ויקרא

בס"ד, ירושלים עיה"קתו"ת בב"א. יום ו' עש"ק לס' ויקרא

לכבוד…אחדשה"ט!

בעזהי"ת אכתוב לך משהו הקשור לפרשת השבוע.

עבודת הקרבנות – עבודת ה'

וזהו (ויקרא א א, ב)"ויקרא אל משה אדם כי יקריב מכם קרבן לה' מן הבהמה".

והנה ידוע שסוד הקרבת הקרבנות הוא כדי להכניע את הבהמיות שבאדם, היינו התאות הבהמיות שיש באדם, אשר בהם אין מותר האדם מן הבהמה, ובהם –הכל הבל.

ובזמן שאין בית המקדש קיים איתא בחז"ל (מנחות קו.) תלמידי חכמים העוסקים בהלכות עבודה- מעלה עליהם הכתוב כאילו נבנה מקדש בימיהם.

אמר ריש לקיש מאי דכתיב (ויקרא ז) זאת התורה לעולה למנחה ולחטאת ולאשם?- כל העוסק בתורה וכו'.

אמרי ר' יצחק מאי דכתיב (ויקרא ו) זאת תורת החטאת, זאת תורת האשם, כל העוסק בתורת חטאת כאילו הקריב חטאת, וכל העוסק בתורת אשם כאילו הקריב אשם.

וכן אמרו חז"ל (תענית כז:) אמר אברהם: רבש"ע שמא ישראל חוטאים לפניך, אתה עושה להם כדור המבול וכדור הפלגה? א"ל לא. אמר לפניו: רבש"ע הודיעני במה אירשנה, א"ל (בראשית ט:) קחה לי עגלה משולשת. אמר לפניו: רבש"ע ,תינח בזמן שבית המקדש קיים, בזמן שאין בית המקדש קיים מה תהא עליהם? אמר לו כבר תיקנתי להם סדר קרבנות, בזמן שנקראים בהם לפני מעלה אני עליהם כאילו הקריבום לפני, ואני מוחל להם על כל עוונותיהם .

נמצא שעסק ולימוד עניני הקרבנות הוא במקום הקרבתם, וע"כ תיקנו לנו עסק הקרבנות לפני תפילת שחרית, ואמירת פרשיות הקרבנות וכו' כנגד עולם העשיה כמבואר בכתבי הארי ז"ל.

והוא כדי להכניע הבהמיות ותאות הבלי העוה"ז של עולם העשיה.

ואין זה דבר מה בכך, אלא זה עיקר חובותינו בעוה"ז להתקדש ולהטהר, ולצאת מהבהמיות ומהבלי הבלים וריבוי שגעונות ודמיונות של עולם הלזה.

וזה בחינת משחז"ל (סוטה טו:) כשם שמעשיה מעשה בהמה, כך קרבנה מאכל בהמה.

והנה מה שהאדם אוהב לאכול ולהיות נהנתן בכל התאות, ולישון, וסתם להתבטל ולנוח ויש בו גאוה קנאה ואהבת הנקמה ושליטה וכיוצא באלו הרבה מאד, כל זה הם בחי' מעשה בהמה, כי כל המידות הללו נמצאים בבהמות וחיות, וכן מה שהאדם נמשך אחרי המדמה ולא אחרי השכל, כל זה בחי' בהמה, אלא שהוא גרוע מבהמה, כי בהמה אין לה שכל ומה יכולה לעשות?? אבל אדם שיש לו שכל, ולא משתמש בו, אלא נוהג כבהמה- הוא הרבה יותר גרוע.

והנה כשם שהקרבנות מכניעים את הבהמיות, כך עבודת ה' ועבודת המידות וכו' מכניעים בהמיות האדם.

וכמ"ש חז"ל (ברכות ו:) כל.. ומשמח את החתן- כאילו הקריב תודה,

ואמרו (שם י:) כל המארח ת"ח בתוך ביתו ומהנהו מנכסיו – מעלה עליו הכתוב כאילו מקריב תמידין.

והצם איתא (ברכות יז.) שאומר .. ועכשיו ישבתי בתענית ונתמעט חלבי ודמי, יהי רצון מלפניך שיהא חלבי ודמי כאילו הקרבתיו לפניך.

ואמרו (יומא עא.) הרוצה לנסך יין על גבי המזבח – ימלא גרונם של ת"ח יין.

ואמרו (סנהדרין מג:) בזמן שביהמ"ק קיים אדם מקריב עולה – שכר עולה בידו. מנחה- שכר מנחה בידו. אבל מי שדעתו שפלה – מעלה עליו הכתוב כאילו הקריב כל הקרבנות כולן.

ויהי רצון שנזכה להתקדש כרצון ה' בשלימות .