שמירת שבת – זמן להתבונן על החיים
שמירת שבת ואיסורי שבת הם מתנה מאת השם יתברך להתבונן על החיים, כי ששת ימים עושים מלאכה עובדים עסוקים, אבל ביום השביעי הוא כולו קודש כולו אלוקות לדבוק בתכלית הנרצה לחיי נצח… כנסו, ראש ישיבת ברסלב יאיר לכם את השבת…
בס"ד. ירושלים עיה"ק תו"ת בב"א,
יום ו' עש"ק לסדר ויקהל
לכבוד… אחדשה"ט!
בעזרת השי"ת אכתוב לך משהו הקשור לפרשת השבוע.
שמירת שבת – זמן להתבונן על החיים | פרשת השבוע ויקהל
וזהו (שמות לה-ב) "ששת ימים תעשה מלאכה, וביום השביעי, יהיה לכם קודש, שבת שבתון לה', כל העושה בו מלאכה יומת".
חיי עולם הזה חולפים מהר מאד, כי יום רודף יום ואין זמן ממש.
וכתיב (תהלים צ-י) ימי שנותינו שבעים שנה ואם בגבורות שמונים שנה, ורהבם עמל ואוון,
ואין תכלית ביאתנו להאי עלמא שפילא כי אם – לעמוד בנסיונות בתורה ויראת שמים, ולהתעלות במידות טובות ולתקן התאוות, וסדר ההשקפות, וע"י עשיית מצוות ומעשים טובים נזכה לחיי נצח, שהם העיקר.
פרנסה
והנה ביני לביני, כל זמן שאנחנו בעולם הזה צריכים פרנסה, שעל זה נאמר "ששת ימים תעשה מלאכה", להתפרנס.. וכמה שעות ביום יש להשקיע בפרנסה? אכן אין בזה כלל, והכל לפי הצורך, וההכרח לא ישובח ולא יגונה (מאמר החכם),
והרמב"ם כתב במשנה תורה (הלכות תלמוד תורה פ"א ה"ט) גדולי חכמי ישראל היו מהן חוטבי עצים, ומהן שואבי מים, ומהן סומין, ואעפ"כ היו עוסקים בתורה ביום ובלילה. והן מכלל מעתיקי השמועה איש מפי איש מפי משה רבינו.
וכתב עוד (שם הי"ב) כיצד? היה בעל אומנות – יהי' עוסק במלאכה שלוש שעות ביום, ובתורה תשע, עיי"ש. כי בודאי יש לעשות תורתו קבע ומלאכתו ארעי, כי העיקר צריך להיות עיקר, והטפל צריך להיות טפל ולא להיפך.
ואפי' אם בדלית ברירה צריך לעבוד שמונה שעות, אונס רחמנא פטריה (בק' כה:), ומה לעשות, ההכרח לא יגונה וכנ"ל, מ"מ יוכל להספיק להשתלם הרבה מאד בתורה כפי יכולתו.
והכרתי אישית אנשים כאלו, שהספיקו לסיים כל התלמוד בבלי כ"פ והי' ת"ח גדולים.
מאידך הנני מכיר אנשים אשר עוסקים במלאכה הרבה מאד עד שאין להם פנאי אפילו לאכול ולישון כבן אדם, ובקושי לומדים איזה שיעור באמצע השבוע, אבל כשמגיע שבת קודש הוא כולו קודש לה' שבת שבתון לה', ואז מתפרץ הרצון הפנימי להיות קשורים ודבוקים להשי"ת ולתורתו, ומתפללים בדביקות ולומדים בשבת תורה בהתמדה, כפי היכולת, אשרי להם בכך.
וגם בשבת הוא עולם החירות ובו הזמן לחשוב על תכלית האדם בעולמו, מה אני עושה כאן? מה תפקידי ומה יעודי? ואיזה מורשת עלי להשאיר?
ויעשה חשבון נפש מעמיק ויבדוק האם הוא צועד במסלול הנכון שיביאנו לחיי העולם הבא, או שמא צריך לשנות מעכשיו, את מסלולו.
איסור מלאכה בשבת
וע"כ (גם כן זה אחד הטעמים) התורה אסרה כל המלאכות – כדי שיוכל לחשוב ולהתבונן על תכליתו,
ואם הי' עסוק במלאכות – יתכן שלעולם לא הי' לו זמן לחשוב על תכליתו.
ולדוגמא בעלמא אם בשבת הי' עוסק בפיטפוטי פלאפונים – מי יודע אם הי' נשאר לו זמן ויישוב הדעת לחשוב על מה אתינא להאי עלמא שפילא.
ועל כן אדם אשר ח"ו עושה מלאכה גם כן ביום השבת הוא מֵת ובן מָוֶת, כי חַי הוא אדם שמתפקד כמו שצריך לתפקד, וחושב כמו שצריך לחשוב, וממילא עושה את המתבקש מאדם חי, דהיינו לחשוב על תכליתו ואחריתו ולפעול ולעשות את המתבקש, דהיינו קיום התורה וכו',
אבל מי שלא שם, ולא משאיר לעצמו את הזמן המינימלי לחשוב על תכליתו, הרי הוא כרובוט או כבהמה וחיה בדמות אדם, ואין הוא שייך באמת לחיים, ואין הוא חי.
וזהו "וביום השביעי, יהיה לכם קודש, שבת שבתון לה', כל העושה בו מלאכה יומת".
אבל הפורש ממלאכה וחושב ומתבונן על תכליתו – אשרי לו בעוה"ז ובעוה"ב .
בברכת התורה וכטו"ס
ראש ישיבת ברסלב "נצח מאיר"
הרב שמעון יוסף הכהן ויזנפלד
