פרשת השבוע יש רמז נחמד להתנהגות הצדיק (וכן הנהגה לכל מי שרוצה להיות צדיק) – לדבר דברי תורה, מוסר, ויראת שמים לכל, הן לציבור הן ליחיד, בכל מקום, ובכל מצב, כי תפקידנו בהאי עלמא – הוא להתקרב להשי"ת ויראתו, ולקרב אחרים לכך, כי זה עיקר התכלית, וזה – כל האדם.

קירוב רחוקים.

בס"ד, לכבוד… אחדשה"ט !

כתוב בפרשת השבוע דברים (דברים א, א) "אלה הדברים אשר דיבר משה אל כל ישראל, בעבר הירדן, במדבר" וגו' "וחצרות, ודי זהב".

יש כאן רמז נחמד להתנהגות הצדיק (וכן הנהגה לכל מי שרוצה להיות צדיק) – לדבר דברי תורה, מוסר, ויראת שמים לכל, הן לציבור הן ליחיד, בכל מקום, ובכל מצב, כי תפקידנו בהאי עלמא – הוא להתקרב להשי"ת ויראתו, ולקרב אחרים לכך, כי זה עיקר התכלית, וזה – כל האדם.

וזה שפרש"י "אלה הדברים"  – שהם דיבורי מוסר.  "אשר דיבר משה" – היינו הצדיק, "אל כל ישראל" – "כל" לרבות את כל יהודי ממש, יהיה מי שיהיה ואפילו הוא מרוחק מאד מאד, כל זמן ששם ישראל עליו – יש לקרבו, ולחזקו, ולעודדו ביראת שמים. בבחינת ולא ידח ממנו נידח (יחזקאל).

כלל גדול לעסק קירוב רחוקים.

והשי"ת שמח עם עבודה זו שדואגים לקרב בניו אליו יותר מכל העבודות שבעולם ! [וכמובן שמדובר באופן שהמקרב, דהיינו המשתדל לקרב (כי אין לנו אלא השתדלות, כי באמת הבחירה נשארת ביד כל אדם, אם להתקרב או לא) לא יכול להנזק, לא הוא ולא משפחתו (כגון : אם לצורך קירובו מכניס אדם רחוק מאד אצלו לביתו), דהיינו שבידו ובכוחו לשרוף כל הרע וכל הכפירות והדעות כוזביות, וכל טינופת התאוות, ודיבורי הבלי עוה"ז ותאוותיו של הרחוק שמנסה לקרבו. וכן באופן ששומר מרחק בינו לבין בני הבית. באופן שלא יוכל להשפיע עליהם במאומה, לרע, ולריחוק מהשי"ת ותוה"ק.

אבל בלאו הכי – בודאי שאסור לו לסכן את עצמו ואת משפחתו, משום ספק, ואפילו ודאי קירוב אחרים (כי אין היתר להנזק ולהזיק לו ולמשפחתו בשביל קירוב רחוקים). ו"כרמי שלי נטרתי", הוא כלל ברזל, שיש לשמור עליו].

והפסוק מונה והולך כל מיני מקומות, שמרמזים על כל מיני בחינות וטיפוסים ומדריגות רוחניות שונות ומשונות של בני אדם שאת כולם צריכים לקרב, וכן מרמזים על כל מיני מקומות מפגש עם הרחוקים, שבכולם צריכים לעסוק בקירובם.

והיינו דקאמר קרא "בעבר הירדן" שזה רמז פיזי על בחי' חוץ לארץ, שבכל מקום שיהיה אפילו בחו"ל- יקרב כל יהודי שם. יראה איך שיראה ויהיה מי שיהיה. וכן "בעבר הירדן" מרמז על מי שעבר עבירות ועבר גבול הקדושה – שעמו יש להתעסק "במדבר בערבה". שהם מקומות שלא צומח וגודל שם שום פרי וירק, ואינו מקום יישוב, שבא לרמז על אנשים בדרגה נמוכה, שאינם אפילו בדרך ארץ, שהם בבחינת 'בור', שאפילו כבני אדם מן היישוב אינם, ולכאורה אין עם מי לדבר – אל תאמר כן, כי הרבה הפתעות תגלה אם תנסה לקרבו בדיבורי אמת.

ובודאי שצריך להיות מספיק חכם המקרב לדעת איך לגשת לאט לאט לכל אחד כפי "ראשו" וענינו בבחי' מעשה מאינדיק (היינו תרנגול הודו) כידוע סיפור רב ערך זה שסיפר רבינו נחמן מברסלב ז"ל, שהוא אבן יסוד לכל חכמת הפסיכולוגיה! כנודע ומפורסם.

"מול סוף". אפילו תפגוש יהודי שהוא מולך, והוא נראה להיות בסוף הדרך, בין שהוא קרוב לסוף חייו באופן טבעי מחמת זיקנה, בין שהוא קרוב לסוף חייו, כי הוא במצב שקץ בחייו והוא רח"ל מיואש לגמרי, וקרוב להיות מאבד את עצמו לדעת רח"ל ב"מ, בין שהוא רח"ל קרוב לשמד ממש, (לאחת הדתות הבדותות, או לאחת הכתות הכתותות או קרוב לחילוניות, ואפילו עמוק בהם), עם כולם תתעסק, כי לא ידח (וכמובן באופן שברור שלעצמו זה לא יזיק).

"בין פארן". אפילו הוא בן תורה גדול מאד. בחי' הופיע מהר פארן למסירת התורה. (ובמליצות "פארן" א גרויסער אקס). "ובין תופל". שנראה שאין בו טעם וריח ואין עם מי לדבר. "ולבן". אפילו הוא זקן מאד. "וחצרות". היינו בן תורה הנטוע בחצרות בית ה'. א"נ רמז לשכנים שבחצר. "ודי זהב" היינו המשוקעים בתאוות ממון שקשה להפרידם מכך.

עם כולם יש לדבר ביראת שמים ולנסות לקרבם אכי"ר.

בברכת התורה וכטו"ס

ראש ישיבת ברסלב

שמעון יוסף הכהן ויזנפלד.

ישיבת ברסלב מאיר 050-4161022