שכנים | פרשת השבוע קורח

פרשת השבוע קורח, אמרו חכמים – אוי לרשע, אוי לשכנו – כמה קילקולים וסכנות יש בדבר להתחבר ולהיות שכן לרשעים הכופרים בתורה ובצדיקים ובמיוחד שמשמיעים את דיעותיהם והשקפת העולם העקומה שלהם.., על כן יש להזהר משכינים למינהם וכו' (וכן יזהיר את אשתו וזרעו משכינות וחברות לא מתאימות וכו'). ומידה טובה מרובה…

בס"ד, ירושלים עיה"ק תו"ת בב"א, יום ו' עש"ק לסדר פרשת השבוע קורח.

לכבוד..אחדשה"ט ! בעזרת השי"ת אכתוב לך משהו הקשור לפרשת השבוע,

וזהו (במדבר טז-א) "ויקח קורח בן קהת.. ודתן ואבירם".

פרש"י (והוא ממדרש תנחומא-ד) בשביל שהיה שבט ראובן שרוי בחנייתם תימנה (לעיל ב-י) שָׁכֵן לקהת ובניו החונים תימנה (לעיל ג-כט) נשתתפו עם קורח במחלוקתו, אוי לרשע, אוי לשכנו,

[ובתנחומא הנ"ל איתא מכאן אמרו חכמים אוי לרשע אוי לשכנו, שהרי דתן ואבירם נאבדו במחלוקתו של קורח, לפי שהיו שכנים לקורח.. ושוב בהמשך המדרש: ודתן ואבירם שהיו שכנים לקורח בעל המחלוקת לקו עמו ואבדו מן העולם].

וכן מצינו אצל לוט, שכל זמן שהיה מחובר ושכן לאברהם אבינו היה יחסית אדם אחר, ואיתא בזוה"ק (ח"א קה.) שמפני שלוט התחבר עם אברהם אבינו, אע"פ שלא למד את כל מעשיו, למד ממנו לגמול חסד עם הבריות, כמו אברהם.

ואמרו (ב"ר מא-ג) ארבעה דברים טובים היו לו ללוט בעבור אברהם, וכשהתיישב בסדום נעשה כמותם ואף גרוע מהם, וכמ"ש חז"ל (ב"ר נ-ג) ולוט יושב (בראשית יג-יב) 'ישב' כתיב, אותו היום מינוהו ראש הדיינים (המרושעים והמפורסמים ברשעותם בסדום ועמורה), ואמרו (מדרש תנחומא ב. וירא כא) חמשה דיינים היו בסדום, ולוט רע מכולם – ולבסוף לקה במשפחתו ובנכסיו עמהם, והוא בעצמו ניצל בזכות אברהם אבינו.

וכן לאידך גיסא אמרו חז"ל (פסיקתא רבתי ג-לו) שכל זמן שהיה לוט דבוק באברהם – לא דיבר הקב"ה עם אברהם אבינו, שזה ג"כ בחינת רשע, אוי לשכינו. (כי גם בהיותו לוט אצל אברהם אבינו, לא דבק בדרכיו ממש, ולא היה מגדולי הצדיקים, אלא שיחסית השתפר וכנ"ל,

וכן אמרו במסכת נגעים (פי"ב מ"ו) שאם כותל מפסיק בין שני בתים, ונראה נגע בכותל לצד אחד, השכן בעל הבית השני, סובל עמו בכמה אופנים וע"כ אומרת המשנה, מכאן אמרו אוי לרשע אוי לשכנו, שניהן חולצין (את אבני הקיר המשותף) שניהן קוצעין, שניהן מביאין את האבנים. ולזה שהנגע בצד ביתו קורא רשע, שהנגעים באים על עבירות.

וכן אמרו בסוף מסכת סוכה (דף נו:) אהא דתנן (שם. במשנה אחרונה של המסכת) משמרת בילגה לעולם חולקת בדרום וטבעתה קבועה ותלונה סתומה. תנו רבנן מעשה במרים בת בילגה שהמירה דתה ונשאת לסרדיוט אחד ממלכי יוונים כשנכנסו יוונים היתה מבעטת בסנדלה ע"ג המזבח ואומרת וכו' לכן קנסו את כל המשמר. ושואלת הגמ' משום ברתיה קנסינן לדידיה (אביה, וכל המשמרת) ? ומתרץ הגמ' כן, כדאמרי אינשי שותא דינוקא בשוקא או דאמיה (פרש"י אם לא שמעה מאביה שהיה מבזה העבודה – לא אמרה כן), ושואלת הגמ' ומשום אבוה ואמיה קנסינן לכל המשמרת? ומתרצת הגמ' אמר אביי אוי לרשע אוי לשכנו.

ומסיק שם טוב לצדיק טוב לשכינו, שנאמר (ישעיה ג-י) אמרו צדיק כי טוב, כי פרי מעלליהם יאוכלו. ופרש"י שזה ממילא, שאם אוי לרשע אוי לשכינו, ממילא טוב לצדיק טוב לשכינו, שמידה טובה מרובה.

ושורש הענין מבואר ברמב"ם (הלכות דעות, פרק ו' ה"א) ז"ל דרך ברייתו של אדם להיות נמשך בדעותיו ובמעשיו אחר רֵעָיו וחבריו, ונוהג כמנהג אנשי מדינתו.

לפיכך צריך אדם להתחבר לצדיקים ולישב אצל החכמים תמיד, כדי שילמד ממעשיהם. ויתרחק מן הרשעים ההולכים בחושך (ובדמיונם הם נאורים, והצדיקים הם החשוכים רח"ל) כדי שלא ילמד ממעשיהם, הוא ששלמה המלך אמר (משלי יג-כ) הולך את חכמים – יחכם. ורועה כסילים יֵרוׂעַ.

ואומר (תהלים א,א) אשרי האיש [אשר לא הלך בעצת רשעים, ובדרך חטאים לא עמד, ובמושב לצים לא ישב, כ"א בתורת ה' חפצו, ובתורתו יהגה יומם ולילה], וכן אם היה במדינה שמנהגותיה רעים, ואין אנשיה הולכים בדרך ישרה, ילך למקום שאנשיו צדיקים ונוהגים בדרך טובים, ואם.. ישב לבדו יחידי, ואם היו רעים וחטאים שאין מניחים אותו לישב במדינה אא"כ נתערב עמהם ונוהג כמנהגם הרע יצא למערות ולמדברות, ואל ינהוג עצמו בדרך חטאים.

וכן בדורינו אנו יש להזהר משכינים למינהם וכו' (וכן יזהיר את אשתו וזרעו משכינות וחברות לא מתאימות וכו').

ומידה טובה מרובה, וכנ"ל.

בברכת התורה וכטו"ס

ראש ישיבת ברסלב

שמעון יוסף הכהן ויזנפלד

 

תרומות יתקבלו בברכה 050-4161022

לפרטים ואפשרויות להפקדה בבנק או ע"י PAYPAL בדף התרומות !

מוכר לצרכי החזרי מס סעיף 46.