לך לך
לכבוד…
אחדשה"ט!
בעזרת ה' אכתוב לך פנינה הקשורה לפ' השבוע.
כוח המחשבה
(בראשית יב-א) "ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וגו' (שם ה) ויצאו ללכת ארצה כנען, ויבואו ארצה כנען"
כי מבואר בדברי רבינו ז"ל (ליקוטי מוהר"ן קמא, סי' קצג) שהמחשבה יש לה תוקף גדול, ואם יחַזֵק ויגבר מחשבתו על איזה דבר שבעולם , יוכל לפעול שיהי' כך.
ואפילו אם יחזק מחשבתו מאד שיהי' לו ממון בודאי יהי' לו, וכן בכל דבר רק המחשבה תהי' בביטול כל הרגשות והמחשבה תקיפה כל כך עד שאפשר למסור נפשו במחשבתו ממש, וירגיש צער המיתה ממש, עיי"ש נועם אמריו. ומבואר עוד בדברי רבינו ז"ל (שיחות הר"ן סימן סב) שיש בבני אדם סגולות גדולות כי יכולים לפעול על ידי מחשבתם מה שהם חושבים, ואפילו היקרות חס ושלום הוא בא ממחשבות בני אדם. כי כשהמחשבה היא כולה אחוזה ודבוקה בדבר אחד שיהיה כן.
דהיינו כל הבחינות שיש במחשבה, דהיינו פנימיות וחיצוניות ושאר כל הבחינות כולם עד הנקודה. וכשכולם כאחד אחוזים ודבוקים וחושבים שיהיה כן בלי בילבול ונטיה למחשבה אחרת, על ידי זה הם פועלים שבהכרח יהיה כן כמו שהם חושבים. וגם שהמחשבה תהיה בפרטי פרטיות, לא בדרך כלל.
כגון שיחשוב שאם יהיה כן – יהיה כך וכך, בפרטיות. אבל כשחושב בדרך כלל הוא בחינת "גולמי כלים" ויכול לטעות כמו שטעה נבט שראה אש יוצאת וכו' (ע' סנהדרין קא: ).
גם לענין הלימוד [ועסק התורה] – מועיל זה, אם תהיה מחשבתו תקיפה מאד, כנ"ל – בודאי יהיה כן ובלבד שתהיה המחשבה תקיפה ואחוזה מאד בזה כנ"ל, דהיינו למשל שיחשוב במחשבתו שיזכה ללמוד ולגמור כל הארבעה פוסקים כולם [דהיינו ד' חלקי השולחן ערוך] עם כל הפירושים הגדולים, ויחשוב ויצייר בדעתו באיזה אופן ילמד אותם, ובכמה זמן, כגון למשל שיזכה ללמוד חמישה דפים ביום אחד [כל יום ויום] עד שיזכה לגמור כולם בשנה אחת, ויכניס מחשבתו בזה היטב היטב בתוקף גדול מאד עד שתהיה המחשבה תקיפה ואחוזה בזה מאד. וכיוצא בזה בשאר לימודי התורה הקדושה כגון ש"ס [דהיינו כל התלמוד בבלי] עם הרי"ף והרא"ש וטורים וכו', ותנ"ך וכיוצא, ויכסוף וישתוקק בזה הרבה בתוקף גדול- אזי יזכה שיהיה כן.
ואמר [רבינו הקדוש ז"ל] שזה מרומז בדברי רבותינו זכרונם לברכה, במה שאמרו (סנהדרין כו: ) מחשבה מועלת אפילו לדברי תורה. "מועלת" ממש, דהיינו שמועלת ומסייע לזה, אפילו לדברי תורה, ואע"פ שרש"י פרש שם בענין אחר [ולפי דבריו "מועלת" אינה כפשוטו אלא להיפך מזיקה], אעפ"כ הוא כך, עיי"ש.
ולפי זה יש להסביר מש"פ "ויצאו ללכת ארצה כנען, ויבואו ארצה כנען", דהיינו שכל מחשבתם היתה דבוקה ותפוסה במשימה הגדולה להגיע לארץ, ולכן הצליחו בפועל ומחשבתם עשו פרי, כי היו להוטים מאד ודבוקים במטרה.
וכעין זה פרש הרד"ק וז"ל ויצאו ללכת, כולם היה לבם נכון ללכת ארצה כנען עם אברהם, וכן עשו, עכ"ל.
וכן משתמע מסגנון הפסוק ומהסמיכות "ויצאו ללכת…ויבאו", כי הא בהא תליא [משא"כ אצל תרח, אע"פ שכתוב ג"כ [בסוף פרשת נח (בראשית יא לא, לב) אותם פעולות, אבל לא באותו סגנון נמרץ ונסמך, ע"כ לא הגיע אלא עד חרן].
ויהי רצון שבכל עניני עבודת ה' ועשיית רצונו יתברך יהיו ברצון עז ונמרץ. ואז נצלייח בשלימות.
