניאוף. כי אי אפשר להנצל מתאוות ממון כי אם על ידי שבירת תאוות ניאוף כנ"ל, וכן מבואר בדברי רבינו ז"ל במדרש אגדה שצדקה לעניים הגונים הוא תיקון הברית עיין שם.