בעל השדה – ענייני תיקון נשמות החיים ותיקון נפטרים 

מלוקט מספרי רבנו נחמן מברסלב.

מאמר "בעל השדה" | תיקון נשמות 

לשון הליקוטי מוהר"ן: ויאמר בועז אל רות (ליקו"מ תורה סה) דַּע, כִּי יֵשׁ שָׂדֶה, וְשָׁם גְּדֵלִים אִילָנוֹת וַעֲשָׂבִים יָפִים וְנָאִים מְאד וְגדֶל יְקַר יְפִי הַשָּׂדֶה וְגִדּוּלָיו אִי אֶפְשָׁר לְסַפֵּר, אַשְׁרֵי עַיִן רָאֲתָה זאת. וְאִילָנוֹת וַעֲשָׂבִים, הֵם בְּחִינַת נְשָׁמוֹת קְדוֹשׁוֹת הַגְּדֵלִים שָׁם. וְהֵם כֻּלָּם מְבַקְּשִׁים וּמְצַפִּים עַל בַּעַל הַשָּׂדֶה, שֶׁיּוּכַל לְהִתְעַסֵּק בְּצורֶךְ תִּקּוּנָם (של הנשמות).

וּמִי שֶׁרוֹצֶה לַחֲגר מָתְנָיו, לְהַכְנִיס עַצְמוֹ לִהְיוֹת הוּא הַבַּעַל הַשָּׂדֶה, צָרִיךְ לִהְיוֹת אִישׁ אָמוּד וְתַקִּיף, וְגִבּוֹר חַיִל, וְחָכָם, וְצַדִּיק גָּדוֹל מְאד.. כִּי הַרְבֵּה יִסּוּרִין וּדְבָרִים קָשִׁים עוֹבְרִין עָלָיו, אַךְ עַל יְדֵי גַּדְלוּתוֹ וּמַעֲלָתוֹ עוֹבֵר עַל כֻּלָּם, וְעוֹשֶׂה פְּעֻלּוֹת הַשָּׂדֶה כְּמוֹ שֶׁצָּרִיךְ.

וְזֶה הַבַּעַל הַשָּׂדֶה, הוּא מַשְׁגִּיחַ וּמִשְׁתַּדֵּל תָּמִיד לְהַשְׁקוֹת הָאִילָנוֹת וּלְגַדְּלָם.. וּלְהַרְחִיק הָאִילָנוֹת זֶה מִזֶּה הַרְחָקָה הָרָאוּי, שֶׁלּא יַכְחִישׁ אֶחָד אֶת חֲבֵרוֹ.

וּכְשֶׁזּוֹכֶה לְתַקֵּן הַנְּשָׁמוֹת וּלְהַכְנִיסָם, אֲזַי טוֹב וְיָפֶה מְאד לְהִתְפַּלֵּל, כִּי אֲזַי הַתְּפִלָּה עַל תִּקּוּנָהּ…

דע כי יש שדה ושם גדלים אילנות ועשבים יפים ונאים מאד

וגודל יקר יופי השדה וגידוליו א"א לספר, אשרי עין ראתה זאת.

ואילנות ועשבים הם בחי' נשמות קדושות הגדלים שם (ליקו"מ ס"ה).

והנה בעניין הנשמות הקדושות הגדלים בשדה הקדוש הזה, הדברים אמורים בין לגבי נשמת החיים בין לנשמת המתים. והנה אילנות ועשבים הם הנשמות בבחי' (דברים כ) כי האדם עץ השדה, וכדאיתא בת"ז (תי' ה' מתי' בתראין, דף קמא:) אית (יש) אדם דאיהו (שהוא) עץ הדעת טוב ורע, וכמ"ש חז"ל (עירובין נד.) בני אדם דומים לעשבי השדה הללו נוצצים והללו נובלים, וכמ"ש (איוב ה) וצאצאיך כעשב הארץ.

