ענווה היא כוח המושך את כל הברכות בגשמיות ורוחניות | פרשת פקודי

ענווה היא כוח המושך את כל הברכות בגשמיות ורוחניות, מי לא ירוץ אחריה ? איך זוכים לה ? מה צריך לעשות ? מתוך פרשת השבוע פקודי מאת הרה"ח ויזנפלד שליט"א…

(שמות מ-יח) "ויקם משה את המשכן". איתא בדברי רבינו הקדוש ז"ל מברסלב (ליקוטי מוהר"ן קמא-סי' ע) כי המשכן היה לו כח המושך, להמשיך אלוקות למקום שהיה עומד שם. בחינת (שה"ש א) "משכני אחריך נרוצה", אחריך נרוצה דייקא, כי כל מה שמתקרב יותר אליו – הוא רץ ביותר, מחמת כח המושך.

וכמובא במדרש (ש"ר לא-י, תנחומא משפטים-יא, במדב"ר יב-יד), שהמשכן הוא לשון משכון, שהוא משכון (ערבות ובטחון) לישראל שתשרה השכינה אצלם, אפילו אם יחטאו, חס ושלום, כמ"ש (ויקרא כו) ונתתי משכני בתוככם, ולא תגעל נפשי אתכם. נמצא שע"י המשכן השכינה שורה בישראל. היינו כנ"ל כי משכן, לשון משכני אחריך נרוצה וכו', שיש לו כח המושך להמשיך אלוקות למקום שהיה עומד שם.

ועל כן אי אפשר להקים את המשכן אלא הצדיק שהוא בחי' עפר, וכמ"ש (במדבר יב-ג, והאיש משה עניו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה) בחי' משה שהי' עניו מכל אדם ואחֵר לא היה יכול להקימו (אף שניסו. וכדפרש"י שמות לט-לג, ויביאו את המשכן אל משה, ופרש"י שלא היו יכולים להקימו, כי דוקא זה הצדיק שהוא בחי' עפר, בחי' כח המושך – יכול להקים המשכן, שהוא בחי' כח המושך, להמשיך האלוקות, כנ"ל).

וזה שכתוב (דברים ז) לא מרובכם חשק ה' בכם, כי אתם המעט, ודרשו רבותינו ז"ל (חולין פט.) לא מרובכם – רק מחמת שאתם ממעיטים עצמכם חשק ה' בכם. כי מחמת שהם ממעיטים ומקטינים עצמם, עי"ז הם בחי' עפר, שיש לו כח המושך, בחי' משכן, שמושך האלוקות, ע"כ חשק ה' בכם,

וזה בחי' (ישעיה נז) אשכון את דכא, כי ע"י שיפלות, שמשים עצמו כעפר, עי"ז יש לו כח המושך, להמשיך השי"ת אצלו. וזה בחי' (תהלים לז-יא) וענוים ירשו ארץ, כי כמו הארץ יש לה כח המושך, כמו שרואים בחוש שכל הבריות הולכים על הארץ וכל החפצים מונחים על הארץ (ע' בפנים), כמו כן הענווים יש להם כח המושך.

וזה בחי' (תהלים ג-ד) ולענווים יתן חן, שהוא כח המושך.

וזה בחי' שהפסוקים מצמידים ארץ לענוים, וכמ"ש (צפניה ב-ג) בקשו את ה' כל ענוי ארץ,
וכתיב (תהלים עו-י) במקום להושיע כל ענוי ארץ,
וכתיב (ישעיה יא-ד)והוכיח במישור כל ענוי ארץ,
וזה בחי' המשכת אלוקות ע"י הענו (הענווה), וכמ"ש (תהלים קלח-ו) כי רם ה', ושפל יראה,
וכתיב (ישעיה נט-טו) כי כה אמר רם ונשא, שוכן עד וקדוש שמו, מרום וקדוש אשכון, ואת דכא ושפל רוח, להחיות רוח שפלים, ולהחיות לב נדכאים.
וכמ"ש חז"ל (עירובין יג:) מפני מה זכו בית הלל לקבוע הלכה כמותן? מפני שנוחין ועלובים היו.
ואמרו (תענית ז.) אין דברי תורה מתקיימים אלא במי שדעתו שפלה.
ואמרו (נדרים לח.) אין הקב"ה משרה שכינתו אלא על ענו.

ואמרו (סוטה ה.) הניח הקב"ה כל הרים וגבעות, והשרה שכינתו על הר סיני, והניח כל האילנות טובות, והשרה שכינתו בסנה.
ואמרו (קדושין עא.) שם מ"ב אותיות – אין מוסרים אותו אלא למי שצנוע וענו.
ואמרו (חולין פט.) אמר הקב"ה לישראל, חושקני בכם, שאפילו בשעה שאני משפיע לכם גדולה אתם ממעיטים עצמכם.
ואמרו (מכילתא יתרו-כ) מגיד הכתוב, שכל מי שהוא ענו, סופו להשרות שכינה עם האדם בארץ,
ואמרו (מדרש עשרת הדיברות) מפני מה זכה הר סיני לכל זאת? מפני שהשפיל את עצמו, לפיכך ראה הקב"ה בשפלותו, והשרה שכינתו עליו.

ואיתא בזוה"ק (פקודי,רלג.) אית ליה לבר נש למהוי נבזה בעיניו לאשפלא גרמיה בכולא, למהוי איהו מאנא דקב"ה אתרעי ביה. ואמרו (זוה"ק פנחס, דף כמ.) לב נשבר ונדכה, אלקים לא תבזה (תהלים נא-יט) ההוא גברא שלא אתגאי, ולא אתענג בענוגין דעלמא, ביקרא הוא גביה דקב"ה.

יהי רצון שתמיד נהי' דבוקים לצדיק האמת.

בברכת התורה וכטו"ס שמעון יוסף הכהן ויזנפלד – ישיבת נצח מאיר

לחץ כאן – להדפסה והורדה של העלון לשבת

• לצפייה – ענווה שהיא כולה גאווה
• אח יקר : אם נפלת זה מצד מידת הגאוה אבל ע"י ענווה תבוא הברכה