תפסיקו להיות עם קשי עורף | פרשת השבוע בא

תפסיקו להיות עם קשי עורף | פרשת השבוע בא :

וזהו (שמות י-ג) "כה אמר ה'.. עד מתי מֵאַנתָּ לֵענֹת מפני".

דהיינו עד מתי הנך מסרב להכנע לפני, וכדתרגם אונקלוס "עד אימתי מְסָרַיב את לאתכנעא מן קדמי".

והנה קריאה זו חייבת להדהד באזניים של כל אחד ואחד מאתנו, שהרי כל אחד מאתנו מכיל בתוכו "פרעה קטן" עקשן וחצוף כלפי תוה"ק וכלפי מעלה, שהרי פרעה אותיות העורף כדאיתא כו"כ פעמים בכתבי האריז"ל (שער מאמרי רשב"י, דף לב. ועוד), על שם קשיות העורף שיש בנו כל אחד מישראל, וכמ"ש (שמות לג-ג) כי עם קשה עורף אתה.

כי באמת מה בסך הכל דורש ה' מאתנו, וכן אמר הפסוק (דברים י-יב) ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל ממך, כי אם ליראה את ה' אלקיך, ללכת בכל דרכיו, ולאהבה אותו, לעבוד את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך. לשמור את מצוות ה'.. לטוב לך, כי הוא יוצרינו, הוא יתברך היצרן שלנו ויודע מה טוב לנו בעולם הזה ובעולם הבא לטוב לנו, ומסר לנו הוראות הפעלה מדוייקות שהם קיום מצוות ודיני התורה וללכת בדרכיו ולהכנע לעשות רצונו. שזה דבר שהשכל וההגיון הבריא מחייב אותנו מאד מאד, מכל זווית התבוננות והסתכלות אפשרית.

וכמבואר בסיפורי מעשיות (מעשה יב) שהגיבור דרש הכנעה, וכתיב (דבה"י, יב-יב) ובהכנעו, שב ממנו אף ה', כדי שלא נצטרך ח"ו רח"ל להגיע למצב של ספיגת צרות וקללות רבות אשר סיבלם קשה לתאר כדי שלבסוף יתקיים הנאמר (בקללות דפרשת בחוקותי, ויקרא כז-מא) או אז יכנע לבבם הערל ואז ירצו את עוונם. והנה מה שאין האדם נכנע מטבעו, הוא משום שהוא בעל גאוה וחושב את עצמו מבין ויודע, ובפרט במה שנוגע לטובתו הוא,

ובאמת לא כן הדבר, הלא תראה שרוב העולם אוכל מה שאסור להם לאכול מבחינה בריאותית, ולא אוכל מה שטוב ואמור לאכול, אלא אוכל מה שערב לו לחיך ומה שרגיל בכך, אע"פ שבאמת מזיק לו.

וכן בהרבה מאד התנהגות החיים, האדם מתנהג באופן שהוא נהנה בכך, אע"פ שהדברים מזיקים לו, ואין להאריך בדברים מפורסמים.

ויש דברים שהאדם צריך לעשות, ויודע שזה חובתו, ואעפ"כ נמנע, משום עצלות ומשום עצבות וחסרון חשק ומוטיבציה, או פגם באמונה הקדושה, וכן להיפך יש הרבה דברים שאסור לאדם לעשות, והוא נכשל, משום תאוותו וטיפשותו הילדותית, שחושב שהולך להנות ולהרוויח ממשהו שהוא כנגד רצון ה'.

ומדי פעם האדם עושה קצת חשבון הנפש, והוא יודע שהוא לא בסדר ושצריך להשתנות, ואעפ"כ… בשורה התחתונה הדברים לא זזים והוא לא משתנה, אם מכח מידת הדחיינות שדוחה למחר ולמחרתיים, ולאביב ולקיץ ואח"כ לחורף וכך חולפים הימים והשנים והוא לא משתנה לטובה כמצופה ומחוייב, ולפעמים רח"ל לא משתנה עד ימי הזיקנה או ח"ו עד הקבר.

וקול הקריאה והזעקה הזו של "עד מתי מאנת לענות מפני" חייבת להדהד אצלינו כל ימי חיינו, כדי שנתאפס וניישב את דעתינו לחזור תמיד בתשובה, ולהתיישר עם רצון ה'. ויהי רצון שנזכה לחזור בתשובה יום יום, ולהכנע תמיד מלפני ה' תורתו הק' וצדיק האמת.

להורדה והדפסה עלון לשבת – פרשת השבוע בא

בברכת התורה וכטו"ס הר' שמעון יוסף הכהן ויזנפלד – ישיבת נצח מאיר

תרומות לישיבה יתקבלו בברכה – 050-4161022