שגרירות ישראל
פרשת השבוע שמיני מאת ראש ישיבת ברסלב מאיר
לא משנה אם אתה חרדי, דתי, חוזר בתשובה – אתה לבוש בבגדי המלך – אתה שגריר ונציג של המלכות – על כן תתן את דעתך שלא תחלל את שמו הגדול והקדוש !
שגרירות ישראל – עובדי השם
וזהו (ויקרא י-ג) "ויאמר משה אל אהרן הוא אשר דיבר ה' לאמר, בקרובי – אקדש".
פירש רש"י (והוא מחז"ל במסכת זבחים דף קטו ע"ב) היכן דיבר (משה אל אהרון)?
(שמות כט-מג) ונועדתי שמה לבני ישראל, ונקדש בכבודי. אל תקרי "בכבודי", אלא "במכובדי".
(ע' ויקרא רבא יב-ב) אמר לו משה לאהרן "אהרן אחי , יודע הייתי שיתקדש הבית במיודעיו של מקום,
והייתי סבור או בי, או בך, עכשיו אני רואה שהם (בניך, נדב ואביהו) גדולים ממני וממך,
(וגירסת הרמב"ן ז"ל, שהם 'קדושים',, ממני וממך. עד כאן).
ואכן "בקרובי אקדש",
וכמה שאדם זוכה להיות יותר ויותר קרוב לה' ועושה רצונו,
אכן הוא מקדש שם שמים ע"י מעשיו שהם על פי התורה, שהרי הוא בעיני הבריות השגריר של הקב"ה בעולמו,
וכמ"ש חז"ל (יומא פו.) כדתניא (דברים ו-ה) ואהבת את ה' אלקיך – שיהא שם שמים, מתאהב על ידך,
שיהא קורא ושונה ומשמש תלמידי חכמים, ויהא משאו ומתנו בנחת עם הבריות, מה הבריות אומרות עליו?
"אשרי אביו שלימדו תורה, אשרי רבו שלימדו תורה, אוי להם לבריות שלא למדו תורה.
פלוני שלמד תורה ראו כמה נאים דרכיו, כמה מתוקנים מעשיו,
עליו הכתוב אומר (ישעיהו מט-ג) ויאמר לי עבדי אתה, ישראל אשר בך אתפאר.
חילול ה'
אבל מי שקורא ושונה ומשמש תלמידי חכמים, ואין משאו ומתנו באמונה,
ואין דיבורו בנחת עם הבריות, מה הבריות אומרות עליו?
אוי לו לפלוני שלמד תורה, אוי לו לאביו שלימדו תורה, אוי לו לרבו שלימדו תורה,
פלוני שלמד תורה, ראו כמה מקולקלים מעשיו, וכמה מכוערים דרכיו,
ועליו הכתוב אומר (יחזקאל לו-כ) ויבאו אל הגוים אשר באו שם, ויחללו את שם קדשי, באמור להם עַם ה' אלה, ומארצו יצאו. ע"כ.
נמצא שסתם יהודי חרדי וכו' שלבושו מעיד עליו בכך הוא שגריר ה' אצל הגוים שבא אתם במגע ביודעים ושלא ביודעים בארץ ובחוץ לארץ, והוא שגריר התורה אצל אחינו הטועים החילונים למיניהם, וכן שגריר אצל אחינו הטועים המסורתיים והדתיים למיניהם,
וצריך להזהר מאד בדיבוריו ועוד יותר במעשיו שחלילה וחס לא יהא בהם שום שמץ של חילול ה' (ועוד יותר בדור הזה, צריכים לקחת בחשבון ולא להסיח דעת מזה שהכל בכל מכל כל מוסרט ומצולם, ועין אלקטרונית רואה, ואוזן שומעת, ואנה יוליך חרפתו??).
קידוש השם
ואדרבא, ונהפוך הוא, לפעמים בהיותו בשדה התעופה, או בין גוים וכו', זו ההזדמנות לקדש שם שמים, ולהתנהג כמצופה ממנו, בפרט אם הוא בן תורה.
ובקצת אדיבות וויתור יוכל לקדש שמו יתברך ברבים, משא"כ עם קצת קטנוניות, ורווח מפוקפק של כמה פרוטות יוכל ח"ו לעשות סרחון גדול וחילול ה', רחמנא ליצלן.
ומכיון שהעולם קטן, וכל הזמן אנחנו פוגשים אנשים שונים שהם רחוקים מהתורה, והם מאד מתבוננים במעשינו תנועותינו ודיבורינו.
בבית ובבית המדרש
אכן יש להזהר בכפלי כפליים מאשר בהיותו עם בני ביתו, או בבית המדרש השכונתי
וצריך להתחסד הרבה יותר עם הרחוקים, ולקחת בחשבון הרבה מחשבות שמתרוצצות אצלם, והכל לפי הענין,
וצריך יישוב הדעת ותפילה לא ליכשל, ואדרבא לקדש את שמו ברבים.
והכלל הוא שבדרך שאדם רוצה ללכת מוליכים אותו,
וכמ"ש חז"ל (מכות י:, תנחומא פ' בלק-אות ח', ובזוה"ק בכ"מ, וכו').
ואל יטעון טענות של ענוה פסולה, כגון "מי אני, ומה חיי", מי מסתכל עלי, וכו', כי כל זה לא עומד במבחן המציאות.
ואחריותו כבידה, ולא יוכל לחמוק ממנה. אדרבא יתכן שזו הזדמנות חייו, לקדש שם שמים.
ובזכות זה יזכה למה שיזכה, עין לא ראתה.
ויהי רצון שיהא חלקנו בין מקדשי ה' ולא להיפך ח"ו.
