חידושים וסיפורים לחג הפסח חג האמונה
לקט חידושים וסיפורים לחג הפסח חג האמונה.
שכר מצוה – פסח חג האמונה
רבי רפאל, תלמיד חכם וירא שמים, היה בעל-פונדק ידוע. בכל סביבתו העריצוהו והעריכוהו בגלל יושרו. נערץ היה גם על הכפריים ואיכרי הסביבה הגויים. כשלא הייתה הפרוטה מצויה בכיסו של אחד מהם, נתן לו רבי רפאל בהקפה עד שיפרע את חובו.
יום אחד הגיע לכפר כומר שונא ישראל. הכומר לא יכול היה להשלים עם העובדה שרבי רפאל חשוב כל-כך בעיני האיכרים הגויים, והחל להסית את התושבים נגדו. אלא שהסתתו נחלה כישלון חרוץ, ורק איכרים מעטים מאד הדירו רגליהם מפונדקו של רבי רפאל.
המשיך הכומר להסית את הגויים ביודעו כי בסופו של דבר יעלה בידו לשכנעם להתייצב לצידו.
חג הפסח התקרב, ידע הכומר שהיהודים נוהגים למכור את חמצם לגוי. חקר ובירר מיהו הגוי שקונה מרבי רפאל את החמץ, ושכנעו שלא לקנות ממנו את החמץ הפעם. המשיך הכומר במסע השנאה והבטיח לכל איכר שלא יקנה את החמץ מרבי רפאל "עולם הבא".
ביום המכירה, כצפוי, לא הגיע הגוי הקבוע, ניסה רבי רפאל לחפש ולמצוא גוי אחר שיקנה ממנו את החמץ, אך מאמציו לא נשאו פרי והוא נשאר עם החמץ ברשותו… הרים רבי רפאל ראשו לבורא עולם ואמר: "בורא עולם יודע אני שזהו ניסיון ושאתה מנסה אותי!" ניגש לפונדקו, פתח את שעריו ואמר בקול גדול: "אני מודיע לקהל הרחב שכל החמץ שברשותי הינו הפקר!" ארז חפציו ויצא מהעיר לחגוג את חג הפסח.
כשחזר קדמוהו הגויים ונשקו את כפות רגליו. מופתע ולא מבין את פשר הדבר עמד רבי רפאל. בראותם את פניו המופתעות סיפרו לו אנשי המקום: "רבי רפאל, מיד כשעזבת את המקום הגיעו שני כלבים ושמרו בפתח הפונדק, כך שאף אדם לא דרך במקום כל ימי החג…"
עם ישראל מסר את נפשו כדי לקיים את מצוות הבורא וזכה לניסים גלויים וישועות. כשרואה הבורא את מסירות הנפש של האדם לקיים את מצוותיו, ידע נאמנה שלא יאונה לו שום נזק!
לאחר שהחליט האדם להתמסר לעבודת הבורא, הוא בידיים טובות, ידיו של אבא שבשמים!
לעיתים אנו נמצאים במצב בו מצוה מתנגשת עם הפסד כספי, עם הנאות ובילויים, ואנו מתחבטים בינינו לבין עצמנו, לקיים את המצוה או להתעלם מקיומה…
אמר רבי יהודה: "וֶהֱוֵי זָהִיר בְּמִצְוָה קַלָּה כְּבַחֲמוּרָה, שֶׁאֵין אַתָּה יוֹדֵעַ מַתַּן שְׂכָרָן שֶׁל מִצְוֹת. וֶהֱוֵי מְחַשֵּׁב הֶפְסֵד מִצְוָה כְּנֶגֶד שְׂכָרָהּ, ושְׂכַר עֲבֵרָה כְּנֶגֶד הֶפְסֵדָהּ" (אבות ב', א')
"והוי מחשב הפסד מצוה – מה שאתה מפסיד מסחורתך וממונך מפני עסק המצוה, כנגד השכר שיעלה לך ממנה בעולם הזה או בעולם הבא, שיהיה יותר מאותו הפסד" (רבי עובדיה מברטנורא)
אדם המקיים מצוה יזכה לשכר עצום, אך אדם המוותר על הנאותיו, "מפסיד" ממון כדי לקיים את רצון בוראו יקבל שכר כפול ומכופל…
מקיום מצוה לא מפסידים!