ואילנות ועשבים היפים והנאים הם בחי' נשמת הצדיקים בבחי' (תהילים א) והי' כעץ שתול על פלגי מים אשר פריו יתן בעתו, וכמ"ש חז"ל (ת"ז. תי' נא, דף פו:) עשבין ואילנין אינון נשמתין דצדיקיא שבכלליות נאמר תואר צדיק על כלל ישראל כמ"ש (ישעי' ס) ועמך כולם צדיקים וגו' נצר מטעי מעשי ידי להתפאר.. וכל זה מורה על גודל החשיבות ויופי וקדושת נשמת ישראל ונשמת הצדיקים.

ויש כמה וכמה נשמות ערומות שהם נעים ונדים מחוץ לשדה וכו', ומצפים על בעל השדה שיוכל להתעסק בצורך תיקונם. וכמ"ש רבינו (שיחות הר"ן כג) הרחמנות של העוה"ז הכל רואין ובשביל זה הכל רודפין אחר העוה"ז, כי רואין כשהאדם רעב וצמא וכיוצא קשה לו מאד ויש רחמנות גדול עליו, וכן מי שהולך ערום ויחף יש רחמנות גדול עליו, אבל מי שיש לו עינים ורואה גודל הרחמנות שיש על הנשמות שבעוה"ב, כי שם בעוה"ב נמצאים בני אדם שהולכים ערומים ממש וא"א לרחם עליהם כלל וכו'.

אבל מי שזוכה להתקרב לצדיק אמיתי הוא יכול לרוץ להצדיק וליקח אצלו איזה מלבוש ולהתלבש עצמו.

ומה שכתב רבינו שם, שאי אפשר לרחם עליהם כלל, היינו שאין ביכולתנו לרחם על נשמות דאזלין ערטלאין כמו שיש ביכולתנו לרחם על גוף ערום ויחף שבעוה"ז וכדמוכח שם, אבל בודאי שיש בכח בעל השדה שהוא הצדיק האמת לרחם עליהם ולתקנם אף שלא הכירוהו כלל וכמבואר בשיחות שעל התורה הזו.

ומה שכתב שם שמי שזוכה להתקרב לצדיק יכול לרוץ ולקבל אצלו מלבוש, היינו שלו יהי' קל ביותר לקבל מלבוש.

ומשיחה הנ"ל נשמעת אזהרה גדולה למקורבי צדיק האמת, דהיינו שאע"פ שיזכה להסתובב אצל הצדיק – כל עוד לא יבטל דעתו ויקיים עצותיו ויתקרב באמת לצדיק בביטול גמור, יכול להיות שיהא בכלל הנשמות דאזלין ערטלאין הנצרכים למלבוש, ואין כאן מקום להאריך, ה' ישמרנו מכל זה.

וגם אפילו נשמה גדולה שבה תלויים כמה נשמות לפעמים כשהיא יוצאת לחוץ קשה לה לחזור לשם. כי בוודאי יציאתה מהשדה הקדוש היתה ע"י איזה חטא ופגם המעכב כניסתה, כי יש דברים שקשה מאד לתקנם, וכהא דאיתא בזוה"ק (נח, דף סב.) כל חטאי דבר נש תלויין בתשובה. וחטאה דאושיד זרעא על ארעא ומחבלא ארחיה ואפיק זרעא על ארעא, מחביל ליה ומחבל ארעא, עליה כתיב נכתב עוונך לפני וכתיב ביה כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע, בר בתשובה סגי. ואמרו רז"ל (ע"ז, דף ה.) כל העובר עבירה אחת מלפפתו ומוליכתו ליום הדין ר"א אומר קשורה בו ככלב שנאמר ולא שמע אליה לשכב אצלה להיות עמה לשכב אצלה בעוה"ז להיות עמה בעוה"ב..

