נר מצוה ותורה אור. וקרמיז לן קרא שבקיום המצוות יש לעשותם בבחי' "בהעלותך", דהיינו באש ובהתלהבות (שקורים ברע"ן בלע"ז), והוא יסוד החסידות ועיקר שבח ומעלת עבודת ה' ועשיית רצונו יתברך, כשהדבר נעשה מתוך שלהבת י"ה וברע"ן, באש ההתלהבות והחשק) הוא יסוד גדול בחסידות ובברסלב בפרט…

התלהבות

בס"ד, ירושלים עיה"ק תו"ת בב"א, יום ו' עש"ק לסדר פרשת בהעלותך

לכבוד… אחדשה"ט! בעזרת השי"ת אכתוב לך משהו הקשור עם פרשת השבוע,

וזהו (במדבר ח-ב) "בהעלותך את הנרות" וכו'.

כי הנרות – הם המצוות שנצטוינו עליהם מאת הבורא ית"ש, לעשות רצונו,

וכמ"ש (משלי ו-כג) כי נר מצוה ותורה אור.

וקרמיז לן קרא שבקיום המצוות יש לעשותם בבחי' "בהעלותך" ,

דהיינו באש ובהתלהבות (שקורים ברע"ן בלע"ז), וכמו שתרגם אונקלוס 'בהעלותך'- באדלקותך. וכן פירש רס"ג בהדליקך. וכ"כ הספורנו וכשתדליק. וכן מוסכם מכל המפרשים, ומשתמע מדבריהם.

ואכן כן הוא עיקר שבח ומעלת עבודת ה' ועשיית רצונו יתברך, כשהדבר נעשה מתוך שלהבת י"ה וברע"ן,

וזה (עשיית המצווה באש ההתלהבות והחשק) הוא יסוד גדול בחסידות, וכמ"ש רבינו הקדוש ז"ל מברסלב :

שההבדל בין עבודת ה' מתוך אש קודש והתלהבות לעבודה סתמית ויבשה,

היא כהבדל בין תבשיל חם לתבשיל קר, שאע"פ שהוא אותו מתכון ואותו אוכל בדיוק, אבל… זה קר, וזה חם!!

והנה אע"פ שעל פי רוב תפילה בהתלהבות (לדוגמא) היא מתוך הרבה תנועות חיצוניות של הגוף, כגון נענוע גדול, ותנועות ידיים והראש וכו',

מ"מ אין זה הכרח להתלהבות, כי יש התלהבות פנימית, שלבו ומוחו בוערים עד לב השמיים להשי"ת,

וכדאיתא בצוואת הריב"ש, שלפעמים יכול האדם להתפלל באהבה ויראה והתלהבות גדול בלי שום תנועה, ויהיה נראה לאדם אחֵר שהוא אומר אותם הדברים בלי שום דביקות.

[אמר המעתיק נ.ב והתלהבות המדוברת היא לא אורות שכידוע בלי בסיס ויסוד ומסוכנים !]

ובאמת עבודה זו היא יותר טובה, והולכת במהירות יותר בדביקות להשי"ת מהתפילה שנראה בחוץ על האברים.

ואין להקליפה אחיזה בזו התפילה, שכולה היא פנימית, ע"כ.

וכמו שסיפר הגה"צ ר' גרשון נכד המגיד מטירוביצה זצוק"ל : (כוכבי אור – אבניה ברזל, שיחות וסיפורים מרבינו ז"ל, אות כד)

שפעם אחת  הוכיח אותו רבינו ז"ל מברסלב על שאינו מתפלל כראוי, ולא הבין, שהרי הוא היה מתפלל תמיד בהתלהבות ובכוחות גדולים,

ואמר לו רבינו ז"ל נישט דאווענען און מיינען אז מ'דאוונט (לא להתפלל, ולחשוב שמתפללים). והיה קשה לו עוד יותר.

ואח"כ לעת ערב הוכרח מאיזה סיבה (ע"ש) להתפלל מנחה סמוך לרבינו נחמן מברסלב ז"ל.

ונתפעל אז מאד מתפילת רבינו ז"ל, והרגיש אז דביקות נפלא, והבין אז שאכן מעולם לא התפלל.

 

וידוע שרבינו ז"ל מברסלב הי' בלמברג ודיבר מארץ ישראל. בא לדביקות גדול ועצום עד כלות הנפש

והרגישו בו שהוא קרוב ליציאת נשמתו (הו"ד בשיש"ק ה-לט).

 

וידוע ומפורסם שכל עבודות ותיקי אנשי שלומינו (אנ"ש דהיינו חיסיד ברסלב) היו מתוך דביקות בה', ומתוך התלהבות,

הן התפילות, וספירת העומר (כמפורסם מאד, עד היום הזה), הן הריקודים, הן הזמירות של שבת קודש,

הן ברכת המזון, הן ההתבודדות, הן ההליכה למקוה, הן אמירת ההגדה של פסח,

הן כשנזכרים מרבינו נחמן מברסלב ז"ל ולומדים ספריו הקדושים,

(וכידוע הסיפור שרבי משה ברסלבר תלמיד מוהרנ"ת ז"ל הסתובב והלך בבית המדרש אנה ואנה כשהספר "לקוטי הלכות" בידיו נגד פניו בהתלהבות גדולה וכשמעיניו זולגות דמעות – ע' שיש"ק ג-תטז)

וכן הריקודים בשמחת תורה היו מתוך דביקות והתלהבות עצומה.

וכן ראיתי את מו"ר ר' לוי יצחק ז"ל מתפלל תמיד בהתלהבות ודביקות, ואפילו בישיבתו בלי ספר בתוך אנשים, וכגון בסעודת מצוה – ישב כך מתוך דביקות עילאה (וישנה תמונה מפורסמת שרואים את ר' לו"י בכך, והיא צולמה בחתונתי).

וכן איתא בכללי עבודת ה' מהמגיד רבי דוד ממעזריטש, שתמיד וכן בעבודת התפילה

יכול האדם לעבוד את השי"ת באופן שלא יהא נראה עבודתו בפני בני אדם כלל,

שלא יעשה שום תנועה באברים רק בפְנִים, ונשמתו יהי' בוער בלבו אהבת השי"ת, ויצעק בלחש בהתלהבות גדול,

בענין שתהיה עבודתו בפְנִים יותר משתהיה עבודתו נראה באברים.

ויהי רצון שיהי' חלקינו בין עובדי ה' בדביקות והתלהבות.

 

בברכת התורה וכטו"ס ישיבת ברסלב מאיר

שמעון יוסף הכהן ויזנפלד