ויחי

בס"ד

ירושלים עיה"ק תו"ת בב"א.

יום ו' עש"ק לס' ויחי

לכבוד…

אחדשה"ט!

בעזהי"ת אכתוב כמה פנינים הקשורים לפרשת השבוע.

וזהו (בראשית מז-כח) "ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה".

אין בכל העולם כולו, מקום יותר קדוש מאשר ארץ ישראל, והיא חמדת כל הלבבות ועליה נאמר בתורתנו הקדושה ( דברים יא – יב) תמיד עיני ה' אלקיך בה, מראשית השנה ועד אחרית שנה.

ואמרו חז"ל (ברכות ה.) ג' מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל תורה וארץ ישראל והעולם הבא.

[וידוע מה דאמרי אינשי: אמור לי מי חבריך, אמור לך מי אתה, לענינינו יש לשים לב באיזו חבורה נפלאה נמצאת א"י במאמר הנ"ל, דהיינו בין תורה לעולם הבא, וגם היא נמצאת ממוקמת במקום טוב באמצע]. ואמרו (שם לו:) אין ארץ ישראל חסירה כלום. ואמרו (ירושלמי שביעית פ"ד ה"ז) ר' יוסי בן חנינא כשנכנס לארץ ישראל היה מנשק לכיפתא (את הסלעים) של עכו, מתוך רגש חרדת קודש וחיבת ושמחת קדושת הארץ.

ור' זעירא כשהגיע לירדן גבול ארץ ישראל ולא מצא ספינת מעבורת לעבור בה את הירדן, עברה בבגדיו (בשחיה) למהר ביאתו, מרוב חיבתה. ר' חייא בר בא מתעגל ומתגלגל בקרקעה על שפת הכנרת, ימה של טבריה, גבול ארץ ישראל, כשהיה נכנס בה, רב חייא רבה כשהתקרב לארץ ישראל שקל אבניה, ורבי חנניה שקל גושי עפר שלה לקיים מה שנאמר (תהלים קב-טו) כי רצוי עבדיך את אבניה, ואת עפרה יחננו.

ועליה נאמר ( דברים לב – מג) וכפר אדמתו עמו. ואמרו חז"ל (פסחים קיג.) ג' מנוֹחַלֵי העולם הבא, וא' מהם הדר בארץ ישראל. ואמרו (תענית י:) ארץ ישראל משקה אותה הקב"ה בעצמו.

ואמרו (ירושלמי מו"ק פ"ג) חד כהן אתא לגבי ר"ח, אמר ליה מהו לצאת לחוץ לארץ לעשות דבר מצוה, לחלוץ או ליבם? אמר ליה אחיו של האיש ההוא הניח חיק אמו (ארץ ישראל), וחיבק חיק נכריה (חוץ לארץ), וברוך המקום שנגפו, ואתה מבקש לעשות כיוצא בו?! ואמרו כתובות (קי:) לעולם ידור אדם בארץ ישראל, אפילו בעיר שרובה גוים, ואל ידור בחוץ לארץ, ואפילו בעיר שרובה ישראל שכל הדר בארץ ישראל- דומה כמו שיש לו אלו-ה, וכל הדור בחו"ל דומה כמי שאין לו אלו-ה.

ואמרו (שם קיא.) כל הדר בארץ ישראל שרוי בלא עוון. וכל הקבור בארץ ישראל כאילו קבור תחת במזבח. ואפילו שפחה כנענית שבארץ ישראל – מובטח לה שהיא בת עולם הבא. ואמרו (ירושלמי נדרים פ"ו) אמר הקב"ה חביבה עלי כח קטנה שבארץ ישראל מסנהדרין גדולה שבחוצה לארץ.

ואמרו (קדושין מט:) י' קבין חכמה ירדו לעולם, ט' נטלה ארץ ישראל. ואמרו (ב"ב קנח.) אוירא דארץ ישראל מחכים. ואמרו (ע"ז ח.) ישראל שבחו"ל עובדי ע"ז בטהרה הן. ואמרו (תוספתא ע"ז פ"ה) כל המניח ארץ ישראל בשעת שלום, ויוצא, כאילו עובד ע"ז. ואמרו (ב"ב צא.) אין יוצאים מארץ ישראל לחו"ל אא"כ עמדו סאתום בסלע. אלימלך מחלון וכחלון גדולי הדור היו, ומפני מה נענשו? מפני שיצאו מארץ ישראל לחו"ל. שאפילו מי שיש לו זכות אבות אינה עומדת לו בשעה שיוצא מארץ ישראל.

וזה בחי' "ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה" ויחי, וי-חי בארץ מצרים, כמה צער הי' ליעקב אבינו בעת עזיבתו את ארץ ישראל, וכמ"ש חז"ל (פרקי דרבי אליעזר פל"ט) כששמע יעקב על יוסף שהוא חי, והיה מהרהר בלבו ואומר איך אעזוב ארץ אבותי, ואת ארץ מולדתי, ואת ארץ ששכינתו של הקב"ה בתוכה, ואלך אל ארץ טמאה לתוך העבדים בני חם שאין יראת שמים ביניהם, א"ל הקב"ה יעקב אל תירא אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה (בראשית מו, ד).

ואעפ"כ לא קפץ בשמחה לחו"ל, אלא מתוך צער ובדלית ברירה, ועדיף היה לו שלא יצטרך להגיע לידי כך.

ובגישה זו חיו הצדיקים בחו"ל בדלית ברירה.

וכבר אמר רבינו ז"ל (לקוטי מוהר"ן סי' קנה) שצריך לבקש מהשי"ת שיהי' לו כיסופים וגעגועים לארץ ישראל, וגם שיהי' לכל הצדיקים געגועים לארץ ישראל.

ואמר רבינו ז"ל (חיי מוהר"ן, נסיעתו לראווריטש, ו) המקום שלי הוא רק ארץ ישראל [כל] מה שאני נוסע- אני נוסע רק לארץ ישראל וסיים ראב"ן (באור הלקוטים סי' קנה) ששם הוא מקומו האמיתי והנצחי.

ויהי רצון שנזכה תמיד להיות דבוקים באהבת ה' ויראתו ועשיית רצונו בארעא קדישא