וכן הרמב"ם (ה' תשובה פ"ד) מונה כ"ד דברים שמעכבין את התשובה, ד' מהן עוון גדול והעושה אחד מהן- אין הקב"ה מספיק בידו לעשות תשובה לפי' גודל חטאו, ומהן ה' דברים- הנועלים דרכי התשובה בפני עושיהן, ומהן ה' דברים- העושה אותן אי אפשר לו שישוב בתשובה גמורה, ומהן ה' דברים העושה אותן- אין חזקתו לשוב מהן, ומהן ה' דברים- העושה אותן ימשך אחריהם תמיד וקשין הן לפרוש מהן, עיי"ש שכל הפרק הרביעי הוקדש לעניין זה עיי"ש.

תיקון הנשמות החיים והמתים

ואלו הנשמות מצפים על תיקון שיוכלו לשוב לכנוס על מקומן. כי אלו הנשמות העומדות בחוץ מקומם הראשון ושורשן הי' השדה העליון הקדוש, ונשלחו להאי עלמא שפילה כמו כל הנשמות הקדושות שלא יהנו מנהמא דכיסופא ובעונותיהם נשארו מחוץ לשדה הק',

יש בחיים חיותם בתקופה מסויימת מחייהם, ויש עד סוף ימיהם נשארים בחוץ וכן אחר הסתלקותם,

ויש שבחייהם נדמה להם להיות לפנים ולפני ולפנים ובהגיעם לעולם האמת נוכחים לדעת שהם בחוץ לגמרי, והם הנשמות הממתינים על בעל השדה שיעסוק בתיקונם.

ויש מהם שאינם זוכות להיכנס לשום גוף כלל.

ויש שהם בחי' עשבים שהם עומדים מחוץ לשדה הק' בחי' בפרוח רשעים כמו עשב (תהלים צב), בחי' ויצמח ויהי לגפן סוררת (יחזקאל יז) וכמ"ש רבינו בל"מ (ח"א רכז) שיש רשעים שהם מגולגלים בעשבים הגדלים על הגגות ואין להם עליה כי אין קוצרים אותן העשבים, וזה בחי' (תהלים קכט) יהיו כחציר גגות וכו' שלא מלא כפו קוצר וכו' ולא אמרו העוברים ברכת ה' דהיינו ב'וגה פ'ומז (ה' יעזור) שאומרים כשעוברין על הקוצרים שבזה תלוי עלית נשמתן.

ויש מהם שנשמתן בכף הקלע. ויש שבחיים חיותם נשמותיהם בכף הקלע רח"ל כמו שרואים בחוש בכמה אנשים שאע"פ שעוסקים במצוות ומע"ט אין להם שום מנוחה ויישוב הדעת כלל, ותמיד מבולבלים, וכל אלו הנשמות מצפין ומחכין על בעל השדה שיבא לתקנם.

ויש נשמה שתיקונה ע"י מיתה של אחד או ע"י מצוה ועבודה של אחד.

וכן ע"י מעשים טובים של הבנים מצוותם ועבודתם נתתקן נשמת אבותיהם, וכדאיתא בזוהר חדש (רות דף קג.):

א"ל יודאי חייבא אנא דלא שבקנא בישוי חטאין בעלמא דלא עבידנא וכו' (אמר לו יהודי חייב אני שלא היה חטא אחד שלא עשיתי בעולה"ז), א"ל ברא שבק בעלמא (בן הותרת בעולם), א"ל הן חד ברא שבק והוא רשע כאבוה (כן בן אחד והוא רשע כאביו).., חיפש אבתריה ונטיל ליה באורייתא עד דאילוף ליה (חיפש אחריו, ולימדו תורה עד שלמד) מקרא וצלותא וקריאת שמע, לבתר אוליף ליה משנה ותלמוד והלכות ואגדות עד דאחכים יתיר, והיינו רבי נחום הפקולי וכו', ההוא גברא אתי ליה בחלמא (ההוא יהודי בא לו בחלום) וא"ל רבי כמה דאנת נחמת לי כן ינחם הקב"ה אותך, דהא…

מן יומא דידע בני פסוק חד – פקו לי מן דינאי.

