ליקוטי תפילות – תפילה קכא | חובה לומר למי שסובל מייסורי נפש וגוף

ליקוטי תפילות לרבי נתן מברסלב – תפילה קכא. חובה לומר למי שסובל מייסורי נפש וגוף.

תפילה קכא

“אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר תְּיַסְּרֶנּוּ יָהּ וּמִתּוֹרָתְךָ תְלַמְּדֶנּוּ. לְהַשְׁקִיט לוֹ מִימֵי רָע עַד יִכָּרֶה לָרָשָׁע שָׁחַת. כִּי לֹא יִטּשׁ יְהֹוָה עַמּוֹ וְנַחֲלָתוֹ לֹא יַעֲזֹב”.

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, מָלֵא רַחֲמִים, טוֹב וּמֵטִיב לַכֹּל, עָזְרֵנִי וְהוֹשִׁיעֵנִי שֶׁאֶזְכֶּה לְקַבֵּל הַכֹּל בְּאַהֲבָה, וַאֲפִלּוּ כְּשֶׁאַתָּה שׁוֹלֵחַ עָלַי בְּרַחֲמֶיךָ לִפְעָמִים אֵיזֶה יִסּוּרִין הַנִּדְמִים לְרָעוֹת חַס וְשָׁלוֹם, אֶזְכֶּה לְקַבֵּל הַכֹּל בְּאַהֲבָה גְדוֹלָה בֶּאֱמֶת.

וְתִפְתַּח אֶת לִבִּי בִּקְדֻשָּׁה גְדוֹלָה, שֶׁאֶזְכֶּה לֵידַע וּלְהָבִין בֶּאֱמֶת, אֲשֶׁר כָּמוֹנִי, כְּמוֹ שֶׁאֲנִי הוּא, כְּמוֹ שֶׁעָשִׂיתִי נֶגְדְּךָ, כָּל מַה שֶּׁאַתָּה עוֹשֶׂה עִמִּי, הַכֹּל רַחֲמִים רַבִּים וַחֲסָדִים גְּדוֹלִים בְּלִי שִׁעוּר וָעֵרֶךְ עַד אֵין סוֹף וְאֵין תַּכְלִית, כִּי אִי אֶפְשַׁר לְבָאֵר וּלְסַפֵּר לְעוֹלָם עֹצֶם רִבּוּי הָרַחֲמָנוּת וְהַחֲסָדִים וְהַטּוֹבוֹת, אֲשֶׁר עָשִׂיתָ עִמִּי, וַאֲשֶׁר אַתָּה עוֹשֶׂה עִמִּי, וַאֲשֶׁר אַתָּה עָתִיד לַעֲשׂוֹת עִמִּי בְּכָל עֵת וָרֶגַע.

מָה אוֹמַר מָה אֲדַבֵּר, “מָה אָשִׁיב לַיהֹוָה כָּל תַּגְמוּלוֹהִי עָלָי”.

אַךְ מָה אֶעֱשֶׂה וַעֲוֹנוֹתַי טִמְטְמוּ אֶת לִבִּי וְעִקְּמוּ אֶת דַּעְתִּי וּלְבָבִי, עַד שֶׁאֵינִי זוֹכֶה לְהַרְגִּישׁ אַהֲבָתְךָ בְּלִבִּי, אַף גַּם רוֹצִים לְהַטּוֹת אֶת לְבָבִי בְּכָל עֵת לְהַרְהֵר אַחֲרֵי מִדּוֹתֶיךָ הַטּוֹבוֹת וְהַיְשָׁרוֹת חַס וְשָׁלוֹם.

עַל כֵּן בָּאתִי לְהַפִּיל תְּחִנָּתִי לְפָנֶיךָ, שֶׁתִּמָּלֵא רַחֲמִים עָלַי.

וְתִשְׁמְרֵנִי וְתַצִּילֵנִי מִכָּל מִינֵי עַקְמִימוּת שֶׁבַּלֵּב, וּתְחַזֵּק אֶת לְבָבִי וְדַעְתִּי בֶּאֱמוּנָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה – לֵידַע וּלְהַאֲמִין תָּמִיד, כִּי צַדִּיק אַתָּה יְהֹוָה וְיָשָׁר מִשְׁפָּטֶיךָ, וּלְפִי מַעֲשַׂי הָרָעִים הַפְּגוּמִים אַתָּה מִתְנַהֵג עִמִּי בְּחֶסֶד גָּדוֹל, וּבְרַחֲמִים רַבִּים בְּלִי שִׁעוּר.

וְאַתָּה בְּרַחֲמֶיךָ וַחֲסָדֶיךָ הַגְּדוֹלִים, תָּחוֹס וְתַחְמֹל עָלַי וְתִשְׁמְרֵנִי וְתַצִּילֵנִי מִכָּל מִינֵי רָעוֹת וְצָרוֹת וּמִכָּל הַיִּסּוּרִין שֶׁבָּעוֹלָם, כִּי אַתָּה חַנּוּן הַמַּרְבֶּה לִסְלֹחַ.

