כשעושים חשבון הנפש להיות בן אדם יותר טוב – מקבלים שכר לעולם הבא

וזהו (במדבר כא-כז) "על כן יאמרו המושלים בואו חשבון, תבנה ותכונן עיר סיחון".

חשבון הנפש | פרשת חוקת

אמרו חז"ל (ב"ב עח:) המושלים – אלו [הצדיקים] המושלים ביצרם: בואו חשבון. בואו ונחשב חשבונו של עולם, הפסד מצוה [שמתבטל מרווח בשביל שעוסק במצוה, או נתן צדקה ומחסר ממונו] כנגד שכרה [הניצחי והאינסופי שיקבל בעולם הבא], ושכר עבירה [ההנאה הרגעית ולשעה קלה, והנהנתנות] כנגד הפסדה [צער הגיהנום, ועונש הניצחי על שמרד בה' ובתורתו הקדושה]. תבנה ותכונן, אם אתה עושה כן [היינו שאתה זוכה לעסוק בקביעות יום יום בחשבון הנפש] תבנה בעולם הזה, ותכונן לעולם הבא. עיר סיחון – אם משים אדם עצמו כעיר, שמהלך אחר סְיָחָה נאה [שמתפתה ביצרו, ובדברי אפיקורסים, ואינו מושל ביצרו]. מה כתיב אחריו? "כי אש יצאה מחשבון וגו', תצא אש וכו'.

ואיתא במסילת ישרים (פ"ג) כלל הדבר יהיה האדם מעיין על מעשיו כולם, ומפקח על כל דרכיו, שלא להניח לעצמו הרגל רע, ומידה רעה, וכל שכן עבירה ופשע. והנני רואה צורך גדול לאדם שיהיה מדקדק ושוקל דרכיו דבר יום ביומו כסוחרים הגדולים, אשר יפלסו תמיד כל עסקיהם, למען לא יתקלקלו, ויקבע עתים ושעות לזה, שלא יהיה משקלו ארעי, אלא בקביעות גדול, כי רב התולדה הוא. וחז"ל הורונו בפירוש צורך חשבון הזה (חשבון הנפש). כי העצה האמיתית הזאת לא יוכלו לתת אותה, ולא לראות אמתתה, אלא אותם שכבר יצאו מתחת יד יצרם ומשלו בו, עיי"ש.

והנה רבינו הקדוש זצ"ל הרבה לדבר ולייעץ להתנהג בהנהגה הקדושה הזו ולהתבודד ולפרש שיחתו לפני ה', איך להתקרב להשי"ת ולעבודתו, ולבקש מה' שיציל אותו ממידות ותאוות רעות והבלי העולם הזה, ולחשוב היטב היטב על מה אתינה להאי עלמא שפילא, ומה התכלית מכל עסקינו שאנו עוסקים ומבלים זמן כח וממון, ומה יצא לנו מכל ענינינו ודיבורינו ומעשינו.

והנה הרבה עניני פוליטיקה קטנה קטנונית, ופוליטיקה כללית, מעסיקים את האדם, ויש שמתלהבים ומתלהמים, וציר חייהם מסביב לשטויות האלה, ויש הדבוקים ואוהדי מפלגה, כאוהד כדורגל, וקבוצה מסויימת של שחקני כדורגל וכיוצא, והכל הבל הבלים. והרבה רעות נמשכים מאהדה וכו' הנ"ל. ויש ששומרים כל מיני חשבונות ומנהלים פנקסאות על שטויות והבלים, ולוקחים ללב למשך זמן רב ולפעמים לעשרות שנים, כל מיני סיכסוכים בגרוש (ולפעמים גם נעשה הדבר למורשת, ומורישים הקנאה והשנאה, מקבוצה לקבוצה, וממשפחה למשפחה, לדורות, ויש שאצלם זה עיקר המוטו של חייהם (העלובים), ואוי לה לאותה מורשת שהנחיל. אוי לו, ואוי לנפשו העלובה. [ובפרט יש להצטער, כשהמוריש הוא 'מנהיג', שהרעל עובר מדור לדור לקהל רב].

והנה רוב העולם חושב שהעולם הזה הוא הבית הניצחי של האדם, ועל פי זה חי ונושם, ומתכנן כל חייו, וכל הכוחות והאנרגיות משקיעים בעולם הזה החולף, ואע"פ שהחשיבה הזאת הוא שטות מפורסם, והמציאות טופחת על הפנים של כל מי ש"חשב" כן, אבל מגודל כח העלמה וההיסח הדעת לצורך הבחירה, למעשה רוב ככל העולם חיו בטעות מרה זאת. וע"כ אין עצה ואין תבונה אלא לזכור כל הזמן שלא נשארים כאן, אין גם אחד לא היה ולא יהי', וחבל על חייו, וחייבים לזכור כל הזמן שיש עלמא דאתי, והוא העיקר. וע"כ יאמרו המושלים ביצרם באו חשבון.