תצחקו על הדוסים… אבל בסוף תראו את האמת !
אתם יכולים להרגיש בעולם הזה על הגובה ולצחוק על הדוסים (הבחירה חופשית אפשר לעשות על חשבונם על ידי ליכלוך וצחוקים הרבה קולות לבחירות) אבל הם הם אנשי אמונה ההולכים באמת ובתמים בדרכי התורה מידות טובות ועבודת הא-ל… ואת זאת לא תשכחו ותדעו שכל זאת (מה שניתן לכם הכוח לצחוק היה) כדי שבסוף תראו את האמת – למען ספר שמי בכל הארץ !
תצחקו על הדוסים
אומר רבי נתן מברסלב : כי כשכבר גלה [האדם עצמו את] הרשע הכפירות והאפיקורסות שלו [כי עד עכשיו ניסה לחפות עליהם] והצדיקים זוכין לשברם ולהקהות את שניהם [של הרשעים הצוחקים ומלעיגים על אנשי אמת ההולכים בתומם ובאמונה],
אזי הוא טובה גדולה מה שכבר הוציאו לחוץ מלבם מחשבתם הרעה. כי זה טובה לדורות, כי לא יוכל עוד אחר לומר שטות הקשיא והכפירה הזאת, כי כבר נשמע שטות חקירה זאת והצדיקים סתרוה ושברוה, ועתה מה יש להם עוד לומר,
ובשביל זה השם יתברך מאריך אף לרשעים ונותן להם כח שיאמרו מה שיאמרו כדי שיוציאו מלבם כל רשעותם וכפירותם הטמון בלבם, עד שלא יהיה להם מה לומר עוד, ואחר כך בדבור אחד של הצדיק האמת יפל ויתבטל כל שטות דבריהם הרעים [ואז מה יאמרו ליום פקודה – ואיך יכבשו פניהם בבכי ומרר מרוב בושה על שהגביהו ברום לבבם לצחוק על האמת מבלי לעצור ולהתבונן בליבם על האמת הפשוטה ואיך שיקרו את עצמם ולאן הגיעו…].
וזה בחינת כל רוחו יוציא כסיל וחכם באחור ישבחנה, וזה בחינת ואולם בעבור זאת העמדתיך בעבור הראתך את כחי ולמען ספר שמי בכל הארץ (שמות ט) הינו כנ"ל.
ועל כן במהרה בימינו כשיבוא הגואל צדק ויתגלה האמת בעולם יהיה טובה גדולה מה שכבר היו כל כך מחקרים ואפיקורסים וכופרים בעולם שכבר חקרו מה שחקרו, ואמרו מה שאמרו והיו מבזים את ישראל ומתלוצצים כל כך, ואז יראו בעיניהם שהכל הוא בהפך וישארו כאבן דומם ולא יוכלו לפתח פה עוד ויודו הכל על האמת. (ליקוטי הלכות – אבן העזר יבום וחליצה ד אות ט).
אבל תדעו שכל מה שלא שומעים ומקשיבים לצדיקים ולאמת הוא מקוצר רוח ועבודה קשה
ככתוב : וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה מִקֹּצֶר רוּחַ…
וּבֶאֱמֶת עִקַּר כָּל הַנִּסְיוֹנוֹת שֶׁנִּסּוּ אֲבוֹתֵינוּ אֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִמְשְׁכוּ מִבְּחִינָה זֹאת, כִּי דּוֹר דֵּעָה בְּוַדַּאי הֶאֱמִינוּ בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיָּכוֹל לְהַשְׁפִּיעַ לָהֶם כָּל דָּבָר,
אַַךְ הבעל דָּבָר עִקֵּם לִבָּם עַל-יְדֵי בְּחִינַת מֹחִין דְּקַטְנוּת עַד שֶׁאָמְרוּ בְּלִבָּם, וְכִי אָנוּ רְאוּיִים שֶׁיִּתֵּן לָנוּ לֶחֶם וּמַיִם בַּמִּדְבָּר בְּדֶרֶךְ נִסִּים כָּאֵלֶּה וּבִפְרָט בְּעֵת שֶׁרָאוּ שֶׁבֶּאֱמֶת יֵשׁ לָהֶם יִסּוּרִים גְּדוֹלִים וְחֶסְרוֹנוֹת, כְּגוֹן כְּשֶׁהָלְכוּ ג' יָמִים בְּלִי מַיִם שֶׁאָמְרוּ, הֲלֹא אָנוּ רוֹאִים בְּעֵינֵינוּ שֶׁאֵין אָנוּ רְאוּיִים לִגְאֻלָּה שְׁלֵמָה וּמֵחֲמַת זֶה נִמְצְאוּ קְצָת שֶׁלֹּא הֶאֱמִינוּ בְּדִבְרֵי מֹשֶׁה וְאָמְרוּ, הַמִּבְּלִי אֵין וְכוּ'.
וְאָמְרוּ, מִי יִתֵּן מוּתֵנוּ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וְכוּ' מֵחֲמַת שֶׁלְּגֹדֶל חֶסְרוֹנָם שֶׁיָּדְעוּ בְּעַצְמָם אָמְרוּ שֶׁאֵינָם רְאוּיִים לְנִסִּים כָּאֵלֶּה. וּבֶאֱמֶת שָׁגוּ בָּזֶה מְאֹד, כִּי זֶהוּ קַטְנוּת דְּסִטְרָא אַחֲרָא, כִּי בְּוַדַּאי צְרִיכִין לְהַכִּיר חֶסְרוֹנוֹ וְאַף-עַל-פִּי-כֵן יִבְטַח בה' וּבְצַדִּיקֵי הָאֱמֶת,
כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יַעֲזֹר לוֹ בְּחַסְדּוֹ הַגָּדוֹל וְכַנַּ"ל וְכֵן מְבֹאָר בְּיַלְקוּט רְאוּבֵנִי עַל פָּסוּק ( שְׁמוֹת ו'), "וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה מִקֹּצֶר רוּחַ" כְּלוֹמַר מִשּׁוּם דְּחָזוּ דְּלָא הֲוֵי בְּהוֹן עובדין דכשרין וְטָבִין וְכוּ',
עַיֵּן שָׁם וְכֵן מְבֹאָר עוֹד בְּמָקוֹם אַחֵר הַיְנוּ כַּנַּ"ל שֶׁעִקַּר פְּגַם הָאֱמוּנָה שֶׁלָּהֶם הָיָה מֵחֲמַת עֲנָוָה פְּסוּלָה הַנַּ"ל שֶׁהוּא בְּחִינַת מֹחִין דְּקַטְנוּת כַּנַּ"ל וְעַל-כֵּן בָּאוּ לִפְגָם גָּדוֹל כָּל כַּךְ שֶׁלֹּא שָׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה, הַיְנוּ כַּנַּ"ל: (ליקוטי הלכות לרבי נתן – אוח תפילין ו אות לא).