יום טוב, חג שמח ובשורות טובות
לגאולת והצלחת עם ישראל. אמן!
לזכות בני התינוק נועם אלימלך ישראל בן שולה שולמית ת.נ.צ.ב.ה
"כולנו חכמים כולנו נבונים"
הזמנה מוזרה הגיעה לכולל אונגרין בירושלים.
הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד זצ"ל, רבה של ירושלים, הוזמן לטקס הקבורה של הכומר האוסטרו-הונגרי, ה"ממונה" על ירושלים וארץ-ישראל. התהלוכה הייתה אמורה לצאת מפתח הכנסייה בהר-ציון, בבית קברות במרחק דקות אחדות מהכנסייה.
מבוכה רבה השתררה במשרד הכולל. הכיצד ישתתף רבה של ירושלים בטקס נוצרי? אך ידעו הם היטב כי אם לא ישתתף, עלולים ראשי הכנסייה הנוצרית לראות זאת כעלבון, דבר שעלול לגרם נזק לישוב היהודי בארץ הקודש.
שמע הרב את ההודעה, הרהר מעט, ואחר שאל באיזו שעה תתקיים התהלוכה. שמע את התשובה: שתים בצהרים בדיוק, ושב ללימודו.
זמן מה לפני ההלוויה הגיע הרב זוננפלד למשרד הכולל. חשבו האנשים כי מתכון הוא לצאת להלוויה, והנה התיישב הרב ללמד, כשמדי פעם הוא מעיף מבט בשעונו. מה מתכוון הרב לעשות? – תמהו האנשים.
כעשר דקות לפני השעה שתים ידעו אנשי הכולל כי אם לא יצא כעת, בוודאי יאחר, שכן הדרך אמורה להמשך כעשרים דקות. הבינו שהחליט לא לצאת להלוויה.
לפתע, אחרי השעה שתים קם רבי יוסף חיים ממקומו, ויצא מן המשרד כשהוא רץ במהירות, ואנשי הכולל אחריו. כשהוא מתנשם ומתנשף הגיע רבי יוסף חיים לאמצע ההר, ומולם ראו את אנשי הכמורה שבים מן הטקס, ראו את הרב הקשיש התשוש מן הריצה, ולבם נכמר: "רבי, כמה התאמצת לבוא, אנו חשים הערכה רבה למאמציך. כמה חבל שהרב לא הספיק להגיע לטקס בזמן".
ורבי יוסף חיים, כשחיוך פקחותי מרחף על שפתיו, שב בחזרה לעיר העתיקה, התיישב במשרד הכולל ושב ללימודו.
אחד חכם אחד רשע
בספר "קנין התורה" מובא מעשה המחדד את שאלות החכם והרשע:
נכדו של מרן הרב שך זצ"ל שאלו: "מה בין שאלת החכם לשאלת הרשע, הרי שניהם שואלים לטעם מצוות החג?"
חייך מרן זצ"ל וענה: "דע לך כלל, אותה שאלה עצמה – תלוי מי שואל אותה "
והוסיף: "הסכת ושמע מעשה שהיה. שמעתיו מדודי, מרן הגאון רבי איסר זלמן מלצר זצ"ל.
אחד מבעלי המוסר נקלע לעירה אחת בחדש אלול ולן באכסניה. באמצע הלילה שמע קול קינה ונהי בוקע מחלון הבית הסמוך: 'אללי לי, עבר הקיץ ואנו כבר באמצע אלול! מה יהיה הסוף?!'
שמע הצדיק והדברים פלחו את לבו. שנתו נדדה, והוא ערך חשבון נפש בדמעות שליש. כי אכן, הקיץ עבר וכבר אמצע אלול, ומה יהא הסוף!
עם שחר הלך לתפלת שחרית והתעניין אצל באי בית-הכנסת מי מתגורר בבית הסמוך לאכסניה. הראו על אדם פשוט, בירכתי בית המדרש. הנה כי כן נתגלגלה לידו הזכות לפגוש בצדיק נסתר!
