למה באו אלי כל הצרות האלו ? מה עושים בעת צרה ?

וזהו (שמות יד-י) "ופרעה הקריב, וישאו בני ישראל את עיניהם, והנה מצרים נוסע אחריהם, וייראו מאד, ויצעקו בני ישראל אל ה' ".

צרות | פרשת בשלח

אמרו חז"ל (שמות רבא כא-ה) מהו "ופרעה הקריב"? (ופרש"י היה לו לכתוב "ופרעה קרב", מהו "הקריב"),

אלא שהקריב את לבם של ישראל, לאביהם שבשמים, על ידי תשובה שעשו.

אמר רבי ברכיה יפה היתה הקרבת פרעה לישראל ממאה צומות ותפילות, למה? שכיון שרדפו מצרים אחריהם, וראו אותם ישראל, נתיראו בני ישראל מאד, ותלו עיניהם למרום, ועשו תשובה והתחזקו בתפילה.

כיוצא בזה אמרו ז"ל (מגילה יד.) על הפסוק (אסתר ג-י) ויסר המלך את טבעתו [מעל ידו, ויתנה להמן בן המדתא האגגי צורר היהודים], אמר רבי אבא בר כהנא, גדולה הסרת טבעת, יותר מארבעים ושמונה נביאים ושבע נביאות שנתנבאו להן לישראל, שכולן – לא החזירום למוטב, ואילו הסרת טבעת – החזירתן למוטב. פרש"י שגזרו עליהם (פירוש עבורם) תעניות לתשובה כדכתיב (אסתר ד-ג) צום ובכי ומספד, שק ואפר יוצע לרבים. ע"כ.

ואכן, אם מגיע צרה לאדם, כגון בעניני רפואה, או בעניני פרנסה, או עלילה, או צרה שנוגעת לאחד הקרובים הישירים, כגון אשתו, אביו, אמו, אחיו, אחותו, ועוד יותר בבנו או בתו, ועוד יותר אם זו צרה רוחנית, כגון שבניו רח"ל סוטים מן הדרך הטובה והישרה, מדרכי התורה שאין צרה כזאת הצרה, או בצרה שנוגעת לכלל ישראל, כגון רדיפות אנטישמיות וסכנת נפשות, או גזירת השילטון [אפילו במדינה..]

בודאי שצריכים להתעורר בתשובה ולהרבות בתפילה, הן היחיד, הן הציבור, וכמ"ש הרמב"ם (הלכות תעניות, פרק א, הלכות א-ד) וז"ל מצוות עשה מן התורה לזעוק ולהריע בחצוצרות על כל צרה שתבוא על הציבור, שנאמר (במדבר י-ט) על הצר הצורר אתכם, והרעותם בחצוצרות. כלומר כל דבר שיצר לכם, כגון בצורת ודבר וארבה, וכיוצא – זעקו עליהם והריעו:

ודבר זה מדרכי התשובה הוא, שבזמן שתבוא צרה, ויזעקו עליה ויריעו, ידעו הכל שבגלל מעשיהם הרעים הורע להם, ככתוב (ירמיה ה-כה) עוונותיכם הטו אלה וגו'. וזה – הוא שיגרום להסיר הצרה מעליהם:

אבל אם לא יזעקו ולא יריעו, אלא יאמרו, דבר זה ממנהג העולם [והטבע] ארע לנו, וצרה זו נקרֹה נקרֵית – הרי זו דרך אכזריות וגורמת להם להדבק במעשיהם הרעים, ותוסיף הצרה [הזאת] צרות אחרות.

הוא שכתוב בתורה (ויקרא כו, כז-כח) והלכתם עמי בקרי, והלכתי (גם אני) בחמת-קרי. כלומר כשאביא עליכם צרה, כדי שתשובו, אם תאמרו – שהוא קרי [וקרה מקרה, שקורה, וזה דרכו וטבעו של העולם], אוסיף עליכם חמת אותו קרי:

ומדברי סופרים להתענות על כל צרה שתבוא על הציבור עד שירוחמו מן השמים. ובימי התעניות האלו – זועקים בתפילות, ומתחננים ומריעין בחצוצרות בלבד, עיי"ש.

ובהלכה ט', הוסיף, וז"ל כשם שהציבור מתענים על צרתם, כך היחיד מתענה על צרתו, כיצד?

הרי שהיה לו חולה, או תועה במדבר, או אסור בבית האסורים – יש לו להתענות עליו ולבקש רחמים בתפילתו. עיי"ש.

והנה כל זה אחרי שרח"ל הגיע הצרה, אבל החכם עיניו בראשו, ונזהר ומזהיר שלא לחטוא, כדי שלא יהא חכם בלילה, לאחר הגעת העונש, אלא מונע העונש, והצרה מלכתחילה, שלא תבוא. בבחי' (משלי כב-ג) ערום ראה רעה ונסתר, ופתיים עברו ונענשו. (וע"ע שם כז-יב). וכמאמר החכם (מבחר נד) אוהב האדם – שכלו, ושונאו – כסילותו,

וכדאמרי אינשי, מה שהטיפש לומד אחרֵי, מבין החכם לפנֵי.

ויהי רצון שנזכה להיות קרובים תמיד לה', ולהתקרב יותר ויותר מתוך נועם ה'.

בברכת התורה וכטו"ס
ראש ישיבת ברסלב "נצח מאיר"
הר' שמעון יוסף הכהן ויזנפלד

להורדה והדפסה פרשת השבוע בשלח

קישור לעוד שיעורים כנסו – פרשת השבוע

תרומות לישיבה יתקבלו בברכה

050-4161022 או בדף התרומות