וּלְפִי עֹצֶם וְרִבּוּי פְשָׁעַי אֲשֶׁר כָּל הַיִּסּוּרִין שֶׁבָּעוֹלָם אֵינָם מַסְפִּיקִים חַס וְשָׁלוֹם, לְתַקֵּן עָוֹן אֶחָד הַקַּל שֶׁבַּקַּלִּים בְּעֵרֶךְ עֲוֹנוֹתַי, אַף עַל פִּי כֵן… רַחֲמֶיךָ יְקַדְּמוּנִי, כִּי אַתָּה יָכֹל לִמְחֹל וְלִסְלֹחַ לִי בְּלִי שׁוּם יִסּוּרִים כְּלָל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, “כִּי עִמְּךָ הַסְּלִיחָה לְמַעַן תִּוָּרֵא”. וּכְתִיב, “כִּי עִם יְהֹוָה הַחֶסֶד וְהַרְבֵּה עִמּוֹ פְדוּת. וְהוּא יִפְדֶּה אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל עֲוֹנוֹתָיו”.

עַל כֵּן פֵּרַשְׂתִּי יָדַי אֵלֶיךָ בַּעַל הָרַחֲמִים, רַחֵם עָלַי וְשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי מִכָּל מִינֵי רָעוֹת וְצָרוֹת וּמִכָּל הַיִּסּוּרִים שֶׁבָּעוֹלָם, לֹא כַחֲטָאֵינוּ תַעֲשֶׂה לָנוּ וְלֹא כַעֲוֹנוֹתֵינוּ תִגְמֹל עָלֵינוּ,

וּמַה שֶּׁאָנוּ מֻכְרָחִים לְקַבֵּל עַל פִּי דַרְכֵי רַחֲמֶיךָ וַחֲסָדֶיךָ הָאֲמִתִּיִּים, אָנָּא יְהֹוָה, טוֹב וּמֵטִיב, עֲשֵׂה עִמָּנוּ פֶּלֶא לְחַיִּים, וְעָזְרֵנוּ וְהוֹשִׁיעֵנוּ שֶׁנִּזְכֶּה לְקַבְּלָם בְּאַהֲבָה גְמוּרָה בֶּאֱמֶת, וְלֹא תִשְׁלַח עָלַי שׁוּם יִסּוּרִים כִּי אִם בְּעֵת אֲשֶׁר תַּעַזְרֵנִי בִּקְדֻשָּׁתְךָ הָעֶלְיוֹנָה שֶׁאֶזְכֶּה לְקַבְּלָם בְּאַהֲבָה גְמוּרָה בֶּאֱמֶת וְלֹא אַתְחִיל לְהַרְהֵר אַחֲרֶיךָ כְּלָל, וְאֶזְכֶּה לָשׂוּם אָשָׁם נַפְשִׁי. וְאֶל אֵל אוֹמַר “נָשָׂאתִי וְלֹא אֶחְבֹּל”.

רַחֵם עָלַי לְמַעַנְךָ, וְלֹא אֶהְיֶה מְבַעֵט בְּיִסּוּרִים, רַק תִּתֶּן לִי כֹחַ וָדַעַת לְקַבְּלָם בְּאַהֲבָה בֶּאֱמֶת, בְּעֵת אֲשֶׁר תִּרְצֶה בְּרַחֲמֶיךָ הָאֲמִתִּיִּים לְיַסְּרֵנִי בְּאַהֲבָה, כַּאֲשֶׁר יְיַסֵּר אִישׁ אֶת בְּנוֹ. וּבְרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים, תָּקֵל מֵעָלַי הַיִּסּוּרִים בְּכָל הַקַּלִּים [הַקֻּלּוֹת] שֶׁבָּעוֹלָם, כִּי כֹחִי חָלָשׁ וָדַל וְדַעְתִּי פְגוּמָה, וְאֵין לִי שׁוּם כֹּחַ וָדַעַת לְקַבֵּל יִסּוּרִים כְּלָל.

כְּחַסְדְּךָ עֲשֵׂה עִמִּי, “חָנֵּנִי אֱלֹהִים כְּחַסְדֶּךָ כְּרֹב רַחֲמֶיךָ מְחֵה פְשָׁעָי. כְּחַסְדְּךָ חַיֵּנִי וְאֶשְׁמְרָה עֵדוּת פִּיךָ. יְהֹוָה אַל בְּאַפְּךָ תוֹכִיחֵנִי וְאַל בַּחֲמָתְךָ תְיַסְּרֵנִי”. מָלֵא רַחֲמִים, עֲשֵׂה רְצוֹנִי כִּרְצוֹנְךָ, שֶׁאֶזְכֶּה לְבַטֵּל רְצוֹנִי לְגַמְרֵי מִפְּנֵי רְצוֹנְךָ וְלֹא יִהְיֶה לִי שׁוּם רָצוֹן שֶׁל עַצְמִי כְּלָל, רַק כָּל רְצוֹנִי יִהְיֶה, שֶׁיִּהְיֶה הַכֹּל כִּרְצוֹנְךָ בֶּאֱמֶת מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם, אָמֵן סֶלָה: