שלום בין אדם לחבירו | פרשת השבוע ויגש

שלום בין אדם לחבירו | פרשת השבוע ויגש

(בראשית מד-יח) "ויגש אליו יהודה, ויאמר בי אדוני".

איתא בזוהר הקדוש (בראשית דף רו,א) תקרובתא דעלמא (וגירסת רבינו הקדוש בליקוטי מוהר"ן קמא, סי' סב אות ו, "דא תקרובתא דמלכא במלכא") לאתאחדא דא בדא, למהוי כלא חד, בגין דיהודה הוא מלך, ויוסף מלך, אתקריבו דא בדא, ואתאחידו דא בדא.

ובהמשך (שם,ב) ר' אלעזר אמר "ויגש אליו יהודה" רזא דמלה: יהודה ויוסף, הכי איצטריכו להתקרבא כחדא, בגין דיוסף – איהו צדיק, יהודה – איהו מלך, ועל דא "ויגש אליו יהודה" בגין דקורבא דלהון דאתקריבו כחדא – גרם כמה טבין לעלמא, גרם שלמא לכולהו שבטים, וגרם שלמא בינייהו (בין יהודה ליוסף), גרם ליעקב דאתקיים כוחא דיליה, כד"א (בראשית מה) ותחי רוח יעקב אביהם, ועל דא קריבו דא עם דא, אצטריך בכלהו סיטרין, לעילא ותתא. ע"כ.

והנה אם כי לא תמיד, אבל על הרוב הקשר וההתקרבות והפגישות והדיבור שבין הצדיקים והיראים והכשרים הוא דבר גדול מאוד, ויש בו משום שלום במחנה ובין המחנות.

ויש בו משום (משלי יא-יד) תשועה ברוב יועץ.

ויש בו משום "מקבלים דין מן דין", ומוסיף אהבה ופירגון ועין טובה, וכו' וכו'. וכך יאה וכך נאה.

וכבר אמרו חז"ל (ברכות יב,א) משמר היוצא אומר למשמר הנכנס "מי ששיכן את שמו בבית הזה, הוא ישכין ביניכם אהבה ואחוה ושלום ורעות".., וכבר התפללו חז"ל (שם יז,ב) "יהי רצון שתשים שלום בפמליא של מעלה, ובין התלמידים".

ואמרו (סנהדרין ו,ב) אהרן, אוהב שלום ורודף שלום, ומשים שלום בין אדם לחבירו.

ואמרו (ויק"ר ט-ט) ומה עליונים שאין להם לא קנאה ולא שנאה ולא תחרות ולא מריבות ומחלוקת, ולא עין רעה – צריכים שלום, התחתונים שיש להם כל המידות הללו, על אחת כמה וכמה,

ואמרו (במדב"ר יא-יח) גדול השלום שניתן ללומדי תורה,

ואמרו (תנחומא שופטים-יח) בזמן שישראל עושים אגודה וחבורה אחת, אפילו עבודה זרה ביניהם – אין מידת הדין נוגעת בהם.

ואמרו (תנחומא ניצבים-ב) וכן אתה מוצא שאין ישראל נגאלים עד שיהיו אגודה אחת.

ואמרו (אגדת בראשית סד) בעוה"ז מפני שאין מתחברין זה עם זה – מקנאין זה בזה, אבל לעתיד לבוא כשיתחברו זה עם זה – יתעלו.

ובאמת היה ראוי שכל היראים לדבר ה' יאהבו זה את זה אהבה עזה, ויהא ביניהם שלום מופלג ופירגון מלא, אבל בעוונות רואים במציאות שאפילו שני אחים מנהיגי קהילות שונאים זה את זה ומתקוטטים זה עם זה, והכל משום נגיעות בכסף וכבוד, והכל בעוונות שלא לשם שמים, אלא בבחינת "השמים – כיסי", ודי לחכימא ברמיזא…

ומבואר בדברי רבינו ז"ל (ליקוטי מוהר"ן קמא סו-א) שצריך להשתדל תמיד לקבל פני רבו בכל פעם, ועל ידי שרגיל ביותר להקביל פני רבו, על ידי זה יוכל לזכות לבחינת פי שנים ברוחו של רבו.

ועיי"ש (בסוף סי' סב) שבכל פעם שבא לצדיק, צריך שיראה שיבא בכל פעם מחדש, לא כמו שכבר היה אצל הצדיק ועכשיו הוא בא פעם שנית רק כמו שבא עכשיו בפעם ראשון.

ומבואר עוד (שם סי' לו-ה) שכשהצדיק האמת מגלה איזה דבר תורה – אזי הוא מוריד נשמתין חדתין לכל אחד מהשומעים התורה, לפי בחינתו ותפיסתו,

וכן מבואר (שם סי' לה-ה) שמאור פני הצדיקים מקבלים מוחין ושכל חדש שהיא נשמה חדשה, כי הנשמה היא השכל, היינו כשהצדיק מסביר לו פנים – אזי מקבל שכל חדש ונשמה חדשה מאור פניו הקדושים,

ומבואר עוד (שם סי' כ-ד) שיש חילוק גדול בין הלומד מתוך הספר, ובין השומע מפי הצדיק, עיי"ש, ע"כ יש להתגבר על העצלות ועל כל המניעות כולם, ולפגוש את הצדיק בגופו ולקבל ממנו דא"ח.

בברכת התורה וכטו"ס שמעון יוסף הכהן ויזנפלד – ישיבת נצח מאיר

• אהבת חברים + אהבה בין ישראל = היא תחילת הגאולה | פרשת ניצבים
• קבלת התורה תלויה באהבת חברים לחזק ולפרגן אחד לשני
• תפילה קכד – לדבר עם חברים על אמונה