בערך – אין לו ערך.

בס"ד, ירושלים עיה"ק תו"ת בב"א. יום ו' עש"ק לסדר פרשת השבוע מטות -מסעי.

לכבוד…אחדשה"ט!

בעזרת ה' אכתוב משהו הקשור לפרשת השבוע.

בקרוב נעלה לאתר קובץ של קיצורי מילים…

פרשת השבוע מטות מסעי – ניתן להדפיס את העלון השבועי של מוסדות ברסלב

בקבצי PDF ולהפיץ למען זיכוי הרבים  << לחץ כאן>> !

וזהו (במדבר ל-ב) "וידבר משה אל ראשי המטות… זה הדבר אשר ציוה ה' ".

ידוע ממרבית סוגיאות התלמוד, שלפני שמתחילים לדון האם הדבר מותר או אסור, טהור או טמא, ואם חייב או פטור, מקודם עמלים הרבה לברר "במאי עסקינן" בדיוק.

כי אי אפשר לדון מה דין דבר או מקרה מסויים לפני שמבררים היטב בדיוק במה מדובר, כי בהוספת פרט או בהשתנות פרט של המקרה, גם הפסק עלול להשתנות.

וכן נהוג עלמא, שכשואלים למישהו באמצע הלימוד וכיוצא האם הבין, והוא עונה שהבין בערך, אומרים לו "בערך – אין לו ערך".

כי להבין בערך – פירושו, לא להבין כלל או להבין חלקית, או בטעות, ודמיונות, ויש לדבר השלכות בהמשך (וגם אדם יכול לטעות בפסק הלכה ולטעות בדברים חמורים).., 

ולמה הדבר דומה לשידוך שמציעים מישהו שהוא בערך נורמלי, בערך ירא שמים, בערך יציב, שבודאי יש הבדל תהומי בין נורמלי ל… בערך נורמלי, בין ירא שמים לבערך יר"ש, בין יציב לבערך יציב.

וכן בדבר הלכה, ובמיוחד בדברים הנוגעים לענין דאורייתא, ועוד יותר כשנוגע לאיסור כרת, כגון הלכות שבת וטהרה – לא שייך שאדם יאומר שהדבר בערך מותר, כי הרי הוא משחק באש..,

אלא כל זמן שלא יודע שהדבר מותר בודאי צריך להיות 100% אסור.

(ומכאן תזכורת ואזהרה לאלו שיראת שמים שלהם רפויה, ומחפשים תמיד היתר לכל דבר, כולל באיסורים חמורים, ולא נרתעים ולא רוצים לשמוע שהדבר אסור, כשלהם מתחשק שיהא היתר, ומחפשים וחותרים ל"קומבינות" כלשונם, או הולכים מרב לרב, עד שימצא מישהו שיתיר להם כרצונם, ויש להאריך, ואכמ"ל)..,

וע"כ כשלומדים דבר תורה ובמיוחד בעניני הלכה – יש להתאמץ להבין הדבר הדק היטב המקרה – טעמו – ומקורו.

וזו בחינת אחת הנרמזת בפרשת השבוע (מטות מסעי) "זה הדבר אשר ציוה ה'".

כי 'זה' נאמר על דבר שרואים בחוש ומראים לעומתו באצבע "זה".

היינו שצריכים להתאמץ מאד מאד שכל דבר אשר ציוה ה' הנוגע למעשה להלכה, (ובודאי בדברים החמורים וכנ"ל) שיהא אצלו ברור ונהיר מהו רצון ה' בודאות, בכל מקרה ומקרה, בבחי' "זה הדבר אשר ציוה ה' " וכנ"ל.

והבחינה השניה, והיא לא פחות חשובה מאשר הבחינה הראשונה… היא שאחרי שנתברר לאדם מהו רצון ה', שלא ינסה להתחכם ולסבב (און פארדרייען) באופן שיתאים הדבר לרצונו, אלא להיפך יתנהג בחמימות ופשיטות לעשות רצון ה' בחפץ שלם (בשמחה והתלהבות הרצויה והנכונה), והלא היא גודל מעלת התמימות והפשיטות המוזכרת הרבה מאד בספרי הקדוש ז"ל.

(ודלא כהחושבים ומסבירים בטעות ש"תמימות" היינו להיות בת יענה, או חצי שוטה, או מופקר, ומתרשל, אלא כנ"ל) .

וזה בחי' "זה הדבר אשר ציוה ה'", היינו כנ"ל, שאחר שברור לו שזה ציוה ה' וזה רצונו, שלא יתחכם ויעשה רצונו יתברך בפשיטות ותמימות.

ויהי רצון שנזכה לכך.

בברכת התורה וכטו"ס

ראש ישיבת ברסלב "נצח מאיר"

הרה"ח שמעון יוסף ויזנפלד הכהן שליט"א