אברך את ה'

אברך את ה' אשר יעצני (תהלים טז, ז)

אברך את ה' – אל תאמר אלה אברך עם ה', כי רבינו [רבי נחמן מברסלב] ז"ל רצה להתעסק בעיקר (רוצה לומר, לא רק אבל במיוחד) עם אברכים (נשואים) (כאשר שמעתי מפי מו"ר ר' לוי יצחק בנדר זצ"ל, והו"ד ג"כ בשש"ק ח"ב, כב) שמשם ואילך (אחרי החתונה) אז עיקר עבודת ה'. כי אברך זוכה לדבקות אמיתית עם ה', כי מקודם הוא בחינת פגום (פגום לשון חסר) ופלג (חצי) גוף.

וזהו אשר יעצני – כי עיקר העצה וישוב הדעת מקבלים אחרי החתונה, כי בחור נימצא בעולם הדמיון, ואזי עיקר הניסיונות של "חמדת הלילות" (כנודע מהמציאות ומהחיד"א זצ"ל ביטוי זה).

וזהו אף לילות –  כעין משחז"ל חכמה שב"אף" – עמדה לי (קהלת רבה ב' ט רמב"ם הלחות ת"ת פ"ג הי"ב), וזהו המלחמה של היצר בלילות והניסיונות של הלילות.

{א"נ "אף" מרמז על חרון אף, אם לא עומדים בניסיונות הנ"ל}.

אברך את ה' אשר יעצני, כי יש עצות שבאים מה' ית' ומהתורה הקדושה (עטין דאוריתא (פירוש עיצות התורה) כנודע מהזוהר הקדוש) ומצדיקי אמת.

ויש עצות שהאדם הלא מתוקן נותן לפי המחשבות שחושב לעצמו.

והנה בעצת ה' אשר לעולם תקום – ישנה ברכה.

ואילו כשאדם הולך אחר שכלו וחכמתו יוכל ליפול לטעותים גדולים ומסוכנים, כמבואר בדיברי רבינו ז"ל (ליקו"מ ח"ב סימן יב), וסופו לסבול ייסורים מהם.

וזהו אברך את ה' אשר יעצני – כי מעצת ה' תלמידי חכמים וצדיקים אמיתים שכל העיצה היא דעת תורה ורצון ה' מבוררת מדור לדור – בעיצה זו יש ברכה תמיד, ויש לברך את ה' על כך.

אבל מעצות כליותיו, דהיינו עצותיו ורעיונותיו הפרטיים והחשוכים – סובל ייסורים, בחי אף לילות ייסרוני כליותי – בחי' העיצות והרעיונות והעיצות המוטעות שלי – מייסרים אותי, למה עשיתה ככה למה לא כך ואלי אחרת …

(מתוך שי למורא – פירוש נאה על התיקון הכללי)