מה יש שם במירון בהילולת הרשב"י ?
מהו ענין הריקודים והשמחה הגדולה שנעשה במירון, כי מה קשר בין השמחה והריקודים לבין כך שהוא יום הילולא ושהוא חיבר את הזוהר? ולמה עושים כזה עסק דווקא מההילולא של רבי שמעון ולא משאר צדיקים?
ברוך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה לעמוד סמוכים וקרובים להאי הילולא קדישתא, של התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי.
היום הגדול שהמוני בית ישראל עולים בעלייה לרגל, לראות את פני השכינה הקדושה המתגלה באשו הגדול
של רבי שמעון בר יוחאי.
הילולת הרשב"י
ואכן כדאי לנו לעצור רגע ולחשוב מענין הנסיעה הקדושה, שהרי כך הזהירנו רביז"ל שלא נהיה כמו אלו שנוסעים לצדיק ולא יודעים למה נוסעים לצדיק ולא יודעים למה חוזרים מהצדיק. אני באמת חושב שאנו צריכים ללבן יחד למה אנו נוסעים, אולי גם הנסיעה תהיה אחרת, ויהיה בה משמעות פנימית יותר.
ואמנם ידוע הדבר עד כמה אפשר לפעול ישועות גדולות בציון הקדוש, ובפרט ביום ההילולא, וכמו שגם המליצו צדיקים על פי הלשון המובא בגמרא 'כדאי הוא רבי שמעון לסמוך עליו בשעת הדחק'.
אך עדיין יש לנו לנסות להבין קצת יותר מהו ענין הריקודים והשמחה הגדולה שנעשה שם,
כי מה קשר בין השמחה והריקודים לבין כך שהוא יום הילולא ושהוא חיבר את הזוהר?
ולמה עושים כזה עסק דווקא מההילולא של רבי שמעון ולא משאר צדיקים?
ולמה כל כך שרים הרבה שירים בגדולת הרשב"י, כמו 'בר יוחאי', 'ואמרתם כה לחי'? ולמה מדליקים מדורת אש, ולא מספיק הדלקת נר כמו בשאר הילולות? וגם למה רבי שמעון בעצמו ביקש שיבואו להתאסף בהילולא שלו, האם רק בשביל להשפיע עלינו השפעות של ישועות?
בהכרח שיש כאן משהו נשגב יותר מאשר לפעול ישועות לחיים.
ייתכן מאוד שיש כאן בחינה של 'שכחת התורה', פשוט שכחנו מה זה רשב"י, ומה סגולת כוחו.
את כל המושג של ההתקרבות לצדיקים הפכו רק לענין של השפעת מופתים וישועות, ואולי זה הסיבה שאין לנו הרגשה של חיות ודביקות בהשי"ת, וזה הסיבה שהיצר הרע משתולל כל כך הרבה בדורינו עד שכל מי שנופל ברשתו, כבר אינו יכול לצאת ממנו, כי לא בנינו בתוך הלב שלנו מנגנון אמיתי של יראת שמיים שיכול לעמוד מול נסיונות, וכל זה מחמת שאין אנו יודעים מה זה צדיקים, ומה זה האור של הזוהר הקדוש.
כי עיקר הענין של ל"ג בעומר, הוא לא התפילות והישועות שפועלים במקום. עיקר הענין הוא להתקשר לאור של הרשב"י ולהכניס לתוך הלב את האמונה שיש רשב"י בעולם, כי רשב"י הבטיח שבזכותו וכוחו לא תשכח תורה מעם ישראל, והיינו שבכוחו הגדול יש לנו תקווה להיות תמיד קרובים להשי"ת.
ולכן אנו שרים ומשבחים אותו הרבה פעמים באותו יום, ורוקדים לכבודו, ואין זה שיר המגלה סתם כמה גדול היה רבי שמעון. הוא ניגון המגלה לכל אחד שהנה יש עצה לנפשו, לכל מצב באשר יהיה, עצות שירוממו את המוח מכל המחשבות והבלבולים להתחיל עבודת ה' כראוי בהתלהבות וחיות פנימי. כי "כשמשבחין ומפארים את הצדיק על ידי זה נתרומם הדעת" (ליקו"מ סי' כ"ט).
ועל זה גם מתפללים בעיקר בציון הרשב"י, שיקרב אותנו להשי"ת, ויהיה לנו כח לעמוד מול כל הנסיונות.
ואפילו שיכול אתה לחשוב לכאורה שאין לך קשר ממשי לזוהר הקדוש, ואיך שייך לשמוח בספר הקדוש הזה שאינך עוסק בו?
אך שאלה זו היא טעות גדולה, כי רבי שמעון בר יוחאי לקח על עצמו להכניס את כולנו לגן עדן, שכולנו נרגיש את האור של ה' בתוך החיים שלנו, גם מי שאינו עוסק בלימוד הזוהר בפועל. כי הזוהר הכניס אור וקדושה בעולם שבזכותו כולם יודעים שיש אור פנימי ביהדות, שלולא הזוהר הק' לא היינו יכולים להתחמם לאור התורה והמצוות. גם כל הספרי מוסר וחסידות כולם יונקים מהשפעת אור הזוה"ק בקדושה הפנימי בכל מצוה.
ולעומת זאת כל מציאות הקרירות שיש בין אלו שאינם יראי ה' באמת הוא רק מחמת שלא מושפעים מאור הזוהר, שבכך נהפכים המצוות למשא כבד.
חוץ מזה צריך שתדע, שהזוה"ק שייך גם לך. בספר הזוהר הקדוש נמצא קדושה גדולה מאוד מעבר לתיבות הכתובים בה, שכל הקורא ואומר אותה, יכול להתעלות לקדושה גבוהה מאוד, וידוע כמה צדיקים בכל הדורות הפליגו במעלת אמירת הזוה"ק.
גם מובא שלימוד הזוהר מסוגל מאוד מאוד, ועל ידי לימוד הזוהר נעשה חשק לכל מיני לימודים של התורה הקדושה.
ועוד שהלשון הקדוש של הזוהר מעורר מאד לעבודת השם יתברך. דהיינו השבח שמשבח ומפאר את העובד ה', הלשון הרגיל בזוהר לומר זכאה וכו' על כל מצוה ועבודה.
ולהיפך הצעקה שצועק וי וכו' וי לה וי לנשמתה על הסר מעבודת ה', אלו הלשונות מעוררים מאוד את האדם לעבודתו יתברך.
ותהיה חכם לבקש ולפעול זאת על ציונו הקדוש, שתזכה להכנס לאורו הגדול, כי בשביל זה הגיע הרשב"י לעולם, לעזור לך, לך ממש.
אשרינו מה טוב חלקנו בהילולא דבר יוחאי ! ! !
מתוך עלון עלה לתרופה – חסידי ברסלב