ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם
אמרו רבותינו ז"ל ושכנתי בתוכם – בתוכו לא נאמר אלא "בתוכם", מלמד שהקדוש ברוך הוא משרה שכינתו בתוך כל אחד מישראל. וכלשון המדרש הגדול: אמר הקב"ה כיון שאני בודקן ומוצא אותם מלאים ושלימים, אני שוכן בתוכם, דכתיב ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם. בכל אופן למדנו מכאן שכל יהודי ראוי להשראת השכינה באופן תמידי וקבוע, ובתנאי שיהא ראוי לכך, דהיינו שיתנהג בשלימות על פי רצון ה', בכל דיני תורתינו הקדושה, ויעסוק תמיד בתיקון מידותיו תאותיו והשקפותיו.
ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם
בס"ד, ירושלים עיה"ק תו"ת בב"א, יום ו' עש"ק לסדר פרשת תרומה
לכבוד… אחדשה"ט! בעזרהי"ת אכתוב לך משהו הקשור עם פרשת השבוע.
וזהו (שמות כה-ח) "ועשו לי מקדש, ושכנתי בתוכם".
אמרו רבותינו ז"ל (עיין של"ה מסכת תענית דף ס. הו"ד בלקוטי מוהר"ן קמא סי' צד) ושכנתי בתוכם – בתוכו לא נאמר אלא "בתוכם",
מלמד שהקדוש ברוך הוא משרה שכינתו בתוך כל אחד מישראל ע"כ.
וראה בזוה"ק במדרש הנעלם פ' חיי שרה דף קכט. על פסוק זה, וכן במדרש הגדול בפרשתינו, וכדאיתא בתורה שלימה (אות פו) שיסוד דרושי חז"ל אלו שהפסוק "ושכנתי בתוכם" קאי על גוף בני ישראל, וכלשון המדרש הגדול:
אמר הקב"ה כיון שאני בודקן ומוצא אותם מלאים ושלימים, אני שוכן בתוכם, דכתיב ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם.
בכל אופן למדנו מכאן שכל יהודי ראוי להשראת השכינה באופן תמידי וקבוע, ובתנאי שיהא ראוי לכך,
דהיינו שיתנהג בשלימות על פי רצון ה', בכל דיני תורתינו הקדושה, ויעסוק תמיד בתיקון מידותיו תאותיו והשקפותיו.
ודבר זה נוהג לדורות עולם גם בזמן הזה אצלינו, וכדאיתא בספרי (פרשת בהעלותך ספ"ד) וז"ל:
בכל מקום שנאמר "לי" – קיים ונוהג לעולם ולעולמי עולמים וכו',
במקדש (והשראת שכינתו) הוא אומר "ועשו לי מקדש, ושכנתי בתוכם".
ואמרינן (תנחומא ישן, פרשת נשא סי"ט) בא וראה בשעה שאמר לו הקב"ה למשה אמור להם לישראל, כביכול לא בשביל שאין לי היכן לדור אני אומר לכם שתעשו לי משכן, שהרי עד שלא נברא העולם הרי מקדשי בנוי למעלה וכו',
ובשביל חיבתכם אני מניח בית המקדש העליון שהוא מתוקן עד שלא נברא העולם, וארד ואשכון בתוככם, שנאמר ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם.
והנה הכלל הגדול שיזכה האדם להיות מרכבה לשכינה הוא להיות תמיד דבוק בהשי"ת ולקיים תמיד (תהלים טז- ח) שויתי ה' לנגדי תמיד.
וכמ"ש מו"ז מור"ם זצ"ל (או"ח סי' א, ס"א) שהוא כלל גדול בתורה ובמעלות הצדיקים אשר הולכים לפני האלקים, וכשישים האדם אל לבו שהמלך הגדול הקב"ה אשר (ישעיהו ו-ג) מלא כל הארץ כבודו,
כמו שנאמר (ירמיה כג-כד) אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו?! נאום ה', מיד יגיע אליו היראה וההכנעה, בפחד השי"ת ובשתו ממנו תמיד,
וכמו שהוסיף לפרט הסבא קדישא הבעל שם טוב הקדוש (צואת ריב"ש סי' ב) שויתי ה' לנגדי תמיד, 'שויתי' – לשון השתוות, בכל דבר מאורע – הכל יהי' שוה אצלו, בין בענין שבני אדם משבחין אותו או מבזין אותו,
וכן בכל שאר הדברים – הכל יהי' שוה אצלו, וכן במאכלו, בין שאוכל מעדנים בין שאוכל שאר דברים, כיון שהוסר היצר הרע ממנו לגמרי,
וכל דבר שיארע – יאמר הלא זהו מאתו ית"ש, ואם בעיניו הגון וכו', ועע"ש (אות ו) שיהי' שוה בעיניו אם יאהבוהו, ואם ישנאוהו, כי אהבתם ושנאתם כלום, וכן לא ישגיח כלל על תאות גופו המטונף שהוא צרעת משכא דחיויא.
ועע"ש (סי' י-יא) שיהא שוה אצלו אם יחזיקוהו לחסרון ידיעה, או ליודע בכל התורה כולה,
ודבר הגורם לזה הוא הדביקות בבורא ית"ש תדיר, שמחמת טירדת הדביקות – אין לו פנאי לחשוב בדברים אלו, שטרוד תמיד לדבק עצמו למעלה, בו יתברך שמו.
ובכל דבר שיעשה יחשוב בזה שהוא עושה נחת רוח לבורא יתברך שמו, ולא לצורך עצמו אפילו מעט וכו'. וכתב רבי גדליה מליניץ זצ"ל (ס' תשואות חן פ' צו, ובלקוטים שבסופו) בשם הבעל שם טוב זצ"ל, (תהלים לב-ב) אשרי אדם לא יחשוב ה' – לו עוון פי' אשוריו ותהילתו של אדם כזה, שכאשר נפסק מחשבתו מלחשוב את שם הוי"ה ב"ה – נחשב אצלו לעוון
ועל דרך זה אמר (שם פא-י) לא יהיה בך א-ל זר. שלא יהיה ה' ברוך הוא זר, רק תקיים תמיד שויתי ה' לנגדי תמיד.
בברכת התורה וכל טוב סלה
ראש ישיבת ברסלב מאיר
הר' שמעון יוסף הכהן ויזנפלד