קדושת בית כנסת ובתי מדרשות | פרשת תרומה

(שמות כה-ח,ט) "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, ככל אשר אני מראה אותך".

קדושת בית כנסת זה הקדושה שלך

"ועשו לי מקדש", אם תעשו לי מקדש אזי "ושכנתי בתוכם", כי הא בהא תליא. וזה מותנה בזה, אם תתנהגו בקדושה – אזי שכינתי תשרה בכם.

אם ביתך יהי' מקדש מעט, ואתה תתנהג בקדושה, ואשתך תתנהג בקדושה, וביחד תתנהגו בקדושה, ותחנכו את הבנים והבנות בקדושה, להתנהג בקדושה – אזי אני אשכון בכל אחד מכם, כמ"ש חז"ל ושכנתי בתוכם (שמות כה-ח) – בתוך כל אחד ואחד (ראה ליקו"מ חא צד של"ה מס' תענית), וכן אני אשכון בבתיכם, וכן בבתי כנסיות.

אבל אע"פ שבית הכנסת – הוא מקדש מעט, כמ"ש חז"ל (מגילה כט.), וה' מצוי שם (ברכות ו.) ובירושלמי (ברכות פ"ג), ואמרו (שמו"ר לג) אם אין בית הכנסת ובית המדרש אין הקב"ה משרה שכינתו בעולם, ואמרו (דב"ר ז) לא דייך שאת מקבל פני השכינה בבהכ"נ, אלא שאתה יוצא משם טעון ברכות.

ואמרו (פסיקתא דר"כ וביום השמיני) כל זמן שישראל נעצרין בבתי כנסיות ומדרשות, הקב"ה עוצר שכינתו עמהם, ואמרו (ילקוט בחוקותי תרע"ה) את מקדשיכם, לרבות בתי כנסיות ומדרשות, מכל מקום כיון שלא בכל בית הכנסת מתנהגים בקדושה כרצון ה', והרבה מהם מתנהגים בהם היפך רצון ה', לכן לא בכל בית הכנסת שורה השכינה, ואחד מהדברים שעבורם עמי הארץ מתים הוא בעוון שקורין לבית הכנסת "בית עם" (מועדון) (שבת לב.),

ואפי' כבר שרתה שם השכינה, העון גורם שתסתלק משם, כמ"ש חז"ל (ירושלמי שקלים פב ה"ח) מעשה בבית הכנסת של טרסיים, בנגר שיש בראשה גלוסטרא, שנחלקו רבי אליעזר ורבי יוסי, עד שנקרע ס"ת בחמתן, והיה שם זקן אחד ורבי יוסי בן קסמא שמו, אמר תמיהני אם לא יהא בית הכנסת זה בית עבודה זרה, ואמרו (שם פ"ה) שני אמוראים היו מטיילין באילֵין כנישתא דלוד, אמר אחד כמה ממון שיקעו אבותי כאן, א"ל אידך כמה נפשות שיקעו אבותיך כאן.

ואמרו (תנא דבי אליהו פי"ג) אין לך מידה קשה בעולם, כמתנמנם בבית הכנסת ובבית המדרש.

ואמרו (זוה"ק ח"ב קלא.) מאן דמישתעי בבי כנישתא במילין דחול, וי ליה ע"ש.

ואם השכינה שורה בבית הכנסת ק"ו בבית המדרש שקדושתו חמורה, ואמרו (ברכות ח.) אע"ג דהוו להו תליסר בי כנישתא בטבריא – לא מצלו אלא ביני עמודי, היכא דהוו גרסי.

ואמרו (שם סד.) היוצא מבית הכנסת, ונכנס לבית המדרש ועוסק בתורה – זוכה ומקבל פני השכינה.

ואמרו (מגילה כז) בית הכנסת מותר לעשותו בית המדרש. ובשניהם צריך האדם להתנהג בקדושה ובענוה. וכמ"ש (ילקוט שמעוני תהלים סי' תתנה) צריך אדם להיות עלוב בביתו, ואין צריך לומר בביתו של הקב"ה.

והכלל בכל מקום שיהודי יתנהג בקדושה, שם תשרה השכינה, והאדם עצמו יהפוך להיות מרכבה לשכינה.

הנה עוד ידוע ומפורסם שהשי"ת מתנהג עם האדם במידה כנגד מידה, הן לטוב הן למוטב, וכמ"ש חז"ל בהרבה מאד מקומות. ואיתא בספרים הקדושים על הפסוק (תהלים קכא, ה) "ה' צלך", שה' הוא הצל של האדם ומתנהג עמו ממש כפי מעשיו, בבחי' (משלי כז,יט) כמים הפנים לפנים, כן לב האדם לאדם. ולהבדיל כן הוא אצל השי"ת עם האדם,

וזה מרומז ג"כ בפסוק "בכל אשר אני מראה אותך" היינו שאני הראי המראה והאספקלריא המאירה שלך, כי אני מתנהג עם מעשיך כמו מראה.

ובהתקשרות למה שנאמר בפסוק הקודם "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם ככל אשר אני מראה אותך", היינו שדרגת השראת השכינה כלפיך, תהי' כפי קדושת מעשיך, ואתה ומעשיך הם הקובעים, ואני כמראה של מעשיך.

ויהי רצון שנזכה להיות ראוים להשראת השכינה. אמן

בברכת התורה וכטו"ס שמעון יוסף הכהן ויזנפלד – ישיבת נצח מאיר

• כל אדם חייב למצוא לעצמו פינה ולקדשה ללימוד תורה
• כבוד תלמידי חכמים זה רפואה לכל המחלות!
• איך זוכים להיות קדוש ולראות פני השכינה