כיון דקרא ק"ש – סלקו דינאי בין ביממא בין בלילה זימנא חד.

כיון דקרי בי רב – אעברו דינאי מכל וכל.

יומא דאתחכים וקרו ליה רבי – אתקינו כורסי בין צדיקיא בגינתא דעדן.

ובכל יומא ויומא דאתחדשא אורייתא בשמיא – מעטרין לי בעטרא עלאה דצדיקים מתעטרין.

וזה בחי' מה שביארצייט מדליקים נרות ומתפללים לפני העמוד ואומרים קדיש ולומדים משניות וגורמים לאחרים לעשות ברכות ע"י שמחלקים יין שרף ומזונות וכדומה הכל לעילוי נשמת הנפטר, וכן מדפיסים ספרים ונודבים ס"ת ושאר ספרים, ובונים בנינים ושאר מצות שעושין לעילוי נשמתם, שע"י כל זה מתקנים נשמות הנפטרים, וזה בחינת מה שאמרו חז"ל (פסחים נט:) כהנים אוכלים ובעלים מתכפרים).

[אמר המעתיק עיין עוד מעניין השיחה הקצרה שהיתה למוהרנ"ת עם רבינו בקשר לכך, ששאל את רבינו במה יוכל לעשות טובה ונחת לאמו בעולם העליון. "תברך ברכת 'אשר יצר' בכוונה!" השיבו רבינו קצרות. כוונתו היתה שאין צריכים לחפש לעשות דברים מיוחדים למען נשמות ההורים, אלא לדקדק בכל מצוה המזדמנת לו לקיימה כראוי, ויהיה הדבר לטובת נשמת אביו אמו].

ואשרינו מה טוב חלקנו שזכינו להסתופף בהאי אילנא רבא קדישא [הוא רבינו הקדוש], גננא דגנתא דלית כוותיה, דעסיק בן בתדירא שזיב לן מכל מרעין בישין ואסי לן בעטין קדישין, ומדבר יתנא באורחוי דקשוט, יהא רעוא דלא נסטי מעיטוהי דיליה, לטב לן לעולמי עלמיא.

וכמ"ש רבינו (שם מא) מה לכם לדאוג מאחר שאני הולך לפניכם, ומה אם הנשמות שלא הכירו אותי כלל הם מצפים על תיקונים שלי מכ"ש אתם וכו'. ("יש מאין" (הארות על ליקו"מ סימן סה))

תפילה לתיקון נפטרים

ובכן באתי לפניך מלא רחמים, ריבון כל המעשים אדון כל הנשמות, שתמלא רחמים על נשמות ישראל, [ובכללם על נשמת… שם הנפטר/ת ושם האמא או האמא לפי המנהג אשר תרמתי למוסדות ברסלב ישיבת נצח מאיר לעילוי ותיקון נשמתם] וכן תרחם גם על נשמתי העניה והדלה אשר זה ימים ושנים הרבה אשר נשמתי הולכת נעה ונדה, ונתרחקה ונתגרשה מן השדה הקדושה, ששם גדלים כל הנשמות הקדושות, ויצאה בגולה ואין לה מכיר, והיא הולכת ומטרפת, ואין לה "מנוח לכף רגלה, כל רודפיה השיגוה בין המצרים", ומה אעשה ועוונותי גרמו כל אלה ויותר מזה, לולא רחמיך וחסדיך אז אבדתי בעניי חלילה. על כן אין לי שום תקוה לשוב ולהתחנן, כי אם על ידי בעל השדה האמתי..

