עיקר השמחה היא להיות אדם השמח בחלקו.

כי אדם צריך לשמוח גם במה וכש"לא הולך לו", גם כשהוא מרגיש שחסר לו, כל זה בגדר הנקרא להיות שמח ב"חלקו".

כי כל אחד מקבל משמיים בדיוק את מה שהוא צריך, כדי להשלים כאן בעולם הזה את תיקונו האמיתי והנצחי.

אבל האדם לא כל כך יודע איך לקבל את זה ולחיות עם זה, ובטח שזה כשה יותר כשלשכן יש חיים מאושרים, לחברים יש תמיד מצב רוח טוב עם חיוך..,

זה נראה שטוב להם יותר ממנו, הולך לו בחיים הוא יותר טוב ומצליח ממני,

ואילו אני… האוירה בבית לא הכי משהו, הפרנסה באותו מצב – "על הפנים", הלימוד נסחב בקושי ויכול להיות יותר טוב, אם מצליח להבין.

אדם בדימיונות שלו חושב ש"בקיצור החיים רחוקים מלהיות מושלמים".

האמת, שאם הוא לא היה מסתכל לכיוון של השכנים, אם הוא לא היה מגיע למסקנה שיש בני אדם שחיים טוב יותר ממנו,

או אז הוא היה מסתדר יפה עם החבילה שקיבל מהקב"ה, בסך הכל חבילה די יפה – רק תתבונן במה שיש לך בלי השוואות  עם מה שיש אצל השכן.

שמחה זה קודם כל לשמוח בחלקי,אני כמו שאני עם מטוב שיש לי…

לדעת שכל אחד מקבל בדיוק את הנצרך לו לצורך תיקונו, לצורך מילוי תפקידו בעולם הזה.

אם היית צריך יותר היו נותנים לך יותר, אם הייתה חייב ז'קוזי לבני הבית היית מקבל אותו – יחד עם כל התיקונים והעלויות ומחירי המים והמריבות בי הלידים והחברים להנות ממנו.

לכל נשמה נתנו כשרונות ושאר מתנות שמיים לפי מה שהיא צריכה לפעות ולתקן בעולם הזה.

לדוגמא :

האחד קיבל הרבה כסף, כדי להתמודד עם נסיון העושר.

והשני שכבר התמודד עם נסיון זה בגלגול הקודם, בא עתה לעולם כדי להתמודד דווקא עם נסיון העוני..,

וכן להיפך.., וכך זה עם שאר המתנות והכלים להם זכה האדם, כל אחד עם תפקידו, וכל אחד עם התיקון שלו והמטרה שלו בחיים.

אם נתבונן קצת על "חלקנו", נראה כמה הוא לא כלכך גרוע ושחור, ואפילו קצת מרשים,

חוץ מכל האלפי אלפים של חסדים וטובות אנחנו מקבלים מהקב"ה רגע רגע.

העיניים רואות, האוזניים שומעות, הפה מדבר, הקב"ה נותן לנו בית, ילדים, פרנסה, ספרים, מה לא – קיבלנו פה כדי להודות ולהודות ולא להפסיק להודות להקב"ה על כל החסד שהוא מרעיף עלינו.

אז למה לא לשמוח בחלקנו – היית רוצה שיקחו לך חלק מן הטוב שכבר יש לך ???