תיקון הכללי / חידושים ופירושים 2

[מתוך הספר מחשבות והרגשות בעת אמירת תיקון הכללי ]

כי החרשתי בלו עצמי. (תהלים ג)

אמרו חז"ל (קינים פ"ג מ"ו) זקני ת"ח [תלמידי חכמים] כל זמן שמזקינים דעתן מתיישבת, וזיקני ע"ה [עמי הארץ] – דעתן משתבשת, ומפסיק לתפקד, והיינו דקאמר כי החרשתי מדברי תורה (ע´ בתרגום "מְטוּל דְשַתְקֵית מִן פתגמי אורייתא").

ורש"י פירש כאשר החרשתי מלהתוודות על חטאי בלו עצמי מרוב אנחות ודאגות, עכ"ל. ודבריו תואמים מ"ש חז"ל (סוטה ז, ב) שעצמותיו של יהודה היו מגולגלים עד שאמר משה "שמע ה´ קול יהודה", שביקש משה מהקב"ה שיזכור ליהודה הוידוי שהתודה, וכן הוה ליה.

וזה דווקא עצמותיו היו מגולגלים ע"ש [על שם הכתוב] ותהי עוונותם חקוקה על עצמותם (עי´ בליקוטי מוהר"ן ח"א ד, ה).

ועוד י"ל [יש לומר] שכל אדם שאינו מתחדש, ונותן לזקנה להתגבר עליו, בלה ומתנוון, וכמו שהכריז רבינו ז"ל (שיחות הר"ן נ"א; עלים לתרופה ר, רנה ועוד. ועי´ ליקו"ה או"ח הל´ תפילין ה"ה ועוד) אלט טאר מען נישט זיין! (אסור להיות זקן!), וע"כ צריכים להתגבר לעסוק בתורה ותפילה בקול ובהתלהבות. וזהו בשאגתי כל היום.

(א"נ רמז לשאגות שמשמיעים חסידי ברסלב במשך כל היום, כנודע).