לאחר התפלה התקרב אליו ונסה לדובבו בדברים העומדים ברומו של עולם. אך הלה התבונן בו במבט תמה, אינו יודע מאומה, ונכרים היו דברי אמת:
אדם פשוט הוא ורדוד-מחשבה.
התבלבל הצדיק: "ומי היה זה שקונן באישון ליל שעבר הקיץ וכבר אמצע אלול, ומה יהא הסוף?!"
"אני הוא, " – הודה האיש – "הוגע בעצמך, לילה אחר לילה עוטים עלי היתושים ועוקצים ללא רחם! מילא בקיץ, זמנם הוא. אבל באלול – הגיע זמנם להעלם, הלא כן? "
"הנה כי כן, " – סיים מרן – "אותה התבטאות, תלוי מי אומרה!"
(יהודה פרנקו)
הרשע טוען:
"מה העבודה הזאת" – כבד לו העניין,
לשם מה צריך להקפיד על כל פרטי ההלכות, אפשר קצת להקל, להתפשר..
ולמה הוא אומר כך?
כי הוא מרגיש ש"העבודה הזאת" היא "לכם" – שלכם, לא שלו,
והדברים יומחשו על פי המשל הבא:
אדם עולה במדרגות לקומה עשירית, ועל כתפיו נושא הוא חבילה גדולה מלאה ביהלומים.
משלמים לו עשרים דולר על הסבלות כי המעלית מקולקלת.
אחרי שלוש קומות נשברת לו צלע, אחרי ארבע קומות הוא אומר – זהו, לא עולה אפילו מדרגה אחת נוספת!
אלו שתי מילים יעלו אותו לקומה מאה ושתים, עם כנפיים, והוא עוד יבקש שתי חבילות נוספות?
"היהלומים שלך" אם היו אלו היהלומים שלו- לא יהיה לו שום קושי להעלות אותם גם עשרים קומות!
כל הבעיה אצל הרשע היא, שאצלו העבודה היא "לכם"!
הוא אינו מרגיש שייכות אישית עם עבודת ה'.
ממילא ברור שיחפש לעצמו היתרים ופשרות.
(רבי מרדכי דוד נויגרשל)
פסח הוא חג החירות
חירות היא התורה –
שמלמדת אותנו להיות בן חורין מתאוות ומידות רעות !!
בס"ד
סיפור יפה לערב פסח
בשנת 1954, דוד בן גוריון ,כשהיה ראש ממשלה, נסע לארצות הברית כדי להיפגש עם הנשיא דאז אייזנהאור
ולבקש את עזרתו ותמיכתו ברגעיה הקשים של ישראל הצעירה.
באחד המפגשים עם מי שהיה אז מזכיר המדינה של הממשל, ג'ון פוסטר דאלס, זה התעמת עם בן גוריון במידה רבה של התנשאות: "אמור לי, ראש ממשלה – את מי אתה ומדינתך בעצם מייצגים? האם יהודי פולין או יהודי תימן, רומניה, מרוקו, עיראק, בריה"מ או ברזיל הם אותו דבר?
אחרי 2000 שנות גלות, האם אפשר לדבר על עם אחד, תרבות אחת? מורשת אחת או מסורת יהודית אחת?
בן גוריון ענה לו: "ראה, אדוני המזכ"ל, לפני 200 שנים הפליגה הספינה מייפלאוור מאנגליה ועליה היו המתיישבים הראשונים שהתיישבו במה שמוכר היום כמעצמה הדמוקרטית הגדולה הקרויה ארצות הברית של אמריקה.
אנא ממך, צא לרחובות ושאל עשרה ילדים צפון-אמריקאיים את הדברים הבאים:
מה היה שמו של קברניט הספינה?, כמה זמן נמשך המסע?, מה אכלו הנוסעים במהלך ההפלגה? וכיצד התנהג הים במהלך ההפלגה? יש סבירות יותר מגבוהה שלא תקבל תשובות מדויקות".
עכשיו ראה… לפני למעלה מ-3000 שנה היהודים יצאו ממצרים.
אני מבקש ממך שבאחד מנסיעותיך בעולם, תנסה לפגוש עשרה ילדים יהודים במדינות שונות, שאל אותם מה היה שמו של קברניט אותה יציאה, כמה זמן נמשך המסע, מה אכלו במהלכו וכיצד נהג הים…
