ליקוטי תפילות – תפילה קכז – תפילה למציאת אבידות

ליקוטי תפילות לרבי נתן מברסלב – תפילה קכז – תפילה למצוא את עצמך בשורש נשמתך – במבוך של החיים.

תפילה קכז

“נִשְׁכַּחְתִּי כְּמֵת מִלֵּב הָיִיתִי כִּכְלִי אֹבֵד. תָּעִיתִי כְּשֶׂה אֹבֵד בַּקֵּשׁ עַבְדֶּךָ כִּי מִצְוֹתֶיךָ לֹא שָׁכָחְתִּי”.

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, “מִי יִתְּנֵנִי כְיַרְחֵי קֶדֶם כִּימֵי אֱלוֹהַּ יִשְׁמְרֵנִי. בְּהִלּוֹ נֵרוֹ עֲלֵי רֹאשִׁי לְאוֹרוֹ אֵלֵךְ חשֶׁךְ”.

מָלֵא רַחֲמִים, אַתָּה יוֹדֵַע כָּל הַהַשָּׂגוֹת וְהַיְדִיעוֹת שֶׁיָּדְעָה וְהִשִּׂיגָה נִשְׁמָתִי קֹדֶם שֶׁיָּצְאָה לַאֲוִיר הָעוֹלָם הַזֶּה, בְּעֵת שֶׁהָיִיתִי בִּמְעֵי אִמִּי בְּתִשְׁעָה יַרְחֵי לֵדָה, שֶׁהָיָה נֵר דּוֹלֵק עַל רֹאשִׁי וְהָיִיתִי מַבִּיט בָּהּ מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, וְכֵיוָן שֶׁיָּצָאת לַאֲוִיר הָעוֹלָם, מִיָּד נִשְׁכַּח וְנֶאֱבַד מִמֶּנִּי כָּל הָאוֹר הַגָּדוֹל הַזֶּה.

וַאֲנִי צָרִיךְ כָּל יְמֵי חַיַּי לְבַקֵּשׁ וּלְחַפֵּשׂ אַחַר זֶה, לְחַפֵּשׂ וּלְבַקֵּשׁ בְּכָל כֹּחִי אַחַר אֲבֵדָתִי שֶׁאִבַּדְתִּי וְשֶׁשָּׁכַחְתִּי.

וַאֲנִי בְעֹצֶם גַּשְׁמִיּוּתִי וְקַשְׁיּוּת עָרְפִּי, לֹא דַי שֶׁלֹּא הִשְׁתַּדַּלְתִּי לְחַפֵּשׂ וּלְבַקֵּשׁ כָּרָאוּי אַחַר אֲבֵדָתִי, אַף גַּם עָשִׂיתִי מֵהֵפֶךְ אֶל הֵפֶךְ, כִּי הָלַכְתִּי אַחַר תַּאֲוַת לִבִּי וְהִרְבֵּיתִי לַחֲטֹא וְלִפְשֹׁעַ נֶגְדְּךָ. אֲשֶׁר עַל יָדָם הוֹסַפְתִּי לְאַבֵּד בְּיָדַיִם עוֹד הַרְבֵּה, עַד אֲשֶׁר נִתְרַחַקְתִּי מִמְּךָ כְּמוֹ שֶׁנִּתְרַחַקְתִּי, וְנִשְׁכַּח וְנֶאֱבַד מִמֶּנִּי כָּל טוּב נִשְׁמָתִי, כָּל טוּב הַנִּצְחִי, כָּל טוּב הָאֲמִתִּי, וְאֵינִי יוֹדֵעַ שׁוּם דֶּרֶךְ אֵיךְ לְבַקֵּשׁ וּלְחַפֵּשׂ אַחַר אֲבֵדָתִי, אֲבֵדוֹתַי הָרַבּוֹת מְאֹד מְאֹד, אֲשֶׁר כִּמְעַט אִבַּדְתִּי אֶת עַצְמִי לְגַמְרֵי, חַס וְשָׁלוֹם.

“לוּלֵי יְהֹוָה עֶזְרָתָה לִּי כִּמְעַט שָׁכְנָה דוּמָה נַפְשִׁי. לוּלֵי תוֹרָתְךָ שַׁעֲשׁוּעָי אָז אָבַדְתִּי בְעָנְיִי”.

וְעַתָּה מָה אֶעֱשֶׂה וּמָה אֶפְעַל. רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, יוֹדֵעַ תַּעֲלוּמוֹת עַד אֵין חֵקֶר, צוֹפֶה נִסְתָּרוֹת, צוֹפֶה וּמַבִּיט עַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת. אַתָּה לְבַד יוֹדֵעַ כָּל אֲבֵדוֹתַי הָרַבִּים הֵיכָן הֵם, וּבְחַסְדְּךָ הַגָּדוֹל חָמַלְתָּ עָלֵינוּ חֶמְלָה גְדוֹלָה וִיתֵרָה.

