שמירת העיניים – איסור דאורייתא

כתוב בתורתינו הקדושה, "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם…", נמצא שאיסור ההסתכלות הוא איסור דאורייתא ולית מאן דפליג, והוא איסור חמור מאד המטמא את הלב ואת המח והורס כל רוחניות האדם. ולדעתינו אין הבדל בין איש לאשה, כי העין רואה והלב חומד… ואין הבדל בעצם עיקר האיסור ופלא גדול שהרבה בני תורה הלומדים בישיבות קדושות וכוללים נעשה הדבר אצלם כהיתר גמור, ואחת הסיבות הוא פשוט משום שבישיבות לא מדברים על זה כלל ולא מחנכים על זה, וממילא אין מודעות, והדבר צריך תיקון גדול.

רבינו הקדוש אמר, "סְ´האט א פנים, אז פון אן הרהור דמרפט מען זיך זייער היטן" (פני הדברים דמהרהור בודד צריכים מאד להזהר ולהשמר), כי הרהור בודד יכול להרוס את כל המוח והלב. כדוגמת חיידק אלים בגוף האדם, או חיידק במחשב. ואחרי טיפול החיידק הכל נהרס ויתכן שאדם ינסה לעשות תרגיל פשוט במחשב והתוצאות יהיו זרות לחלוטין כן יש השלכות עתידיות לאדם שנכשל באיסור הסתכלות או בהרהור בודד, שלבו ומוחו לא מתפקדים כדבעי, הן שחשקת לבו פונה מהקדושה [הן לימוד התורה הקדושה, הן תפילה והתבודדות וכו´] אל חשק התאוות והבלי העולם הזה, הן שמוחו מפסיק לקלוט דף גמרא כדבעי, והשקפות מוזרות והרסניות מסתובבים במוחו, רחמנא ליצלן, רחמנא לישזבן.

והנה כבר אמרו חז"ל, אי איכא דרכא אחרינא, ´רשע הוא´, דהיינו כל פעולה שאדם יכול לעשות כדי להימנע מנסיון וחיכוך עם הנושא הנ"ל היא חובה גמורה, והמזלזל בדבר רשע הוא, כגון אם ללכת ברחוב שקט שמעט נשים מסתובבים שם והולך ברחוב סואן הוא ג"כ בכלל הנ"ל.

והעיקר שהכל תלוי בו הוא טהרת המחשבה, דהיינו להיות רחוק רחוק מהנושא ומלרצות ולחמוד בו, ורבינו הקדוש אמר כמה סגולות לענין זה, ואחת מהן מופיע בליקוטי מוהר"ן (ח"א סי´ רמב) שצדקה – היא סגולה גדולה, ומועלת מאד להנצל מהרהור ניאוף, אך אעפ"כ אסור לסמוך על זה ולהיות מעורב עם הנשים ולהרבות שיחה עמהן ח"ו, רק שאינו מזיק כל כך, וזהו (אבות פ"א) ויהיו עניים בני ביתך, ואל תרבה שיחה עם האשה, היינו שאף שאתה עושה צדקה ועניים הם בני ביתך אעפ"כ אל תרבה שיחה עם האשה, אבל אין האיסור רק שלא ירבה, אבל מה שמוכרח – אין מזיק לו, וזה נעשה ע"י צדקה שהיא מצלת מהרהורים של ניאוף, שהם אבי אבות הטומאה עיין שם שכל דבריו קילורין לעיניים.

ומה שכתב רבינו ז"ל "מה שמוכרח" הדבר הזה טעון ישוב הדעת מרובה, כי גם בזה היצר יכול להסביר שזה הכרח אע"פ שבאמת אינו כן. וכדי לקבל מושג עד כמה יש לתת את הדעת ולצמצם בדיבור ראוי תמיד ליזכר מהסיפור המובא במס´ עירובין (דף נג ע"ב) שרבי יוסי הגלילי הוה קא אזיל באורחא אשכחה לברוריה, אמר לה "באיזה דרך נלך ללוד?" אמר לו "גלילי שוטה, לא כך אמרו חכמים אל תרבה שיחה עם האשה, היה לך לומר, באיזה ללוד". הפלא ופלא מי שמתבונן בסיפור זה אם עדיין נשאר בו לחלוח קדושה בודאי יהי´ לו הרהור תשובה, ומורה דרך איך להתנהג בנושא רגיש זה.

ואעפ"כ אין אנו מסכימים כלל לעשות דברים ותנועות משונות כי לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאל, ואפשר להתנהג כבן אדם ולא צריך לעשות מעשה שגעון ומוזרות ולא קיבלנו מרבינו ז"ל ללכת ברחוב כעִוֵר, או עטוף עיניים וכיוצא בזה, ועוד חזון למועד.

בברכת התורה ולומדיה

מוסדות ברסלב