עיקר הגיל, ועיקר התועלת, ועיקר הכוחות והמשאבים צריכים להשקיע בחינוך עד גיל בר מצווה.., וזה היפך ממה שחלק גדול מהציבור טועה וחושב, שעד גיל שלוש עשרה אין עם מי לדבר, וצריך רק לספק צרכיו ורצונותיו של הבן, לפנק אותו ולעשות לו חיים קלים, ולא כן הוא, אלא להיפך, עיקר החינוך הוא עד אז, וצריך ליישר דעותיו והנהגותיו, ולהרחיקו מדעות משובשות ומפסידות, ונפסדות, ולהרחיקו מחברים רעים, וכלומניקים, וצריך להטעימו בחוויות רוחניות עזות של קדושה וטהרה, ולדבר עימו הרבה על אמונה, ואמונת וסיפורי צדיקים, ולעשות לו חשק נמרץ לכל דבר שבקדושה..,
חינוך הילדים מתחיל בהרגלים טובים כשהם קטנים | פרשת תולדות | ברסלב מאיר
פרשת השבוע להורדה והדפסה בקבצי PDF >> pharashet-toldot
פרשת תולדות | חינוך ילדים
לכבוד… אחדשה"ט! בעזרת ה' אכתוב לך משהו הקשור עם פרשת השבוע.
וזהו (בראשית כה – יט, כז) "ואלה תולדות יצחק וכו' ויגדלו הנערים, ויהי עשו איש יודע ציד, איש שדה. ויעקב איש תם יושב אוהלים".
ופרש"י "ויגדלו הנערים". כל זמן שהיו קטנים – לא היו ניכרים במעשיהם, ואין אדם מדקדק בהם מה טיבם,
כיון שנעשו בני שלוש עשרה שנה, זה פרש לבתי מדרשות (כמו שפרש"י לקמן על יעקב שהיה 'יושב אוהלים', אהלו של עֶבֶר דהיינו בית המדרש, שהלך ללמוד תורה בישיבה של עבר (ב"ר סג,י) וזה פרש לע"ז (שם.).
ובמקור בחז"ל (שם) איתא: רבי לוי אמר על יעקב ועשו. משל להדס ועצבונית (הדס – הוא שיח ריחני ויפה, ועצבונית – הוא שיח קוצים) שהיו גדלים זה על גבי זה (היינו זה אצל זה, קרובים), וכיון שהגדילו והפריחו, זה נותן ריחו, וזה חוחוׂ (קוציו),
כך כל י"ג שנה שניהם הולכים לבית הספר, ושניהם באים מבית הספר, לאחר י"ג שנה וכו' החלו לראות את ההבדל ביניהם.
אמר רבי אלעזר צריך אדם להטפל בבנו עד י"ג שנה (לחנכו ולהדריכו ולהעמידו בקרן אורה, וליישר דרכיו העקומים, ולהפעיל סמכותו כאבא, ואפילו בכח שלא מרצון הבן), מכאן ואילך – צריך שיאמר "ברוך שפטרנו מעונשו של זה", דהיינו אם הגיע גיל שאביו רואה שהבן מורד בו, ואין בידו להכריחו, וסמכותו התערערה – יאומר "ברוך שפטרנו", כי עד עכשיו היתה האחריות והיה העונש מוטל על כתפי האבא, מכאן ואילך – הוא בעצמו בר עונשין, ואין אחריותו עליו יותר מכל יהודי שמחוייב רק מצד הדין (ויקרא יט-יז) הוכח תוכיח את עמיתך .
והנה פרשה וסוגיא זו היא כואבת ומורכבת מאוד, ויש בה הרבה פרטים ושינויים, בין בן לבן, ובין אבא לאבא, ויש עוד הרבה שינויים סביבתיים וכו'.
מכל מקום, בגדול רואים מכאן שהאבא צריך לחנך את בנו, כל עוד ניתן לחנכו, ועיקר הגיל, ועיקר התועלת, ועיקר הכוחות והמשאבים צריכים להשקיע בסתמא עד גיל בר מצווה, כי עד אז הוא עיקר החינוך.
וזה היפך ממה שחלק גדול מהציבור טועה וחושב, שעד גיל שלוש עשרה אין עם מי לדבר, וצריך רק לספק צרכיו ורצונותיו של הבן, לפנק אותו ולעשות לו חיים קלים, ולא כן הוא, אלא להיפך, עיקר החינוך הוא עד אז, וצריך ליישר דעותיו והנהגותיו, ולהרחיקו מדעות משובשות ומפסידות, ונפסדות, ולהרחיקו מחברים רעים, וכלומניקים,
וצריך להטעימו בחוויות רוחניות עזות של קדושה וטהרה, ולדבר עימו הרבה על אמונה, ואמונת וסיפורי צדיקים, ולעשות לו חשק נמרץ לכל דבר שבקדושה, כעסק התורה והתפילה, ולהטעימו מנועם קיום המצוות, ולקשור איתו עמו ביחד ציציות ולולב ומיניו, ולעשות חסד עם מי שצריך לכך,
ולשבח ולפאר ולרומם כל נקודה טובה וק"ו דין ומצוה שהם רצון ה', ולגנות ולהרחיקו מעבירות ומכל דרך ודבר שהם נגד רצון ה', ובפרט מחברים רעים.
ובודאי שאביו ואמו צריכים להתפלל הרבה מאוד על כך שבנם יגדל בכשרות לתפארת, והתפילה צריכה להיות קבועה יום יום ולא יעבור, ואפילו כמה פעמים ביום, בכל יום ויום. ולא להסיח דעת משום אחד מהצאצאים, שכולם יהיו זרע ברך ה' הולכים בדרך הישר בתורה ומצוות ויראת שמים .
והנה כל זה לכתחילה.
אבל בדיעבד אפילו גדלו הנערים והגיע גיל המרד, גיל ההתבגרות והרצונות העצמיים החזקים, ולא הכל הולך כשורה, בלשון המעטה, אעפ"כ אל יאוש, עוד אפשר לתקן ולהצליח הרבה מאוד,
אם אמנם עכשיו המאמץ וההוצאות הנדרשות הם ברמה יותר גבוהה, מכל מקום אל ייאוש, והשערים לא ננעלו, ואפשר ליישר ולהועיל, וטוב גם להתייעץ עם מביני דבר, ולהיות מוכנים להתאמץ הרבה יותר בזמן, כח, ממון, טירחא, ומחשבה, ככל שידרש, ושערי תפילה ודאי לא ננעלו. ועכ"פ מעכשיו..
וקוה אל ה'.. ולה' הישועה.
בברכת התורה וכל טוב סלה
ראש ישיבת נצח מאיר
הרב שמעון יוסף הכהן ויזנפלד