צדקה

הצדקה המעולה ביותר היא כשאינו יודע למי נותן,

והמקבל אינו יודע ממי מקבל, באופן שלא יתבייש העני,

ועושה מצוה לשמה שאינו מצפה שיחזיקו לו טובה. ובכלל זה – הנותן לקופה של צדקה.

אמנם נראה שאם חושש האדם שיחשדוהו וידברו עליו דברים רעים, שאינו נותן צדקה כראוי לו,

אזי אם נותן מתנה לחברו, מצוה להודיעו, כדי להרבות האהבה ואחוה שלום ורעות,

ומשום, והייתם נקיים מה' ומישראל, וזה כל תכלית האדם שיהיו כל מעשיו לשם שמים:

ובכלל צדקה בסתר הוא, לקנות מהעני ביוקר, כמו שהוא מבקש, ולמכור לו בזול, ולשוכרו לעבודה ולשלם לו יותר מן הראוי, לשם צדקה.

ובאמת, יצר הממון הוא קשה כברזל, לכן יתגבר האדם ויעשה צדקה כראוי לו, והכל לפי רוב אהבתו לבוראו,

'אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה' הרי יהיו המפריעים כאין וכאפס נגדו,

ומה גם ביודעו ובהאמינו בתורתנו הקדושה ודברי חז"ל, שה' ישלם כפלי כפלים,

ולעולם אין אדם נעשה עני מחמת הצדקה,

ואין דבר רע ולא היזק נגרם בשביל הצדקה, שנאמר 'והיה מעשה הצדקה שלום':

"אחי ועמי, לקוח את ספר התורה הזה, ובזה וכזה לימדו היטב לטוב לכם,

שמעו ותחי נפשכם, ששון ושמחה תשיגו בעולם הזה ובעולם הבא"

אוהבכם בלב ונפש

ישיבת "ברסלב מאיר"