רָאוּי שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל יִּהְיֶה לָהֶם מָמוֹן
רָאוּי שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל יִּהְיֶה לָהֶם מָמוֹן
מָמוֹן
וְדַע, שֶׁרָאוּי שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל יִּהְיֶה לָהֶם מָמוֹן,
אַךְ יֵשׁ מִדָּה אַחַת שֶׁמַּפְסֶדֶת וּמְאַבֶּדֶת מֵהֶם הַמָּמוֹן,
וְהִיא מִדָּה רָעָה מְגֻנָּה שֶׁקָּשֶׁה מְאֹד לְהִנָּצֵל מִמֶּנָּה,
וַאֲפִלּוּ אִם יִרְצֶה אֶחָד לְהִנָּצֵל מִמֶּנָּה,
וּבִפְרָט בִּשְׁבִיל תַּאֲוַת הַמָּמוֹן, כְּדֵי שֶׁלֹּא תַּפְסִיד לוֹ אֶת הַמָּמוֹן,
עִם כָּל זֶה הַמִּדָּה רָעָה הַזֹּאת מִתְגַּבֶּרֶת עָלָיו בְּיַלְדוּתוֹ וּבְקַטְנוּתוֹ,
וְעַל-יְדֵי-זֶה מַפְסֶדֶת מִמֶּנּוּ הַמָּמוֹן שֶׁהָיָה רָאוּי שֶׁיִּהְיֶה לוֹ.
וְהַמִּדָּה רָעָה הַהִיא הִיא מִדַּת הַכַּעַס,
שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה מַפְסִיד וּמְאַבֵּד הַמָּמוֹן הָרָאוּי לוֹ,
כִּי בִּבְחִינַת שֹׁרֶשׁ הַהִשְׁתַּלְשְׁלוּת, שֶׁמִּשְׁתַּלְשֵׁל הַמָּמוֹן מִמָּקוֹם שֶׁמִּשְׁתַּלְשֵׁל מִשָּׁם,
הוּא בְּחִינָה אַחַת עִם הַכַּעַס מַמָּשׁ. וְעַל-כֵּן הַבַּעַל-דָּבָר [היצר הרע],
כְּשֶׁרוֹאֶה שֶׁמִּשְׁתַּלְשֵׁל וְיוֹרֵד שֶׁפַע לָאָדָם שֶׁיִּהְיֶה לוֹ מָמוֹן – אֲזַי יוֹרֵד וּמַזְמִין לוֹ [לאדם] כַּעַס,
וְעוֹשֶׂה לוֹ מִבְּחִינַת הַהַשְׁפָּעָה וְהִשְׁתַּלְשְׁלוּת שֶׁיּוֹרֵד אֵלָיו שֶׁיִּהְיֶה לוֹ מָמוֹן, עוֹשֶׂה לוֹ מִמֶּנּוּ כַּעַס …
וְדַע, שֶׁאֲפִלּוּ אִם כְּבָר הִגִּיעַ לוֹ הַשֶּׁפַע, וְנִתְהַוֶּה מִמֶּנּוׂ מָמוֹן,
וּכְבָר יֵשׁ לוֹ הַמָּמוֹן, שֶׁהוּא בְּחִינַת חוֹמָה כַּנַּ"ל,
עַל כָּל זֶה לִפְעָמִים הַבַּעַל-דָּבָר מְגָרֶה אוֹתוֹ בְּכַעַס גָּדוֹל כָּל-כָּךְ,
עַד שֶׁמַּפְסִיד וּמְאַבֵּד מִמֶּנּוּ אֲפִלּוּ הַמָּמוֹן שֶׁיֵּשׁ לוֹ כְּבָר …
הַשֵּׁם יִשְׁמְרֵנוּ וְיַצִּילֵנוּ מִמִּדָּה הַמְגֻנָּה הַזֹּאת, אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן.
(ליקוטי מוהר"ן, תורה ס"ח)