החיים קצרים צריך לנצל את הזמן – כנסו ללמוד משרה אימנו | פרשת חיי שרה
בס"ד. ירושלים עיה"ק תו"ת בב"א, יום ו' עש"ק לסדר חיי שרה | לכבוד… אחדשה"ט! בעזרת השי"ת אכתוב לך משהו הקשור לפרשת השבוע
שמירת הזמן – מתוך פרשת חיי שרה מהעלון השבועי , כי לא חיים לנצח אבל חיים בשביל חיי עולם הבא הם חיי נצח !!! החיים קצרים צריך לנצל את הזמן – כנסו ללמוד משרה אימנו | פרשת חיי שרה
שמירת הזמן – בטלה סמויה | פרשת חיי שרה
(בראשית כג-א) "ויהיו חיי שרה.. שני חיי שרה". פרש"י כולם שוים לטובה.
ואמרו חז"ל (בראשית רבא נח-א) מה צורך לומר "שני חיי שרה" באחרונה?
לומר לך: שחביב חייהם של צדיקים לפני המקום בעולם הזה ובעולם הבא.
ואמרו (שם בהמשך) (תהלים לז-יח) יודע ה' ימי תמימים, ונחלתם לעולם תהיה – כשם שהם תמימים, כך שנותיהם תמימות.
ואמרו (מדרש הגדול-כאן, א) וכי מפני מה מונה שנותם של ראשונים מקוטעים (כלומר בהפסק תיבות, כגון "מאה שנה ועשרים שנה, ושבע שנים" במקום לכתוב "מאה ועשרים ושבע שנים")? אלא ללמדך שכל יום ויום שקול כנגד הכל (כלומר בשיא המרץ והכח וההתחדשות),
וכן את מוצא באמנו שרה, מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים, שהיתה בת מאה כבת עשרים בכח, ובת עשרים כבת שבע בצניעות ובטהרה, והיתה בת שבע כבת עשרים בדעת, ובת עשרים כבת מאה בצדיקות.
ובמדרש לקח טוב איתא "שני חיי שרה", כל שנותיה עברה בשמחה ובששון.
והנה דרך הצדיקים והצדקניות שהם בונים ומחיים את הזמן בחיים, ע"י רצונותיהם הטובים, ומעשיהם הטובים, וכל ימי חייהם מנצלים כל הזמן העומד לרשותם – לתקן ולהועיל לעצמם ולאחרים ולדור כולו.
וכן כל אחד ואחד מאתנו צריך לנצל את הזמן הקצר העומד לרשותינו שיהי' כולו עבודת ה' ועשיית רצונו יתברך, וצריך שמירת הזמן והבנה ותודעה עמוקה אשר אין אבידה כאבידת הזמן,
ואין אושר ואוצר החיים כשמירת הזמן, שכל הזמנים יהיו שווים לטובה ולברכה ותורה ותפילה ומעשים טובים, בלי להתעצל ובלי להתעייף, ולעשות רצון ה' מתוך שמחה עצומה על גודל הזכיה שזוכה לעשות רצון ה'.
וגם בשמירת הזמן ישנם הרבה דרגות כי יש "אבטלה סמויה", דהיינו שנדמה לאדם שמנצל את הזמן, ובאמת בזמנו יש הרבה חורים ופירצות ובטלה, ועיסוקים מיותרים וללא תועלת נרצית, וצריך יישוב הדעת, והשגחה ובדיקה למקסם ולנצל ככל שניתן את הזמן היקר, לטובה ולברכה. לעשות נחת רוח לבורא יתברך שמו.
ולדוגמא יש אחד שזכה להיות מיושבי בית המדרש ולבקר בהיכלו יום יום, ובכל יום מגיע לישיבה פלוס מינוס בזמן, ואז פוגש חבר ומחליף עמו מספר מילים בענינא דיומא ועוד, ואח"כ ניגש לפינת קפה ובוחש ומסלסל בכוסו וגם שם מפטפט עם ידיד, ואח"כ פותח את הגמרא ומתיישב עם ניגון הגמרא לחמם את המנוע, ובתוך כדי כך קם ללכת לשירותים ובתוך כדי כך פוגש וכו' וכו', וסוף סוף מתיישב ללמוד, ובתוך כדי הלימוד ישנה אסוציאציה כל שהיא לנושא חולין כל שהוא, ומענין לענין לא לענין – גולשים לדבר על כך וכו' וכו' וכו' וכו', על כן החכם עיניו בראשו איך להפוך כל זמן ברוטו לנטו וניצול מלא מלא.
אלא שאעפ"כ שבודאי זו מעלה גדולה שבפועל ינצל את הזמן ככל שניתן,
מכל מקום צריך להזהר לא ליפול לפזיזות, ולהפך להיות בייזע"ר למדן, דהיינו "למדן עצבני" הידוע ומפורסם מדברי רבינו ז"ל,
וצריך לשמור על המידות הטובות ולהזהר לא לדרוך ולא לרמוס אחרים בדרכו הזריזה שבקדושה, ולא לקפוץ באמצע התפילה ולדלג, ובודאי לא כשיטה ובאופן קבוע.
אלא לעבוד את ה', בשמחה בדחילו ורחימו, רחימו ודחילו, בנועם ובדביקות ובהידור ותפארת מלאכת ה'.
והנה יש אברכים שכשהחברותא לא מגיע – מתבלבל להם הסדר, אבל צריך האדם לחנך את עצמו שבין שהחברותא נמצא או לא הכל שווה בפניו, ושום דבר לא מבלבלו מעבודתו.
וכן כ"א צריך להיות מצוייד בספר בלכתו בדרך ובנסיעותיו, ובהמתנת האוטובוס או הרכב, הרכבת או המטוס וכו', וכן בשבתות חתן וכדומה, וכן בשאר האירועים ושמחות, צריך שיהי' מצוייד בספר בבחי' (יהושע א-יח) לא ימוש ספר 'התורה' הזה מפיך והגית בו יומם ולילה.
בברכת התורה וכטו"ס שמעון יוסף הכהן ויזנפלד – ישיבת נצח מאיר