וְגִלִּיתָ לָנוּ שֶׁכָּל אֲבֵדוֹתֵינוּ שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד הֵם אֵצֶל הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים. אֲבָל בַּעֲוֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים מְאֹד, אָנוּ רְחוֹקִים מְאֹד מֵהַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים, אֲשֶׁר אֶצְלָם הֵם כָּל אֲבֵדוֹתֵינוּ וְאֵין אִתָּנוּ יוֹדֵעַ עַד מָה, מִי הוּא הַצַּדִּיק הָאֱמֶת אֲשֶׁר אֶצְלוֹ כָּל אֲבֵדוֹתֵינוּ, מִכָּל שֶׁכֵּן שֶׁאֵין אָנוּ יוֹדְעִים שׁוּם דֶּרֶךְ אֵיךְ לְבַקֵּשׁ וּלְחַפֵּשׂ אֶצְלוֹ אַחַר כָּל אֲבֵדוֹתֵינוּ הָרַבּוֹת וְהָעֲצוּמוֹת שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד.

מָלֵא רַחֲמִים, פְּקַח עֵינֶיךָ וּרְאֵה שׁוֹמְמוֹתֵינוּ שֶׁאָנוּ הוֹלְכִים כְּתוֹעִים וְאֵין לְבַקֵּשׁ כִּיתוֹמִים וְאֵין לָהֶם אָב, כִּטְמֵאִים וְאֵין לְטַהֵר, כְּדַלִּים וְאֵין לְחָנְנָם.

“אֶשָּׂא עֵינַי אֶל הֶהָרִים מֵאַיִן יָבֹא עֶזְרִי”. לְהֵיכָן אָנוּס לְעֶזְרָה, אֶל מִי מִקְּדוֹשִׁים אֶפְנֶה, “וָאֹמַר אָבַד נִצְחִי וְתוֹחַלְתִּי מֵיהֹוָה. זֹאת אָשִׁיב אֶל לִבִּי עַל כֵּן אוֹחִיל. חַסְדֵּי יְהֹוָה כִּי לֹא תָמְנוּ כִּי לֹא כָלוּ רַחֲמָיו”.

עַל כֵּן בָּאתִי לְפָנֶיךָ בַּעַל הָרַחֲמִים הָאֱמֶת, שֶׁתְּרַחֵם עָלַי לְמַעַן שְׁמֶךָ, וְתָחוֹס וְתַחְמֹל עָלַי בְּעֹצֶם חֶמְלָתְךָ, יֶהֱמוּ וְיִכְמְרוּ מֵעֶיךָ וְרַחֲמֶיךָ עָלַי, וְתִפְקַח אֶת עֵינַי מְהֵרָה שֶׁאֶזְכֶּה לִרְאוֹת וְלֵידַע אֶת הַצַּדִּיק הָאֱמֶת אֲשֶׁר כָּל אֲבֵדוֹתַי הֵם אֶצְלוֹ, וְאֶזְכֶּה לְשַׁבֵּר כָּל הַמְּנִיעוֹת וּלְהִתְקָרֵב אֵלָיו מְהֵרָה.

וּבְרַחֲמֶיךָ תְּסַיְּעֵנִי שֶׁאֶזְכֶּה לְהִתְיַגֵּעַ וְלִטְרֹחַ וּלְהִשְׁתַּדֵּל בְּכָל כֹּחִי כָּל יָמַי לְחַפֵּשׂ וּלְבַקֵּשׁ אֶצְלוֹ אַחַר כָּל אֲבֵדוֹתַי שֶׁאִבַּדְתִּי מֵעוֹדִי עַד הַיּוֹם הַזֶּה, עַד אֲשֶׁר אֶזְכֶּה לְמוֹצְאָם בְּחַיַּי מְהֵרָה, בְאופֶן שֶׁאֶזְכֶּה לָשׁוּב אֵלֶיךָ בֶּאֱמֶת לְהַכִּיר אוֹתְךָ וּלְהִתְקָרֵב אֵלֶיךָ וּלְהִתְדַּבֵּק בְּךָ בֶּאֱמֶת.

וְתִשְׁמְרֵנִי וְתַצִּילֵנִי מֵעַתָּה שֶׁלֹּא אוֹבַד עוֹד שׁוּם אֲבֵדָה כְּלָל מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם.

רַחֵם עָלַי לְמַעַן שְׁמֶךָ, חֲמֹל עַל תְּפִלַּת הָעַרְעָר כָּמוֹנִי הַיּוֹם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, “פָּנָה אֶל תְּפִלַּת הָעַרְעָר וְלֹא בָזָה אֶת תְּפִלָּתָם”.

וּכְתִיב, “כִּי לֹא בָזָה וְלֹא שִׁקַּץ עֱנוּת עָנִי וְלֹא הִסְתִּיר פָּנָיו מִמֶּנּוּ וּבְשַׁוְּעוֹ אֵלָיו שָׁמֵעַ. תּוֹדִיעֵנִי אֹרַח חַיִּים שׂבַע שְׂמָחוֹת אֶת פָּנֶיךָ נְעִימוֹת בִּימִינְךָ נֶצַח. יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי־פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ יְהֹוָה צוּרִי וְגוֹאֲלִי”. אָמֵן וְאָמֵן: