לפעמים "המקום גורם" קדושה או טומאה | פרשת וישב

(בראשית לז-א) "וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען". מקומות מקומות ישנם בעולם, יש מקומות שמסוגלים לתורה ויראת שמיים ולהיפך ישנם מקומות המסוגלים רח"ל (הרחמן יציל אותנו) לפריקות עול ולהמשכה אחרי התאוות והבלי העולם הזה.

ויש מקומות שהשי"ת בחר בהם מלפני בריאת העולם, להיות קדושים ומסוגלים לקדושה, ויש מקומות שנתקדשו ע"י שצדיקים פעלו וקידשו את המקום ע"י קדושתם ועבודתם, ויש מקומות שנתקדשו ע"י התגלות אלוקות בהם, וכל מקום לפי ענינו,

וכמ"ש (דברים יז-ט) וקמת ועלית אל המקום, ואמר חז"ל (סנהדרין יד,ב) מלמד שהמקום גורם.

ולאידך גיסא אמרו חז"ל (שם סנהדרין, קב,א) תנא משום ר' יוסי שהוא (שכם) מקום מזומן לפורענות, בשכם עינו את דינה, בשכם מכרו אחיו את יוסף, בשכם נחלקה מלכות בית דוד.

והנה ברור כשמש שמעשה בני אדם עושה רושם במקום המעשים, ונשאר באותו מקום לתמיד רושם ורשימו. והכל לפי טיב המעשים, בבחי' (בראשית כח-י) ויצא יעקב מבאר שבע, ופרש"י (והוא מחז"ל ב"ר סח-ו) לא היה צריך לכתוב אלא וילך יעקב חרנה, ולמה הזכיר יציאתו? אלא מגיד שיציאת הצדיק מן המקום עושה רושם, כי יש רשימו חיובי דקדושה,

וגם להיפך יש, וכמ"ש (דברים כג-יד) ויתד תהיה לך על אזנך והיה בשבתך חוץ וחפרת בה ושבת וכִסִיתָ את צֵאתֶך, ופירש הרמב"ן בטעם הדבר שאין הצואה כטומאה שתטמא את מקומה ושתהיה בוקעת ועולה, אבל אסור לראותה בעת התפילה, ובהיות הלב דבק בשם הנכבד, מפני שהדברים הנמאסים יולידו גנאי בנפש וישבשו כוונת הלב הטהור, וכאשר נעלמה מעין רואה – אין רע,

וכך כתב רבי אברהם ב"ע, שכל דבר נראה לעיניים והוא מגונה יוליד דמות גנאי בנפש.

וכן נפסק בשולחן ערוך (יורה דעה סי' קטז, ס"ו-רמב"ם ה' מאכלות אסורות פי"ז הכ"ט) שאסור לאכול ולשתות מאכלים ומשקים שנפשו של אדם קצה בהם, כגון משקין ואוכלין שנתערבבו בהם קיא או צואה וליחה סרוחה וכיוצא בהם,

וכן אסור לאכול ולשתות בכלים הצואים שנפשו של אדם קצה בהם, כגון כלים של בית הכסא וכדומה, וכן אסור לאכול בידיים מסואבות ומזוהמות, וע"ג כלים מלוכלכים שכל הדברים האלה בכלל (ויקרא יא-מג) אל תשקצו את נפשותיכם,

וכל הנזהר בדברים אלו מביא קדושה וטהרה לנפשו שנאמר (שם מד) והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני. (ולהיפך רח"ל – להיפך).

וכן אסור להריח ריח נבילה, שהדבר מטמא את הנפש, כידוע. וכן יש להזהר מראיה אסורה, כי הדבר מטמא את המוח ואת הנשמה, ומשאיר בנשמתו רושם רע.

וידוע (חיי"מ סי' תקל"ה) שפעם א' התאכסנו באיזה אכסניה רבינו הק' ואימו מרת פייגא ז"ל, בבוקר סיפר לאמו שחלם לו שהוליכו אותו דרך הגיהנום, ואמרה לו אימו אף אני בחלומי שחלם לי שהוליכו אותי דרך כל הגן עדן, וסיפר להם המארח הכפרי, שהמיטה שהיא הייתה ישנה עליה – אותה המיטה החזיק עבור אורחים צדיקים חשובים וכבר ישנו עליה צדיקים גדולים,

והמיטה השניה היה ישנים עליה פריצים – הרי שמעשי הצדיקים ולהיפך עושים רושם,

וזה גודל ענין ה"רשימו" המוזכר הרבה בספרי המקובלים ובפרט בכתבי הארי ז"ל.

וכן מפורסם מצדיקים שאין ד' אמות במז'יבוז' אשר אין בהם קדושה, מכח גודל רושם קדושת הבעש"ט הק' זצ"ל.

וכיוצא בזה נאמר על עיר אוסטראה, מגודל רשימו קדושת המהרש"א זצ"ל.

וזה בחי' "וישב יעקב בארץ מגורי אביו". ופירש הדגל מחנה אפרים (דוד רבינו ז"ל) כי ידוע שבמקום שיש השראת השכינה שם, אף שאח"כ נסתלקה נשאר שם רושם הקדושה לעולם,

וזהו בארץ מגורי אביו, היינו באותו ארץ שהיה אביו עושה שם יחודים, ורימז כאן על היחודים קדושים שעשה באותו המקום ובודאי נשאר שם רשימא קדישא, ולכן ישב שם יעקב, כי המקום גורם, וקדושה גוררת קדושה, וכמ"ש על הפסוק (תהלים א-א) ובמושב לצים לא ישב, כי המקום גורם ח"ו, וכ"ש בקדוש הכי – מידה טובה מרובה. ע"ש.

וכידוע מרבינו ז"ל שכ"פ לא זז ממקום מסויים אף פסיעה אחת, ושם דייקא התפלל או דיבר תורה – ויהי רצון שנתנהג נכונה לברוח ממקום לא טהור וכו' ולנצל לקדושה מקום קדוש.

בברכת התורה וכטו"ס שמעון יוסף הכהן ויזנפלד – ישיבת נצח מאיר

• הבטחה לניסים ונפלאות – סיפורי סבתא | פרשת וישב
• פרשת השבוע לילדים וישב | מידת קנאה
• פרשת השבוע וישב | הפלייה בין האחים
• היכן שאין תורה יש תאוות ומידות רעות | פרשת וישב