לעבוד את השם לשם שמיים ולא לשם כבודי | פרשת שופטים

בס"ד. ירושלים עיה"ק תו"ת בב"א, יום ו' עש"ק לסדר שופטים | לכבוד… אחדשה"ט! בעזרת השי"ת אכתוב לך משהו הקשור לפרשת השבוע

(דברים טז-כב) "לא תקים לך מצבה, אשר שנא ה' אלקיך". כל יהודי צריך לעבוד את ה' לשם שמים לעשות נחת רוח למי שאמר והיה העולם, לבורא יתברך שמו.

ולא לעשות מצוות ומעשים טובים בגלל אינטרסים ופניות כבוד,

ותנן (מנחות קי,א) אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון את לבו לשמים,

לעבוד את השם לשם שמיים ולא לשם כבוד

ואמרו חז"ל (ברכות יז, א) על הפסוק (תהלים קיא-י) ראשית חכמה יראת ה' שכל טוב לכל עושיהם. לעושים לא נאמר, אלא לעושיהם – לעושים לשמה, ולא לעושים שלא לשמה, וכל העושה שלא לשמה נוח לו שלא נברא.

(ועיי"ש בתוס') ואמרו (ירושלמי פאה פ"א) טילטל הקב"ה מתן שכרן של עושי מצוה, כדי שיהיו עושים (לשם שמים) באמונה.

ואין לאדם למנוע את עצמו מעשיית מצוות, אע"פ שהוא חושש ויש לו נערווי"ם שהוא עושה שלא לשמה, או אפילו בודאי בלי שום צל של ספק שהוא בהחלט עושה שלא לשמה, אלא להיפך יעשה עוד ועוד צדקה וחסד וכו', ואע"פ שעושה בינתיים שלא לשמה, וכמ"ש חז"ל (פסחים נ,ב) לעולם יעסוק אדם בתורה ומצוות, אע"פ שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה.

ועוד אמרו (שם) כותבי ספרים תפילין ומזוזות אינם רואים סימן ברכה לעולם, ואם עוסקים לשמה – רואים.

ואמרו (תענית ז.) כל העוסק בתורה לשמה, תורתו נעשית לו סם חיים.

ואמרו (סנהדרין צט:) כל העוסק בתורה לשמה, משים שלום בפמליא של מעלה, ובפמליא של מטה, ומגין על כל העולם כולו, ומקרב את הגאולה, ואמרו במסכת אבות (פ"ב) וכל מעשיך יהיו לשם שמים,

ואמרו (שם) וכל העמלים עם הציבור, יהיו עמלים לשם שמים,

ואמרו (שם פ"ו) כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה.

ואמרו (תמיד כח,לו) כל המוכיח את חבירו לשם שמים זוכה לחלקו של הקב"ה,

ואמרו (ספרי,פ' עקב-מא) שמא תאמר אני לומד תורה בשביל שאהיה עשיר, ובשביל שאקרא רבי, ובשביל שאקבל שכר, ת"ל (דברים יא-יג) לאהבה.

ואמרו (תדבא"ר פ"ב) לא אהרן בלבד אלא כל תלמיד חכם המלמד תורה ברבים לשם שמים, הקב"ה מרחם עליו, ונותן בו חכמה ודעת בינה והשכל.

ואמרו (דרך ארץ זוטא ,פ"ב) כל דרכיך יהיו לשם שמים,

ואמרו (שם ו) הנושא אישה לשם שמים, סוף שיוצאין ממנו בנים שמושיעין את ישראל.

ואמרו (בזוה"ק פ' תזריע, ויקרא נא,ב) בכל עובדוי דבר נש, לבעי ליה דלהוון כולהו לשמא קדישא, מאי לשמא קדישא?

לאדכרא בפומיה שמא קדישא על כל מה דאיהו עביד.

והנה מן המפורסמות, שלא כל מפורסם בציבור, עושה עבודתו לשם שמים, יש שהדבר בולט לעין ביותר, ויש שמשתדלים להסתיר כוונתם, ויש העושים תנועות וגינוני ענווה ושיפלות ומגלגלים עיניהם לשמים, ולא כן הוא באמת.

ובמודעות שמפרסמים עצמם בעיתונות וברחובות קריה מדקדקים מאד מאד בנוסח שיהי' מכובד ביותר ומוסיפים תוארים וסופרלטיבים לעצמם, ואפילו במודעות אבל על קרוביהם מפארים את עצמם שלא לשם שמים.

ויש כאלה שבחייהם דואגים למיקום קבורתם באופן שירבה להם כבוד במותם, ואף דואגים למצבה מיוחדת עם נוסח כבוד שחורטים לעצמם לפאר ולרומם את עצמם.

וכמו שבחייהם נכשלו במה שאמרו חז"ל (נדרים סב.) לא יאמר אדם אקרא שיקראוני חכם, אשנה שיקראוני רבי אשנן שאהיה זקן ואשב בישיבה… אלא למד מאהבה! כך על סף מותם ממשיכים במחשבה ילדותית עד הסוף. רח"ל.

וזה בחינת "לא תקים לך מצבה, אשר שנא ה' אלקיך".

ויהי רצון שכל מעשינו דיבורינו ומחשבותינו יהיו לשם שמים.

בברכת התורה וכטו"ס שמעון יוסף הכהן ויזנפלד – ישיבת נצח מאיר