ע"כ ריבונו של עולם אבינו אב הרחמן המרחם על הבריות ועל בניך – חמול ורחם על נשמות עמך בית ישראל, על כל נשמות ורוחות ונפשות החיים והמתים ותן לנו בעל שדה אמתי שיוכל לעסוק בתיקון נפשנו ורוחנו ונשמתינו לביא ולקבר אותנו לתכלית האמיתית והנצחי, שיהיה לו כח לתקן כל הנשמות של החיים והמתים, להכניס כל הנשמות מחוץ לפנים, לתוך השדה הקדושה, ולעסוק בכל תקוניהם וצרכיהם לזרעם ולנטעם ולהשקותם ולגדלם ולהצמיחם ולהרבות פרותיהם.

וליתן הרחקה כראוי בין כל האילנות והעשבים שלא יכחישו אחד את חברו חס ושלום.. וזכנו לשוב בתשובה שלמה לפניך באמת עד שיאירו עיני בעל השדה, ותהיה השדה נקראת שדה צופים ולא תהיה נקראת חס ושלום שדה בוכים, שתעזר ותושיע ברחמיך הרבים ובחסדיך העצומים שיהיה כח להבעל השדה להיות צופה ומביט ומסתכל על כל אחד ואחד מישראל הרחוק מן התכלית להביאו אל התכלית האמתי והנרצה על אחד לפי עניינו ומדריגתו ונקודה הטובה שבו… והתיקון שתרמתי עבורו לעילוי נשמת (הזכירו שם יקירכם) ועל ידי כוח התורה והקדישים והתפילות יתגלה מלכותך בעולמך ויעלה נחת רוח שנעשה רצונך ויהי מועיל להביא לנוחת נשמתו/ה עדן ועידונים לחיי עולמים.

ותמלא כל משאלותינו לטובה ברחמים, שנזכה חיש קל מהרה לשוב בתשובה שלמה לפניך ולהיות כרצונך הטוב באמת ותשים חלקנו עם הצדיקים והכשרים היושבים לפניך בגן עדן, ותשעשע עם נפשנו לעולמי עד ולנצח נצחים ונזכה ונחיה ונראה ונירש טובה וברכה לשני ימות המשיח ולחיי העולם הבא.  (מלוקט ומיוסד ע"י רבני ישיבת ברסלב מאיר – מתוך ליקוטי תפילות תפילה סה)

וטוב שכל אחד מני המשפחה של הנפטר/ת יקחו על עצמם כל יום פרק תהילים או תיקון הכללי וכל מצווה יקדישו לעילוי נשמתם חוץ מאמירת קדיש יתום

בעל השדה – תיקון נפטרים

לשון הרב יהודה פתייה זצ”ל בספרו “מנחת יהודה”: אם היורשים רצונם לעשות נחת רוח למת, להושיעו ולהצילו מכף הקלע ומדינה של גיהינום, שהוא נידון בהם או לגרום עליה ותענוג רוחני לנפטר… אין שום אופן, כי אם לשפוך שיח בפני מלכו של עולם בעד המת ההוא. וייקבצו עשרה אנשים כשרים יודעי ספר וילמדו לזכותו, ויעשו למת סדר התיקון כנ"ל.

זהו תיקון חשוב וגדול לעילוי נשמת יקירים ע”ה, על כן חשוב לקחת יוזמה ולהיות חלק במפעל הזה !

לפרטים נוספים חייגו 050-4161022

ע"י תרומתכם אתם מזכים את נשמת יקירכם בהתעלות רוחנית שאין כמוה, הכוללת ארוחות צהריים חמות, ביגוד ושאר צרכים לעניים הגונים נזקקים… ובזה אתם מקיימים לשון הרב יהודה פתייה זצ”ל ועושים נחת רוח לנפטר ומעלים נשמתו עדן ועידונים

וזה בחי' הסכם יששכר וזבולון ומצות הצדקה שהיא מעלה, וזכות גדולה, ועילוי נשמה בעולמות עליונים בלי ערך ושיעור לנפטר.

ת.נ.צ.ב.ה

תהא נשמתו/ה (נשמת יקירכם) צרורה בצרור החיים