סיפור על אחד שחשב על התכלית

סיפור אמיתי:

אחד האברכים מאזור המרכז שהוא חוזר בתשובה מספר

שכאשר הוא מגיע בתפילת העמידה לברכת "מחיה המתים" הוא מרגיש איך הברכה הזאת חלה עליו פשוטו כמשמעו,

מאחר ולפני זה הוא היה עסוק בלא מעט דברים ששייכים לעולם הזה שאמנם ריתקו והלהיבו אותו מאוד כמו מחשבים ומוסיקה,

ואעפ"כ רק כשהתחיל לחזור בתשובה הבין שזאת היא נקודת הפתיחה האמיתית של החיים שלו וכל מה שהיה לפני זה הוא הבל הבלים.

הוא מבין שהוא למעשה נולד ביום בו זכה למצוא את ד' יתברך והתורה הקדושה.

הוא מלא בהכרת תודה עמוקה ל-ד' שהושיע אותו וחיבר אותו אליו יתברך, הרי כשהאדם מחובר לבורא עולם הוא מחובר להכל, כי הוא מקור הברכה, מקור הקדושה ולמעשה מקור הכל.

אותו אברך הבין על בשרו את המשפט: "זה שאתה נושם לא אומר שאתה חי",

שהרי יש לו מעט מערכות איורור חומריות שיודעות להכניס ולהוציא אויר ללא הפסקה, ולא חסרים בע"ח שיכולים ליהנות מאכילה, שתיה, שינה, התעמלות ושאר ההנאות הגופניות שמשותפות להם עם בני האדם.

בשלב מסוים הוא הבין שלא לשם כך הוא נשלח לעולם שהרי למטרות האלה לא היה צריך הקב"ה לברוא את האדם שהוא נזר הבריאה, שעוד לפני זה היו יצורים הרבה פחות מפותחים מבחינה תבונית שעשו ויעשו זאת כל עוד העולם הזה קים.

יש המון נמלים שכמעט ולא מפסיקות לעבוד במרץ רב, עופות שמצליחים לנסוק למקומות גבוהים בשמים, ודגים שמסוגלים לצלול לעומקים נמוכים במיוחד, חיות שרצות גבוה יותר וקופצות גבוה יותר מבני האדם,

והוא הבין שמי שאמר והיה העולם ובין כולם ברא גם אותו מצפה ממנו להרבה יותר מאשר לעשות פעולות שמתמקדות בגוף, בחומר ובגשמיות.

ואת היותר הזה הוא מצא במה שמבדיל אותו ואת כל בני עמו משאר הברואים, וזאת הנשמה שנפח בו ד' יתברך, שהיא חלק אלוקה ממעל וכל רצונה להידבק בבוראה וזאת ע"י תורה, מצוות, תפילה, חסדים ומעשים טובים.

ישנה דוגמא מפורסמת לצורך העניין על חייל מצטיין שמשרת ביחידה עילית שנקרא למשרד של המפקד העליון שלו והוא מסביר לו שהוא נבחר לבצע משימה חשאית מורכבת. החייל לא צריך להתאמץ הרבה כדי להבין לבד איזו משימה ניצבת לפניו, מה אופיה ומה ידרש ממנו במהלכה עפ"י הציוד והכלים שהוא מקבל עבור ביצועה.

מכרטיסי הטיסה הוא מבין לאיזה מקומות ברחבי העולם הוא עתיד להגיע, מכלי הנשק הוא מבין שהתפקיד כרוך בהגנה עצמית ואף בסכנת חיים ומסירות נפש מצדו, ושהוא יזדקק לחסדי הבורא כדי לחזור בשלום, מהמשקפת המיוחדת הוא מבין שהתפקיד כולל ריגול ותצפיות לילה ומהדובון הוא מבין שמזג האויר לפחות באחד מהמקומות אליהם יגיע הוא קר מאוד.

גם אותו אברך הבין שאין סיכוי שהקב"ה נתן לו נשמה נצחית שחצובה מתחת כסא הכבוד סתם כך במקרה ללא מטרה וללא תכלית, ושזה יהיה הפספוס הגדול ביותר של חייו שהוא לא רצה להעלות על דעתו אם הוא יבחר להתעלם ממנה, מצרכיה ומדרישותיה,

ופשוט החליט שהוא מתחיל להקשיב לה ולא לגוף הגשמי ולהעביר את השליטה מהגוף שעד היום הנשמה היתה שבויה כבת ערובה שלו לנשמה עצמה שתנהיג אותו ובתוך כך גם את הגוף שלו במטרה לצעוד בבטחון בדרך המלך שאין עוד מלבדו, אין בלתו ואפס זולתו.

 

הראה עוד

מאמר מקושר

כתיבת תגובה