הבל הבלים אמר קהלת הכל הבל | פרשת וזאת הברכה חג הסוכות

וזהו (דברים לג-א) "וזאת הברכה אשר ברך משה איש האלקים… לפני מותו".

אין שום אדם בעולם שיודע מה יהי' בעתיד עמו, ואין ילד ונער שיודע האם יהי' בהמשך ובעתיד חייו עשיר, מאושר וכו'. רק דבר אחד ברור מעל כל ספק שיגיע יום שיצטרך למות ולהפטר מן העולם הזה, ואשרי מי שמודע וזוכר דבר זה בקביעות, כי אז החיים ומאורעות החיים מקבלים פרופורציה נכונה יותר. ויודע לעשות את העיקר עיקר ואת הטפל טפל, ואזי קל לו יותר בנסיונות החיים,

הבל הבלים אמר קהלת | פרשת וזאת הברכה

וזה בחי' מה שחזר שוב ושוב, ושינן שוב ושוב החכם מכל אדם (קהלת א-ב, וכו') הבל הבלים אמר קהלת, הבל הבלים הכל הבל, וכתיב (שם ט-ה,ו) כי החיים יודעים שימותו – גם אהבתם גם שנאתם גם קנאתם כבר אבדה, וחלק אין להם עוד לעולם בכל אשר נעשה תחת השמש. וזה בחי' מה דאיתא בצוואת רבי אליעזר הגדול (סי' ג) וז"ל אל תאמין בעצמך עד יום מותך (אבות פ"ב מד) הלכתא כרבנן הלכתא (כלומר כגירסת חז"ל במסכת אבות "עד יום מותך",

ולא כאותו חסיד (המובא בירושלמי שבת פ"א ה"ג) שהיה שונה "אל תאמין בעצמך עד יום זקנתך", כגון אני שאני זקן, ע"ש, כי היצר הרע אורב ויכול לו גם בימי זקנה, כידוע ומפורסם גם מהמציאות.) אבל אל תאמין בעצמך בשלות גופך בעולם הזה, כמה שכבו על מיטתם שמחים וטובי לב, וקמו בחלאים רעים, כמה שכבו על מיטתם בריאים והקיצו במכאובים רעים. ע"כ.

ותנן (אבות פ"ג מ"א) עקיבא בן מהללאל אומר הסתכל בשלשה דברים ואין אתה בא לידי עבירה, דע מאין באת, ולאן אתה הולך, ולפני מי אתה עתיד לתן דין וחשבון.

מאין באת – מטיפה סרוחה. ולאן אתה הולך – למקום עפר רימה ותולעה. ולפני מי אתה עתיד לתן דין וחשבון – לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה. [וראה באגרת הרמב"ן שלזה זוכים ע"י מידת הענוה, וז"ל שם ובעבור הענוה תעלה על לבך מידת היראה, כי תתן אל לבך תמיד מאין באת ולאן אתה הולך ושאתה רימה ותולעה בחייך ואף כי במותך, ולפני מי וכו'. ואיתא באורחות חיים להראש ז"ל (סי' לא) זכור את יום המות תמיד, וצידה לדרך הכן, ושים בין עיניך שני אלו תמיד, ויהיו מזומנים לך ליום הפירוד, ומטתך בדמעה תמסה, ויבהלוך רעיוניך מידי זכרך חרדת ר' יוחנן ז"ל (ראה ברכות) – ועיין עוד (שם, סי' נ) אל תנשה (פי' תשכח) פגיעת המות שתבוא ופתאום ותזכור מעמד הדין. ואיתא בהנהגת רבי מאיר פאפירש (סי' קיט) כל אדם יהיה לו מזומנים תמיד תכריכיו כי מי יודע מה יולד יום, ויהיה לו צוואה כתובה וחתומה. וכתב רבי דוד לידא (הנהגות-טז) יזכור כי כמה גיבורים חכמים ועשירים טובים ממנו מתו בקוצר שנים, ואולי גם הוא פתאום יבא יומו, וצריך להחזיר פיקדון נשמתו נקי.

וכתב עוד (שם פג) יש כלל להקל הכעס ולהביא לידי הכנעה, כשיחשוב ביום חליפתו, כי בא אליו המות פתאום בלי עת קבוע, אז תפסוק תאוותו ותקותו. גם יחשוב היאך נוהגים עמו אחר פטירתו, ועונשים קשים המוכנים לו מה שאין הדעת סובלתן, וכמה גדול עונשו ואז תסמר שערות ראשו, ויראה שכל מעשיו הם ריק והבל ושהוא מאבד עצמו לדעת, ואז תשבר רוחו וגאותו וגאונו וישוב אל ה' וירחמהו.

והנה הרה"ח ר' ישראל בער אודסר זצ"ל בהיותו לומד ומתגורר בישבתינו "אור הנצח" שבמגדיאל שבהוד השרון, סיפר לי שהוא נוכח בשעת פטירת הרה"ח ר' אפרים זצ"ל חותנו של הרה"ג הרה"צ רבי אברהם ברבי נחמן'ס זצ"ל, ולפני שהסתלק ביקש כוס מים, ובירך בכוונה שהכל ואמר שהכל נהיה בדברו ר"ת נחמן בן שמחה. והדברים עתיקים. ומיד אח"כ הסתלק לעולמו. וכן ידוע ומפורסם המנהג לברך כנ"ל לפני ההסתלקות, שמונח בזה תמצית האמונה הקדושה. וזה בחי' "וזאת הברכה אשר ברך משה איש האלקים… לפני מותו".

בברכת התורה וכטו"ס שמעון יוסף הכהן ויזנפלד –  ישיבת נצח מאיר